ה"טיול' לרומניה – 1944
מאת דוד גור
ב-19 למארס 1944, ביום הפלישה הגרמנית להונגריה , אולם ללא קשר עם הפלישה, זולי הוכהאוזר (Zoli Hochhauser), לימים ישראל הררי, נסע לעיר קולוז'וואר (Kolozsvár, Cluj) ) אז עיר גבול בין רומניה לבין הונגריה, בהחלטה לעבור את הגבול לרומניה הבלתי נודעת, במקום להישלח לחזית הרוסית עם יחידתו בשרות עבודות הכפייה. במקום עזרו לו חברים מכל תנועות הנער הציוניות, השיגו מבריח, זולי היגיע לעיר טורדה (Torda, Turda) ברומניה, לבסוף אחרי תלאות, לבוקרשט. משם הודיע לרפי בנשלום על מעברו המוצלח. (רפי בנשלום: נאבקנו למען החיים. ספרית הפועלים 1977. ע. 55, 56. ישראל הררי: עדות. ילקוט מורשת מס' 57, מאי 1994, ע. 215- 224). כך התחיל ה-טיול לרומניה. אחר כך הצטרפו פעילים רבים, מצאו מבריחים ומעברים גם ליד הערים סגד, בקשצ'אבה, נאג'וואראד, (Szeged, Békéscsaba, Nagyvárad-Oradea, ). כ-15,000 צעירים יהודים גנבו את הגבול בתקופה שבין 19.3.1944 -23.8.1944 והגיעו אל החופש במקום להישלח לאושוויץ.
ההברחה הייתה מלאכה מסוכנת ומורכבת. זה התחיל בהרכבת הקבוצה בבודפשט, ובהכנה פרטנית של כל אחד. לדאגה ללבוש מתאים, לתעודות, היו חייבים לשנן את שמותיהם החדשים, לספק לכל אחד כסף הונגרי וגם רומני. המועמדים קיבלו תדריך איך להתנהג ברכבת, בדרך הארוכה, אפה פוגשים ואיך מזהים את המבריח. מה עליהם לעשות בעיר זרה , בשעות הלילה, איך יישלחו בחזרה את הסימן על הצלחת גניבת הגבול, ומה עושים בצד הרומני. ראשית היה עליהם לעבור את טבעת כוחות הביטחון, הצבא, המשטרה, סוכני החרש, המנסים לזהות וללכוד יהודים מסתווים, להיכנס לבית הנתיבות בבודפשט, לקנות כרטיס לרכבת. אחר כך, במשך שעות הארוכות של הנסיעה להתנהג מבלי למשוך תשומת לב, ולהראות את התעודות בטבעיות לבודקים החשדנים. את הלילה בעיר זרה היה עליהם לעבור, בתנאי האפלה, בעזרת המבריח. ברגל לעבור את הגבול בלילה והיה עליהם לשלוח בחזרה את הסימן המוסכם שהבריחה הצליחה. היה עליהם להגיע לעיר הגדולה הראשונה בצד הרומני – ארד או טורדה. היהודים במקומות אילה דיברו הונגרית, סייעו לבורחים שלא ידעו את שפת המקום, להגיע לבוקרשט. ומשם הלאה... במבצע המסוכן הזה נתפסו מספר אנשים בעת הנסיעה ברכבת, גם בערי הגבול ולפעמים גם בצד הרומני. הפעילים הבולטים בארגון הברחת האנשים, חברי המחתרת וכל צעיר יהודי שהיה מוכן להתמודד עם הסכנות, היו משה אלפן, חנה גרינפלד (גאנץ), יהודה לוי, אשר ארנ'י, מנחם צבי קדרי, יעקב דיושי.
מבצע ההברחה המאורגן נפסק ב-23.8.1944. רומניה החליפה צד, הצטרפה לברית המועצות להילחם נגד גרמניה. הגבול הרומני-הונגרי הפך לשדה קרב. פרט למחתרת תנועת הנוער הציוניות לא נמצא ארגון כלשהו שקיבל על עצמו את האחריות עבור מבצע הצלה זה. לפי הרישומים בספרי הקהילות של הערים ארד ו-טורדה 15,000כ- בני נוער יהודי עברו את הגבול באופן בלתי לגאלי בפרק זמן שבין החודשים אפריל - אוגוסט 1944. מבצע הברחה זה שהציל ממות בטוח את משתתפיו, חסר תקדים בהיקפו בתקופת מלחמת העולם השנייה באירופה הכבושה ע"י הגרמנים.
הכל נעשה ביוזמה, בארגון ועל אחריות של מחתרת תנועות הנוער הציוניות (Zionist Youth Resistance Movement ) . הצעירים שעברו את כל המכשולים. התווספו אל היישוב הקטן בארץ ישראל (פלשתינה) עוד בשנים 1944 – 1945 ולקחו חלק פעיל במלחמת השחרור.
קצת היסטוריה על התקופה שקדמה לפלישה הגרמנית:
במסגרת 'וועדת עזרה והצלה' אשר בהונגריה, בשלהי 1943, הוקמה זרוע מבצעית לארגון קבלת הפליטים מפולניה. הבורחים היו אנשים צעירים, רק הם יכלו לעמוד בתנאי מזג האוויר החורפי ובתנאי הדרך הקשים, בטיפוס על מורדות הקרפטים. פרץ רבס (Révész ) ריכז את פעולות 'ועדת הטיול' בבודפשט, יצחק קנול (Knoll) טיפל בקבלת החוצים את הגבול הפולני להונגריה, דאג להגעתם לבודפשט, עם תחנת ביניים בעיר סאטמארנמטי (Szatmárnémeti). בבודפשט צויידו הבאים במסמכים כפליטים פולנים נוצרים ודאגו לסידורם. אחדים ביניהם, פעילים מרכזיים, זכו גם להיכלל בשתי קבוצות העלייה הלגליות שיצאו מהונגריה בראשית 1944. (אליעזר אונגר, מזכיר 'השומר הדתי', חייקה קלינגר מהשומר הצעיר) פרטי הטיול מפולניה נרשמו בדייקנות ע"י פרץ רבס שהשכיל להציל את רשימותיו. פרץ, בערוב ימיו, חילק את אוצרותיו בין מכון שטרוכליץ באוניברסיטת חיפה, בין הארכיון במוזיאון בית לוחמי הגטאות לבין המוזאון היהדות דוברת ההונגרית בצפת. לפנייתי אליו בנושא זה, ענה שהוא לא זוכר למי מהם מסר את הרשימות של 'ועדת הטיול'. בפני חוקרי התקופה המשימה: לגלות את הרשימות. כלפי 'וועדת עזרה והצלה' יואל ברנד היה אחראי לפעילותה של 'וועדת הטיול'. עם כיבוש הונגריה ע"י הגרמנים (19.3.1944), 'ועדת הטיול' חדלה לפעול.
הכיבוש הגרמני של הונגריה טרף את כל הקלפים. הכל השתנה,
'ועדת טיול' מטעם ה-'וועדה לעזרה והצלה', סיימה את פעילותה ב-. 19.3.1944. ביום הפלישה הגרמנית הוקמה מחתרת תנועות הנוער הציוניות (Zionist Youth Resistance Movement). בפרק זמן שבין החודשים מארס-אוגוסט 1945 יזמה 'המחתרת' באחריותה, בניגוד מוחלט לדעת אנשי ה-'וועדה לעזרה והצלה ' את הברחת הגבול ההמונית (המכונה אף זה 'הטיול') לרומניה שהיקפה כ-15,000 בני נוער יהודי שניצלו במקום להישלח לאושוויץ.
חתירתם של אנשי תנועות הנוער, שפעלו אחרי הכיבוש הגרמני כ-'מחתרת תנועות הנוער הציוניות' (רזיסטנס), למציאת דרך מילוט לארצות השכנות, עלתה בפורום המשותף ל-'מחתרת' ול-'וועדת עזרה והצלה', בעת הדיון איך אפשר לשחרר את אברי ליסאואר ממאסרו בגסטפו. אברי ליסאואר נתפס כשניסה ליצור קשר עם הפרטיזנים ביוגוסלביה. ישראל קסטנר התבטא ש-"הוא מתנגד עקרונית ל-'טיול' בכלל ואל טיטו בפרט" (רפי בנשלום: נאבקנו למען החיים, ע. 53) ....'נציגי שלוש התנועות האחרות הצטרפו אלינו. כולם ביטאו פה אחד את הדעה של תנועות הנוער: אין אנו מאמינים לגרמנים'......'התעלמנו מן האיסור המפורש... הבהרנו כי אין לאיש הזכות, לא לתנועה גם לא להסתדרות הציונית, לחסום את הדרך ... היה זה רגע נדיר של אחדות וסולידריות של הנוער הציוני." ( בנשלום: עמוד 54). "קסטנר דרש במפגיע ממנהיגי המחתרת שלא לנקוט בפעולות מסוג זה" (הטיול - ד.ג.)...."אנשי השומר הצעיר סרבו לקבל את התכתיב. בהתנגשות הגלויה הזאת עמדו כל תנועות הנוער נגד דעתו של קסטנר"..."כתוצאה מהתנגשות זו, שנשא אופי של עימות בין שני דורות, הובהרה ההתנתקות של המחתרת מחסות הוועדה ובמקביל התהדק שיתוף הפעולה בין תנועות הנוער עצמן" (אשר כהן: המחתרת החלוצית בהונגריה 1942 – 1945, הקיבוץ המאוחד. 1984. ע. 119) ובאותו עניין, א. כהן מעיר מחדש ע. 179: " ממחקרינו עולה בבירור שלמעשה כמעט ולא הייתה לוועדה השפעה על מעשיו או על מחדליו של המחתרת החלוצית."...." לא ידוע לנו אף על מקרה אחד שבו הייתה המחתרת מקבלת 'הוראה' או 'הכתבת מדיניות' בעניין בעל חשיבות בניגוד לדעת פעילי המחתרת."
יש להבחין בין המעשים של 'הוועדה' עד 19.3.1944 – לבין עמדתה ומעשיה אחרי הכיבוש הגרמני. ה-'טיול' לרומניה בוצע, אחרי 19.3.1944, ע"י 'מחתרת תנועות הנוער הציוניות' (הרזיסטנס), למורת רוחה וכנגד ניסיונות האיסור של 'הוועדהי. יש להימנע מערבוב כלשהו על אף שם הצופן הזהה. מדובר בשני מבצעים שונים, בכיוונים שונים, בתקופות שונות ובאחריות של ארגונים שונים.
בתקופה שבין פרוץ מלחמת העולם השנייה, בשנת 1939, לבין אוגוסט 1944, כאשר רומניה פרשה מה-'ציר' והצטרפה ללחימה בצד הסובייטים נגד גרמניה, הפליגו מרומניה דרך הים השחור, 13 אוניות שעל סיפונן כ-13,000מעפילים. זה כולל את האוניות סטרומה Struma (23.2.1944, 769 נפשות) ומפקורה (Mefkura 5.8.1944, 394 נפשות) שירדו למצולות. מאוגוסט 1944, עוד המלחמה במלאו עוזה (הסיום ב-5.5.1945 ) המשיכו לצאת ספינות המעפילים מקונשטנצה בעזרתה הפעילה של הנהגת יהודי רומניה (Union of Jewish Communities in Romania) וכן ע"י מעורבותם של שליחי היישוב מארץ ישראל. ביניהם שניים שצנחו עוד בקייץ לרומניה 1944, ישעיהו (שייקה) דן ויצחק (מנו) בן אפריים.