הקרב על בריטניה

הקרב על בריטניה היה ניסיון גרמני להשגת עליונות אווירית מעל תעלת לה-מנש ודרום-מזרח אנגליה, כשלב הכרחי לקראת פלישה מתוכננת של הצבא הגרמני לאיים הבריטים. הקרב (אשר למעשה היה מערכה) התרחש בין ה 10 ליולי ל 31 אוקטובר 1940.
התוכנית האופרטיבית הגרמנית למתקפה על בריטניה - מבצע "ארי-ים" החלה להתממש מיד לאחר נפילת צרפת במחצית יוני. לצורך הפלישה ריכזו הגרמנים צבא בעוצמה של כ 160,000 חיילים, למעלה מ 2,000 אסדות נחיתה ו- 3 ציי-אוויר (לופטפלוטן) בעוצמה של 2,185 מטוסים להשגת העליונות האווירית מעל זירת המערכה ושימורה.
הקרב על בריטניה כלל 5 שלבים:
השלב המקדים: לימוד והכרה הדדית - מנפילת צרפת ועד ל-10 ביולי 1940
השלב הראשון: מתקפה על הצי הבריטי והתעבורה בתעלה - מ-10 ליולי ועד-12 לאוגוסט 1940
השלב השני: תקיפת שדות תעופה קדמיים ומתקני מכ"ם - 12 - 18 לאוגוסט
השלב השלישי: המתקפה מתמקדת בלהק מס' 11 של מטוסי הקרב - 24 לאוגוסט - 6 לספטמבר 1940
השלב האחרון: הבליץ על לונדון  - 7 ספטמבר - 31 אוקטובר 1940

השלב המקדים: לימוד והכרה הדדית - מנפילת צרפת ועד ל-10 ביולי 1940
בשלב זה עדיין נמשכה הלחימה בצרפת. הגרמנים החלו להפעיל בין 10-5% מעוצמתם האווירית מעל אנגליה לצורכי הכרת השטח, נווטים וצבירת ניסיון לחימה כנגד חיל האוויר הבריטי. פיקוד מטוסי-הקרב הבריטי צבר אף הוא ניסיון בשלב זה בהתמודדות עם חיל האוויר הגרמני.

שלב א': מתקפה על הצי הבריטי והתעבורה בתעלה מ-10 ליולי ועד 12 לאוגוסט 1940
בשלב זה מגמת הגרמנים הייתה לסייע לצי שלהם להשיג עליונות ימית בגזרת החצייה הצפויה ולמתוח את משאבי פיקוד מטוסי-הקרב תוך השמדת מספר רב ככל האפשר של מטוסים בריטים. בפועל לא הצליחו הגרמנים במגמה זו בשל הערכה בלתי מספקת של תפקיד המכ"ם ומערכת השליטה והבקרה הבריטית אשר אפשרה הקצאת הכוחות המתאימים בלבד ובעוצמה ההכרחית הנדרשת. תקופה זו אפשרה לבריטים להפיק לקחים ולשפר את היערכות המטוסים ומערכת השליטה והבקרה שלהם.

שלב ב': תקיפת שדות תעופה קדמיים ומתקני מכ"ם - 12-18 לאוגוסט 1940
בשלב זה תקף חיל האוויר הגרמני מתקני מכ"ם ושדות תעופה קדמיים באופן שיטתי. התקיפות הצליחו ליצור פער בכיסוי המכ"ם הבריטי (שלא נוצל ע"י הגרמנים). ב- 13 לאוגוסט, "יום הנשר", הנחית חיל האוויר הגרמני מתקפה כוללת רבת משתתפים, אולם היא סבלה מתיאום גרוע, כך שהעליונות הגרמנית לא באה לידי ביטוי. ב 15 לחודש תקפו שלושת ציי האוויר הגרמנים במקביל ומתחו עד תום את משאבי פיקוד מטוסי-הקרב הבריטי, אולם צי האוויר ה- 5 שלהם שפעל מנורבגיה והולנד מעל מרכז וצפון אנגליה (בקצה הטווח של המטוסים) ספג אבדות כה כבדות שהייתה זו הפעם הראשונה והאחרונה להשתתפותו בקרב. ב 16, 17 ו- 18 לאוגוסט המשיך חיל האוויר הגרמני במתקפות מסיביות על דרום אנגליה תוך שהוא ממשיך לשחוק את משאבי הבריטים. ב 18 נפגעו לו כה הרבה מטוסי תקיפה, יונקרס 87 "שטוקה" שהם לא השתתפו יותר בקרב על בריטניה.

שלב ג': המתקפה מתמקדת בלהק מס' 11 של מטוסי הקרב - 24 לאוגוסט - 6 לספטמבר 1940
בשלב זה החליטו הגרמנים לרכז מאמץ על דרום-מזרח אנגליה תוך הפעלת 1,500 - 1,000 מטוסים ליום. היה זה ריכוז עצום של עוצמת ציי האוויר ה- 2 וה- 3 של מרשלי האוויר קסלרינג ושפרלה כנגד להק האוויר ה- 11 של תת-מרשל האוויר קנט פארק שנתמך בלהק ה- 12 של ליי-מאלורי. ריכוז מאמץ זה נשא פרי ובתחילת ספטמבר עמד פיקוד מטוסי הקרב בפני קריסה מוחלטת. הוא איבד יותר טייסים ומטוסים מיכולת התגבור. אולם ברגע זה החליטו הגרמנים להעתיק את המאמץ שלהם להפצצת לונדון וזאת כתגובה על הפצצה ספורדית של ברלין ע"י פיקוד המפציצים הבריטי. טעות זו בשיקול הדעת היוותה את המפנה במערכה ואפשרה לפיקוד מטוסי הקרב להתאושש.

שלב אחרון: הבליץ על לונדון - 7 ספטמבר - 31 אוקטובר 1940
בשלב זה החליטו הגרמנים להחליש את רצון הלחימה של העם הבריטי באמצעות הפצצות כבדות על הבירה. כאמור, שינוי המגמה הגרמני, איפשר לבריטים להשתקם ולהעמיד מול הגרמנים במתקפה של ה 15 לספטמבר 16 טייסות מטוסי קרב רק מלהק מס' 11. ביום זה לבדו הופלו לגרמנים 60 מטוסים.
הקרב על בריטניה סיים את שלב מתקפת הבזק (Blitzkrieg) שבה החל היטלר שנה קודם במתקפה על פולין. היה זה ניצחון משמעותי ראשון על הצבא הגרמני, ונמוג החשש שגרמניה בלתי מנוצחת. בריטניה התגלתה במלוא הדרה, והצליחה לשמור על חירותה. צ'רצ'יל התגלה כמנהיג נבון ומוכשר, טייסי חיל האויר המלכותי התגלו כלוחמים אמיצים, תושבי לונדון גילו עוז-נפש וכושר ספיגה. הניצחון היה רק באוויר, ולכן לא מנע את פלישת הצבא הגרמני לרוסיה ב-22 ליוני 1941, אך עודד את כל הכוחות, כולל הסובייטים שלחמו בהמשך נגד הפולשים הגרמניים.
בקרב זה איבדו הגרמנים 1,389 מטוסים (מטוסי קרב ומפציצים) אל מול 792 מטוסי קרב בריטים.

גורמים לכישלון חיל האוויר הגרמני
1. טעות אסטרטגית - ההתקפות לא התמקדו עד ההכרעה על שדות התעופה ותחנות המכ"מ. אלה היו פזורות בדרום אנגליה ואפשרו למטוסים הבריטיים המתנה על הקרקע והמראה בזמן על מנת להגיע לגובה מתאים לתקיפת המפציצים המגיעים. מספטמבר, הותקפו ערים ולא שדות תעופה והדבר אפשר שיקום מערכת ההגנה וההתרעה שכבר היו על סף קריסה
2. ה"אולטרה" אפשרה יירוט תשדורות הגרמנים, פענוח פקודותיהם ועל כן אפשר היה להמתין להם באתר הגעתם ובכוחות מספיקים
3. לחיל האוויר הבריטי, (שמנה 2,353 איש שהשתתפו בקרב על בריטניה ונעזר גם ב-544 טייסים לא בריטיים) היו טייסים מצוינים, פיקוד נבון, יתרון טכנולוגי (מכ"מ) וכן מערכת שליטה ובקרה משוכללת. כך נגרמו לגרמנים אבדות כבדות. יחס ההפלות בקרבות אוויר היה 1 ל-1.5 במטוסים לטובת הבריטים. בצוותי אוויר היה יחס הנפגעים 1 ל-6. רוב המטוסים הגרמנים שהופלו היו מפציצים.
4. כאשר מטוסיהם נפגעו רבים מהטייסים הבריטיים צנחו ומיד שבו להילחם. הגרמנים, במקרה שצנחו, נפלו בשבי.
5. טייסים מרחבי האימפריה הבריטית (קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד, קניה, דרום אפריקה) הוכשרו מיד עם התחלת המלחמה בתכנית הכשרה מיוחדת
6. טייסים ממדינות כבושות  (פולין, צרפת, בלגיה, נורבגיה) שהוכשרו מידית התווספו לחיל האוויר הבריטי
7. המוראל הבריטי היה גבוה מאוד, ולמרות הנזק הכבד שנגרם לבריטים הם נשארו נחושים. המוראל והנחישות נבעו גם בזכות ההנהגה המצוינת, במיוחד של ראש הממשלה צ'רצ'יל.