יוון

מספר החיילים:    12,898                                                                                                           לרשימת המאמרים של יוון- לחצו כאן
מספר הנופלים:    513                                                                                                                לרשימת הלוחמים
מספר בעלי העיטורים:     30

בשנת 1940 מנה הצבא היווני 18 דיביזיות, מהן אחת בלבד ממוכנת, וללא טנקים. 
חיל האויר והצי היווני היו קטנים ובלתי משמעותיים ללחימה.
מלחמת איטליה-יוון(Ελληνο?ταλικ?ς Π?λεμος ) או כפי שכונתה "האפוס של 1940" (?πος του Σαρ?ντα), או "מלחמת 40"( Π?λεμος του Σαρ?ντα )החלה ב-28 באוקטובר 1940 והסתיימה ב-6 באפריל 1941. מלחמה זאת שהתחוללה על אדמת יוון, היתה תחילת המערכה הבלקנית במלחמת העולם השנייה. במהלכה, הצליחו 4 דיביזיות יווניות מובחרות לבלום את המתקפה האיטלקית מהגבול האלבני, של 6 דיביזיות איטלקיות וגרמו להן לסגת למרות שהיתה להם עדיפות בתחום האוירי. 
היוונים ערכו את כוחותיהם בקו ההגנה "מטאכסס" שנבנה מול חזיתות הלחימה שבצפון המדינה, המערבית מול אלבניה והמזרחית מול בולגריה ותוגברו ע"י כח משלוח בריטי שהגיע ליוון. כוחות אלה הצליחו לבלום גם את המתקפה האיטלקית השניה בחזית האלבנית, שהוטלה במרץ 1941, אך לא עמדו מול המתקפה הגרמנית שנפתחה משטחה של בולגריה בתחילת אפריל ולאחר לחימה שנמשכה עד סוף החודש השתלטו הגרמנים על כל שטח המדינה לרבות אייה הרבים. הכח הבריטי נאלץ לפנות את כוחותיו מדרום יוון ומכרתים כדי למנוע מפלה בלתי נמנעת. ליוונים היו למעלה מ-13 אלף הרוגים ולמעלה מ-42 אלף פצועים. 
רבים ברחו לכרתים ודרך תורכיה למצרים, בה הוקם הצבא ההלני המלכותי במזה"ת, שמנה כ-18 אלף איש. כח זה, שכלל 3 חטיבות, פעל עתה תחת פיקוד בריטי, גדוד משוריין יחידת קומנדו (הגדוד היווני הקדוש, שהפך חלק מיחידת ה-SAS) וגדוד ארטילריה. חטיבה אחת ויחידת הקומנדו נטלו חלק בקרבות עלמיין במדבר המערבי. לשאר הכח ניתנו משימות לא קרביות. גם הצי, שהצליח להבריח חלק ניכר מכלי השיט שלו לנמל אלכסנדריה, פעל עתה תחת פיקוד הצי הבריטי בים התיכון וכך גם פעלו 3 טייסות יווניות במסגרת ח"א הבריטי (ח"א של המדבר המערבי). באפריל 1944 התחולל מרד בכח, שגרם כמעט לעימות עם הכוחות הבריטים. עוד קודם לכן הרכיבו הבריטים חטיבה הררית (חטיבת "רימיני") מורכבת מחיילים שנחשבו יותר נאמנים בעיניהם וזו לחמה בהצטיינות במערכת איטליה ואף סייעה אח"כ לבריטים להכניע את התקוממות המחתרת הקומוניסטית אלאס (ELAS). 
כ-13000 חיילים יהודים שירתו בשורות הצבא היווני, ערב המלחמה, ובכללם 343 קצינים, שנלחמו הן כנגד הצבא האיטלקי שפלש באוקטובר 1940 בחזית האלבנית, בהרי אפירוס ובקו ההגנה של מקדוניה והן אח"כ כנגד הצבא הגרמני שפלש ליוון באפריל 1941. הלוחמים היהודים נלחמו בגבורה ובאומץ רב ואף הנחילו לאיטלקים מפלות בהרי אלבניה המושלגים. רבים מהם שירתו כרופאים בצבא, הן בחזית והן בבתי חולים, אחרים שירתו ביחידות לוגיסטיות ומעטים שירתו בח"א ובצי. למעלה מ-500 מהם נהרגו וכ-3700 נוספים נפצעו. הקצין הבכיר ביותר שנהרג היה קולונל מרדכי פריזיס Frizis, שהפך לגיבור לאומי. מושל סלוניקי באותה עת כתב לנשיא הקהילה היהודית בסלוניקי "בשם מדינת יוון אני מברך אותך על הגבורה שהופגנה ע"י היהודים בשדה הקרב". יצויין כי הקהילה היהודית ביוון היתה גאה מאד בתרומתה זו למדינה בה חיו, כמו גם בהשתתפות היהודים בלחימת המחתרת היוונית נגד הגרמנים לאחר הכיבוש. (ראה גם בפרק המחתרות).
בנוסף ליהודים בני יוון, שירתו ביוון עוד למעלה מאלפיים חיילים ארץ- ישראליים במסגרת הכוחות הבריטיים (פלוגות החפרים, הנדסה, קשר, ח"א) שהגיעו כדי לסייע ליוונים במלחמתם. 1510 מהם - נפלו בשבי. חלקם הצליח לברוח והיו שהצטרפו לארגוני המחתרת ביוון וביוגוסלביה. 
כן שוגרו לוחמים יהודים ליוון במהלך המלחמה לביצוע משימות חשאיות, ברובן משימות חבלה ביעדים שונים. 
הקצין הבריטי, שנשלח ליוון לסייע למחתרת במבצעיה השונים היה בריגדיר (תא"ל) אדמונד מאיירס Edmund Myers , בן למשפחה יהודית ספרדית, שהיה במקרה בן דודו של הגנרל הניו-זילנדי המפורסם ברנרד פרייברג Bernard Freyberg , שפיקד על הכוחות הבריטים בכרתים. שני קצינים יהודים בכירים, שהיה להם תפקיד חשוב בלחימה כנגד הגרמנים על אדמת יוון.