לוחמים יהודים בנאצים במלחמת העולם השניה בצבאות בעלות הברית ובמחתרות - מרד גיטו ורשה
יפה נקר - הכנסת - אגף המידע-ספריה*
מלחמת העולם השניה ארכה 6 שנים מ-1.9.1939 עד הכניעה של גרמניה הנאצית ב-8.5.1945 וגבתה עשרות מיליוני קורבנות מהצבאות הלוחמים יהודים ולא/יהודים, ו- 6 מיליון יהודים קורבנות השואה. במלחמת העולם השניה הוצא לפועל בפקודת היטלר "הפתרון הסופי לשאלת היהודים" שהסתיים בשואה. כ-6 מיליון יהודים הושמדו ע"י הנאצים וכן נערכו ביהודים ניסויים רפואיים אכזריים. בטרם ההשמדה השיטתית נערכו ביהודים רדיפות, הגליות, כליאה בגיטאות, הרעבות, ועוד. ב-1939 מנתה אוכלוסיית היהודים בעולם 16.6 מיליון, ולאחר מלחמת העולם השניה נותרו כ- 10.6 מיליון. העם היהודי טרם חזר לגודלו מאז 1939.
במלחמת העולם השניה לחמו כמיליון וחצי יהודים בצבאות בעלות-הברית. יהודים השתתפו בלחימה בכל צבאות בעלות-הברית. בין 30 ל-40 אלף יהודים לחמו גם בשורות הפרטיזנים ובמחתרות. כרבע מיליון לוחמים יהודים בצבאות נפלו בקרבות. 200 אלף חיילים יהודים מצבאות שונים של בעלות-הברית נפלו בשבי הגרמני. בעיקר כלפי שבויים יהודים מצבא פולין הונהגה מדיניות של רצח בשלבים, ורצח טוטלי ומיידי כלפי יהודים מהצבא האדום.
הלוחמים מייצגים את ההתנגדות היהודית לנאצים במלחמת העולם השניה.
יהודים לחמו במלחמת העולם השניה במסגרת הצבא האדום (בריה"מ לשעבר), צבאות ארה"ב, פולין, בריטניה, אוסטרליה, ניו-זילנד, קנדה, צרפת, בלגיה, הולנד, דרום-אפריקה, צ'כוסלובקיה, יוון, יוגוסלביה. וכן שרתו כמתנדבי הישוב היהודי בארץ ישראל במסגרת הצבא הבריטי, ובמסגרת הבריגדה היהודית.
בצבא האדום שרתו יהודים בכל התפקידים ובכל שדרות הפיקוד ורבבות מהם זכו לעיטורים ורבבות מהם נהרגו. למעלה מ-100 אלף שבויי מלחמה יהודים מהצבא האדום נפלו בשבי וכמעט איש מהם לא שרד.
יהודים רבים שהצליחו לברוח מאירופה בשנות ה-30 על רקע האיום הנאצי, שרתו בצבאות בעלות-הברית המערביות במלחמת העולם השניה, בעיקר בצבאות ארה"ב ובריטניה. 40 אלף מיהודי ארץ-ישראל התגייסו לצבא הבריטי. מהם 5000 במסגרת יחידה עצמאית – הבריגדה היהודית ("חטיבה יהודית לוחמת" – חי"ל). מבין החיילים היהודים מארץ ישראל נהרגו 668 חיילים, ו-100 חיילים קיבלו עיטורים.
כ-30-40 אלף לוחמים יהודים לחמו במסגרת מחתרות אנטי-נאציות בגיטאות ובמחנות ריכוז באירופה וביחידות פרטיזנים של יהודים ולא-יהודים. בכל רחבי אירופה הכבושה קמו התארגנויות לא סדירות שעסקו בלחימת גרילה בשלטון הכיבוש הגרמני. יהודים בלטו בשטחי בריה"מ ביחידות פרטיזנים קיימות או שהקימו יחידות עצמאיות. ביגוסלביה ויוון השתלבו היהודים בלוחמה הפרטיזנית הכללית. בבלגיה בלטו היהודים בתנועות ההתנגדות המקומיות.
יהודים לחמו נגד גרמנים גם במסגרת התארגנויות פרטיזניות ביערות, בקבוצות התנגדות מקומיות, או במסגרות פרטיזניות עצמאיות.
בגיטאות נוצרו התארגנויות מחתרתיות של יהודים שלא פנו בתחילה להתנגדות חמושה בנאצים, כי היתה חסרת סיכוי. כשנודעו תכניות ההשמדה הנאציות נגד יהודים ובמהלך ביצוע ההשמדה, החלו קבוצות יהודים להתארגן להתנגדות מזוינת. למרות קשיי ההתארגנות והסתייגות חלק ניכר מהיהודים ממהלך זה מחשש להחרפת היחס ליהודים, פרצו במספר גיטאות מרידות נגד השלטון הגרמני. המרד הגדול ארע בגיטו ורשה. גם במחנות ההשמדה, שם היו אסירים שאולצו ליטול חלק במנגנון הרצח, התארגנו ויצאו לפועל מרידות של יהודים נגד הנאצים.
מרד גטו ורשה.
ערב מלח"ה ה-2 היתה ורשה בירת פולין מרכז יהודי חשוב עם 375.000 יהודים - 29% מתושבי ורשה. עם הכניעה של פולין ב-28.9.1939 עבר השלטון לידי מפקדי הצבא הגרמנים ושלטונות גרמניים אזרחיים. בוורשה שכנה מיפקדת הוורמכט ומיפקדת הס.ס. והמשטרה הגרמנית. הותרה פעילותן של מוסדות יהודים היודנרט (הנהגת הקהילה) ומוסדות סעד. ב-12.10.1940 הוקם הגטו היהודי בחלק משטח ורשה, שהוקף בחומה גבוהה וכלל כ-230.000 יהודים. היהודים סבלו בגטו מצפיפות איומה, רעב ותמותה גבוהה ממגיפות, מעצרים, רציחות פומביות או חשאיות, משלוחים למחנות עבודה, חטיפות ושילוח לעבודות כפייה, צווים אנטי-יהודיים, ענידת סרט, הפקעת עסקים וחנויות של יהודים, הקפאת כספים בבנקים, חיסול הפעילות הכלכלית היהודית, גזירות אכזריות, ילדים יהודים שהוריהם נרצחו התגוללו ברחובות ושיוועו לאוכל, ועוד. היודנרט נדרש לספק מכסות מגורשים יהודים כולל ילדים, שהועמסו על האומשלג (קרון רכבת) בו נדחסו 100 יהודים בכל קרון ורבים מתו בדרך. הנאצים ערכו שלושה משלוחים של יהודים מהגטו למחנות ריכוז ומחנות השמדה ב- 23.7.1942-12.9.1942; ב- 1.1943 18; וב- 19.4.1943.
סמוך לכניסת הגרמנים לוורשה ב-1939 קמה מחתרת יהודית שכללה קבוצות חברים מתנועות-נוער ומכל המפלגות הפוליטיות, בעיקר קבוצות אנשי ה"בונד" ו"פועלי ציון שמאל", ומטרתה לשמור על ההישרדות היהודית. המחתרת ניסתה ליצור קשרים עם גורמים פוליטיים בארצות חוץ וכן הקימה עיתונות יהודית חשאית. עם תחילת רצח ההמונים וההשמדה הכוללת של יהודים הוקם הגוש האנטי-פשיסטי ובו זרוע צבאית בת כ-500 חברים. במאי 1942 נאסרו ראשי הקומוניסטים בגוש והוא חדל להתקיים. ב-23 ליולי 1942 - בגירוש היהודים (אקציה) הראשון מגטו ורשה גורשו 65.000 יהודים. הגרמנים הוציאו לפועל את הגירוש בסיוע המשטרה היהודית.
למחרת הגירוש הוחלט על הקמת ארגון יהודי להתגוננות ומאבק נגד הגירוש. נציגי "השומר הצעיר", "דרור" ו"עקיבא" הקימו את ארגון יהודי לוחם (אי"ל), ובין מפקדיו היו מרדכי אנילביץ, יוסף קפלן, יצחק צוקרמן, צביה לובטקין, ישראל גלר, ואחרים. הארגון הורכב מ-22 כיתות לוחמות עם 15 לוחמים בכל כתה והוחל בהשגת נשק וגיוס כספים מיהודי הגטו. בספטמבר 1942 נאסר יוסף קפלן מראשי הארגון וכן התרחב הארגון ע"י הצטרפות קבוצות מזרמים שונים. בצד הארגון קם ועד לאומי יהודי שתמך בארגון. כמו כן התגבש ארגון שני בגטו בהנהגת הרויזיוניסטים (אצ"י - אירגון צבאי יהודי, בראשות פאוול פרנקל, דוד אפלבאום וליאון רודל. סה"כ היו כאלף לוחמים משני הארגונים היהודיים ואלפים שתמכו בהם.
בגירוש השני של יהודים מגטו ורשה ב-18 ינואר 1943 לחם ארגון אי"ל בקרבות פנים אל פנים עם הגרמנים והביא לפיזור שיירת המגורשים. מרדכי אנילביץ ניצל בקרב פנים אל פנים שניהל עם גרמני. תודות להתנגדות היהודית המזויינת הצליחו הגרמנים לגרש רק 10% מיהודי ורשה. רושם ההתנגדות הניע פולנים להושיט עזרה ניכרת ללוחמים היהודים.
מחשש לגירוש שלישי של יהודי הגטו החל הארגון בהכנת בונקרים במרתפים ובחפירות תת-קרקעיות ורוכזו מזון, מים, חשמל וציוד, בשיתוף יהודי הגטו. גברה התקווה שהגרמנים יסוגו נוכח ההתנגדות המזויינת וההסתתרות של יהודי הגטו בבונקרים ובחפירות. הלוחמים לא השלו עצמם שיוכלו להציל את יהודי ורשה אלא נקטו באקט מחאה אחרון מכוון לחברה החופשית בחוץ. הגרמנים ריכזו כח צבאי לקראת 19 באפריל 1943 ערב פסח התש"ג לחיסול הגטו היהודי וכיתרו את שטח הגטו בכוחות מוגברים של משטרה. 30.000 היהודים שנותרו בגטו לא נמצאו בבתיהם אלא בבונקרים וחפירות והגרמנים לא יכלו להקהיל אותם למשלוחים וקרונות האומשלג נותרו ריקים. הגרמנים שרפו בשיטתיות בית אחר בית בגטו והשליכו רימונים לבונקרים. השריפות בגטו גרמו לאויר דחוס, לאוכל ומים מקולקלים בבונקרים, אך הלוחמים היהודים לא הסגירו עצמם, הם נעו מבונקר לבונקר והמשיכו בלחימה גם כשהוצאו מהבונקרים.
ב-8 במאי נפל בונקר המיפקדה של אי"ל. ב-16.5.1943 הוכרז על סיום האקציה ולאות נצחון שרפו הגרמנים את בית-הכנסת היהודי הגדול בוורשה מחוץ לגטו. בגטו נרצחו 13.924 יהודים וכ-6000 נהרגו בפיצוצים ודליקות ו-56,065 נתפסו ונשלחו למחנות ריכוז במיידנק, טרבלינקה, אושוויץ ולמחנות עבודה, מהם שרדו 1000-2000 יהודים. כ-20.000 יהודים יצאו את הגטו בחודשים האחרונים לקיומו וחיפשו מקלט בצד הפולני. הפולנים הקימו יחידת סיוע ליהודים, ז'גוטה, תוך סיכון רב מהגרמנים ומפולנים שהסגירו יהודים. לאחר המלחמה חזרו כ-2.000 ניצולים יהודים לוורשה. יהודים לקחו חלק במרד הפולני באוגוסט 1944 ורבים מהם נהרגו. לאחר דיכוי המרד הפולני ב-1944 גרשו הגרמנים את תושבי ורשה למחנות ריכוז ומחנות עבודה והרסו את העיר, כולל אתרים עתיקים ואוספי תרבות רבים.
המרד היהודי בגטו ורשה היה לאגדה ומופת עבור היהודים.
מקורות: האינציקלופדיה על השואה
אתר יד-ושם.
ראיון של יוסי אחימאיר עם פרופ' משה ארנס, חוקר הארגון הצבאי היהודי בגטו ורשה,
מכון ז'בוטינסקי בישראל, גליון מס. 30, מרץ 2005.
עיתונות.
*סימוכין: 60662605 ירושלים, כ"ב בניסן, התשס"ה 01 במאי, 2005