הפלישה לנורמנדי

הפלישה לנורמנדי - פלישת כוחות בעלות הברית למערב אירופה במלחמת העולם השנייה במסגרת המבצע אוברלורד (שליט עליון), סימלה את התקרבות הקץ של גרמניה הנאצית ואת ניצחונן של בעלות הברית. ההחלטה על מבצע "אוברלורד" התקבלה אחרי ועידת קזבלנקה בשנת 1943.
יותר מאוחר, בועידת טהראן, בנובמבר 1943, הסכימו רוזוולט, צ'רצ'יל וסטאלין שהפלישה תיערך סמוך למאי 1944. גנרל אייזנהאור (Eisenhower) מונה למפקד הפלישה.
ב-6 ביוני 1944 (כונה אחרי כן "היום הארוך ביותר") פלשו כוחות הברית לחוף נורמנדי באמצעות חילות הים, האוויר והיבשה בפעולה משולבת שעודנה הפלישה הימית הגדולה ביותר בהיסטוריה הצבאית. 156,000 חיילים מארה"ב, קנדה ובריטניה השתתפו בפלישה ביומה הראשון, יחד עם 1,200 כלי שייט, 1,500 טנקים ו-12,000 מטוסים.
כעבור שבוע מנה הכח הפולש 326,000 חיילים.

רקע

מסוף שנת 1943, לאחר ההצלחות הבריטיות בצפון אפריקה והפלישה של בעלות הברית לסיציליה ולאיטליה, תוכננה פתיחת חזית מערבית באירופה כנגד גרמניה הנאצית (שנלחמה במזרח כנגד ברית המועצות) בכוונה להביא לנצחון על גרמניה וסיום המלחמה. הגרמנים, ששלטו בצרפת משנת 1940, ידעו כי בחופי בריטניה רוכזו כוחות אדירים אשר רק משלימים את ההכנות בכדי לפלוש לצרפת.
לכן, הם הקימו ביצורים ומכשולים רבים לאורך חופיה המערביים של צרפת, וכינו אותם בשם "החומה האטלנטית". הגרמנים ציפו, בין היתר בזכות מבצעי הטעייה מורכבים של בעלות הברית, שחציית התעלה תעשה במקום בו היא צרה ביותר, בין העיר דובר באנגליה לקאלה בצרפת. לכן העיר קאלה הוקפה ע"י הגרמנים בביצורים והשטחים מדרום לה הוצפו במים, כדי להופכם לביצות שיקשו על כוחות הקרקע של בעלות הברית לתמרן באזור.
ההכנות לפלישה נמשכו כשנתיים ימים והיו כרוכות בהתארגנות לוגיסטית בהיקף אדיר, שכללה בניית נחתות, דאונים וטנקים מיוחדים. היה צורך בהבאתם לאנגליה של מאות אלפי חיילים מאורגנים ביחידות עם ציודם בעיקר מארצות הברית וקנדה. הכוחות הפולשים עברו אימונים מפרכים בתנאים דומים לאלה של גזרת הלחימה שלה יועדו. כל ההכנות האלה נעשו תוך שמירה קפדנית על סודיות והסתרת המועד והיעד של הפלישה מן הגרמנים.
בראש מבצע הפלישה עמד המפקד העליון של הכוחות האמריקניים באירופה, הגנרל דווייט אייזנהאור, וסגנו היה הפילדמרשל הבריטי מונטגומרי. מונטגומרי התמנה לפקד על כוחות היבשה של בעלות הברית בימים הראשונים של הפלישה.

הפלישה

בעלות הברית פלשו בנקודה אחרת מזו שלה ציפו הגרמנים - בנורמנדי, שבה המרחק בין אנגליה לצרפת גדול יותר. יתרון המקום הנבחר היה בכך שהבצורים הגרמניים היו צפופים פחות. בנחיתה, השלב הראשון של הפלישה, השתתפו חמש דיביזיות רגלים ועוד שלוש דיביזיות של צנחנים. הוגדרו חמש רצועות בחוף הדרומי של מפרץ הסיין (Bay of the Seine) בנורמנדי שקבלו את השמות, ממערב למזרח, "יוטה", "אומהה", "גולד", "ג'ונו" ו-"סורד". באנגלית שמותיהם היו Utah, Omaha, Gold, Juno, Sword. בשני הראשונים היו אמורים לנחות אמריקאים. בשלושת הנוספים תוכננה נחיתה של הבריטים והקנדים. יום שני ה-5 ליוני 1944 נבחר מראש כ-D-Day (יום הפלישה). ביום שלפני כן היתה תחזית לרוח חזקה וים גבוה. בתחזית ל-6 ביוני נצפה שפור מסוים והפלישה נדחתה ביום אחד.
החזאים בצד הגרמני העריכו שבשני הימים יהיו תנאי ים ורוח קשים שלא יאפשרו פלישה וכך ההפתעה שהושגה הפכה לגדולה עוד יותר.
בלילה שבין ה-5 ל-6 ביוני 1944 הוצנחו אלפי צנחנים והונחתו מאות דאונים של הדיוויזיות המוטסות ה-82 וה-101 של ארה"ב ושל ה-6 הבריטית בעורף הגרמני. מטרתם היתה להבטיח את אגפי אזור הנחיתה, לתפוש אזורים שולטים, לשבש את קווי התקשורת והאספקה הגרמניים ולזרוע מבוכה והרס בצד הגרמני. באותו הלילה, כאלפיים מטוסים של בעלות הברית הפציצו עמדות גרמניות בכל רחבי צרפת. כוחות המחתרת הצרפתיים, אשר קיבלו את סיסמאות הפלישה דרך שדורי רדיו המחתרת מלונדון, ביצעו חבלות במסילות ברזל ובמחנות צבא מקומיים.
עם עלות השחר, פתחו ספינות בעלות הברית בהפגזה כבדה לאורך כל חופי נורמנדי. לאחר הריכוך הארטילרי. כל ספינה הייתה אחראית לקו החוף שלה וספינות קטנות יותר הוקצו לסיוע ישיר לגיסות. כך כל גדוד קיבל סיוע של ספינה בגודל של משחתת. כ-20,000 חיילים נחתו באמצעות נחתות בגל הראשון בחופי נורמנדי והחלו הקרבות הקשים לתפישת ראשי גשר וכבוש רצועת החוף. בזכות ההפתעה שהושגה, התכנון המדויק ונחישות הפולשים ביום הראשון כל הכוחות בצעו את משימותיהם בהצלחה, אם כי בכמה מקומות, כמו חוף אומהה למשל, סבלו אבדות קשות.
המפקד העליון הגרמני בחזית המערב היה המרשל פון רונדשטט (Von Rundstedt) וסגנו היה מרשל רומל. לרשותם עמדו כ-67 דיביזיות, חלקם ברמה נמוכה, לצורך הגנה על כל חופי צרפת, הולנד ובלגיה. עליהם היה לערוך כוחות אלה לאורך החופים הארוכים תוך כדי שמירת ריכוזים גדולים יותר של כוחות במקומות בהם הפלישה היתה אפשרית. לרשות בעלות הברית עמדו ערב הפלישה 37 דיביזיות בבריטניה תחת פקודו של איזנהאור.
עד סיום היום הראשון לפלישה נחתו כ-60,000 חיילים מהאויר והים ולכל צד היו 8 דיביזיות באזור הפלישה או בקרבתו. מאותו יום כל צד השקיע מאמץ עליון בתגבור כוחותיו. במרוץ הזה ידם של בעלות הברית היתה על העליונה. בזכות מתקפה אוירית מסיבית ביותר בשבועות שלפני הפלישה נפגעו הרכבות, הכבישים והגשרים של צרפת. כך הצליחו בנות הברית לשתק במידה רבה את תנועת התגבורות הגרמניות לאזור הקרבות, שם הצליחו לשמור על יתרון מספרי. לאחר כיבוש עיר הנמל הגדולה שרבורג ב-27 ליוני, עם הכשרת המתקנים בנמל לקבלת אספקה דרכם באמצעות אוניות, אף גדל היתרון שלהן ביחסי הכוחות.
בפלישה לנורמנדי, שהיתה הפלישה הימית הגדולה ביותר בהיסטוריה הצבאית בכלל, היו גם אלמנטים של מזל ועיתוי נכון שסייעו לכוחות בעלות הברית: יומיים בלבד לפני הפלישה פוזרו מטוסי ה"לופטוופה" (חיל האוויר הגרמני) ברחבי צרפת מחשש להפצצות. הגרמנים לא יכלו להשתמש במטוסים אלו מכיוון שלא היו מרוכזים (היו בקבוצות של שניים-שלושה) והאספקה המיועדת להם אמורה הייתה להגיע לבסיסים החדשים רק כמה ימים לאחר הפלישה. בנוסף, מהלכי ההסחה של בעלות הברית גרמו ל"ערפל קרב" כבד ולדיווחים סותרים ומשונים בצד הגרמני. לעומת זאת הצנחנים שנחתו וצנחו בלילה שלפני הפלישה הגיעו לרוב יעדיהם ובצעו בהצלחה את משימותיהם. ערב הפלישה לא היו הגרמנים בכוננות מלאה כי תנאי מזג האויר נראו להם קשים מדי לנחיתה. בהמשך, במשך זמן ממושך, הפקוד הגרמני לא הצליח לגלות את מקום המאמץ העיקרי של בעלות הברית ולא הפעיל מיד את כוחות השריון המקומיים שלהם באזור נורמנדי. מעבר לכך, במפקדה הראשית ה- OKW (בראשותו של היטלר) סברו בטעות שמדובר בפעולת הסחה בלבד והפלישה העיקרית עוד תבוא בקאלה. לכן לא אישרו את תנועת עתודות השריון לנורמנדי עד שהיה מאוחר מדי.

תוצאות הפלישה

הפלישה לנורמנדי הצליחה להשיג את יעדיה במלואם הן במונחי זמן והן בתפישת שטח. מתחילת הנחיתה אור ליום ה-6 ליוני 1944 נשמרה לבעלות הברית עליונות טקטית ומספרית בקו המגע עם האויב הגרמני. החזית המערבית באירופה נפתחה וגרמניה נאלצה לפצל את כוחותיה בין החזית המזרחית נגד בריה"מ ובין החזית המערבית נגד בעלות הברית. בתנאים אלה הקריסה של הצבא הגרמני הפכה לבלתי נמנעת. הפלישה לנורמנדי היתה אחד האירועים החשובים ביותר בדרך לניצחון על גרמניה הנאצית. ניצחון זה הושג תוך 11 חודשים מיום הפלישה, ב-8 למאי 1945.