יוגוסלביה

מספר החיילים:    4,572
מספר הנופלים:    1,318
מספר בעלי העיטורים:    160

עם השלמת כיבוש המדינה ע"י הגרמנים החלה ההתנגדות לכיבוש הנאצי, כאשר האוכלוסיה היתה בעלת מסורת של התנגדות לשלטון כיבוש זר. קבוצות שונות של אנשי צבא וג'נדרמריה ברחו להרים והחלו להתארגן ולהתכונן ללחימה בגרמנים. 
קבוצה אחת היו הצטניקים (בסרבית- קבוצה מזויינת) בפיקודו של הקולונל דראז'ה מיכאילוביץ' שרצה להקים צבא מחתרתי כדי להלחם בגרמנים בשת"פ עם בעלות הברית. 
מנגד התארגנו הקומוניסטים בפיקודו של מזכיר המפלגה, יוסיפ ברוז טיטו, שקראו לעצמם פרטיזנים שחיכו לכניסתה של בריה"מ למלחמה. זמן קצר לאחר תחילת המתקפה הגרמנית על בריה"מ (ברברוסה) החלו אלה בהתמרדות נרחבת כנגד כוחות הכיבוש. המאבק החל ביולי 1941 עם תחילת המרד הסרבי. הקומוניסטים הפכו עד מהרה לגורם המוביל בו ובמחצית 43 כבר לחמו בשורותיהם למעלה מ-200 אלף לוחמים. אלה העסיקו בשיא הלחימה 20 דיביזיות גרמניות. 
היהודים הצטרפו ברובם הגדול למחנהו של טיטו בהיקף נרחב יחסית. נמנו 4572 שמות של יהודים שפעלו בשורות ארגונו של טיטו, מהם כ-3 אלפים בכוחות הלוחמים והשאר ביחידות העזר. 1318 יהודים נפלו בקרב ול-150 ניתנה מדליית Partizanska Spomenica 1941 ו-10 אחרים זכו באות ההערכה היוגוסלבי הגבוה ביותר- הגיבור הלאומי של יוגוסלביה Narodni Heroj Jugoslavije. יהודים רבים נשאו דרגות בכירות, כולל דרגות גנרל. ליהודים היה חלק חשוב בהקמת שירותי הרפואה של הפרטיזנים והתשתית הלוגיסטית של צבא הפרטיזנים כולו. ההנהגה הפרטיזנית הפגינה ידידות רבה כלפי היהודים והגישה להם סיוע רב ואף עשתה מאמצים ניכרים לעתים להצלתם. ביטויי אנטישמיות כלפיהם היו די נדירים במחתרת היוגוסלבית. 
יהודי סלובניה הוגלו ברובם הגדול לאי ראב שבחוף הקרואטי, שם הצליחו להקים גדוד של לוחמים יהודים במסגרת המחתרת היוגוסלבית. הגדוד עמד תחת לחץ גרמני רב עד שהתפרק כעבור כחצי שנה ואלה ששרדו ממנו הצטרפו ליחידות אחרות במחתרת. 
יהודים הצטרפו למחתרת המקומית בסלובניה. 
במקדוניה הצטרפו ליחידות הפרטיזנים 69 יהודים, מהם 14 נפלו בקרבות.