לוחמים יהודים בקרב קורסק

לוחמים יהודים בקרב קורסק

בקרב בבליטת קורסק- אוריול, כמו בקרבות ובגזרות אחרות בחזית, נטלו חלק גם אלפי חיילים ומפקדים יהודים.
הקורפוס הממוכן השלישי בפיקודו של גנרל לוטננט שמעון קריבושין, שהיה חלק מארמיית שריון מס' 1, נערך להגנה בגזרה הדרומית של מובלעת קורסק, בה תקפה ארמיית השריון מס' 4 הגרמנית.
ב-6 ביולי הצליחו הגרמנים לפרוץ את קו ההגנה הסובייטי הראשון , בו הוצבה ארמיית הגוורדיה ה-6. מי שבלם את התקדמותם היה הקורפוס הממוכן של קריבושין.
בימים 6-10 ביולי ניהל קורפוס זה, יחד עם יחידות אחרות של ארמיית שריון מס' 1, קרב הגנה קשה מול כוחות שריון גרמנים גדולים, ביניהם דיוויזיות השריון של ה-אס אס, שהיו מהטובות ביותר שהיו לצבא הגרמני: "דיוויזיית אדולף היטלר", "דיוויזיית גולגולות המוות" ודיוויזיית הרייך". בקרב קשה, עם אבידות כבדות של שני הצדדים, הצליחו אמנם הגרמנים להתקדם קילומטרים בודדים- אך לא הצליחו לפרוץ את החזית ונבלמו. הקורפוס של קריבושין שהצטיין בקרבות אלה, קיבל את התואר "גוורדיה"- שבועיים אחרי קרב זה הועלה קריבושין לדרגת גנרל לוטננט וזכה ב "עיטור סובורוב".
ב- 12 ביולי נפל בקרב הטנקים הגדול שליד פוחורובקה פוד פולקובניק מיכאל גולדברג - מפקד גדוד (פולק) הטנקים 55 של הקורפוס הממוכן החמישי.
בקרב זה נלחם גם פולקובניק ד' קלינפלד - מפקד גדוד (פולק) טנקים מס' 51 מחטיבת שריון מס' 10.
ג' קשפרסקי - פיקד על פולק נחתי אוויר מס' 26, שהגן על גבעה חיונית בקרבת פוחורובקה.
סטרשי לוטננט קאצלמן - פיקד על סוללות תותחים, כשביום השלישי למתקפה הגרמנית נסוג חיל הרגלים שבגזרתו, וצוות הסוללה נשאר בודד למול טנקי האויב. הסוללה פגעה ב-14 טנקים אך רוב אנשיה נהרגו, ובהם קאצלמן ואחרים נפצעו.
פולק רגלים בפיקודו של "גיבור ברית המועצות" מיור ליאוניד בובר - גם הוא השתתף בקרב בבליטת קורסק. הוא סיפר על הקרב בנאומו בפני אנשי הוועד היהודי האנטי- פשיסטי במוסקבה ב-4 באפריל 1944:
".. מטוסי אויב רבים חגו מעל עמדותינו ו-20 טנקי אויב הסתערו עלינו. בהגיעם למרחק עשרה מטרים מעמדותינו יצאו לוחמינו לקראתם ברימונים אנטי- טנקים. טנקים אחדים נפגעו, האחרים נסוגו ... הסתערתי עם לוחמי, ובקרב פנים מול פנים הדפנו את הגרמנים. בקרב זה נפצעתי בחזה אך לא עזבתי את חיילי עד שתם הקרב".
גדוד של טנקים T-34 בפיקוד של סטרשי לוטננט מטווי פינסקי - היה בעמדות הגנה באזור הכפרים רקובו- שפלבקה (Rakovo- Shepelevka). ביום הראשון להתקפה הסתערו עליו טנקי אויב, שבראשם טנקים כבדים מסוג טייגר , שרק דפנותיהם הצדדיות היו חדירות לתותחי הטנק T-34. פינסקי, שהטנקים שלו היו מוסווים היטב, אפשר לטייגרים הגרמניים להיכנס עד שדפנות הצד שלהם נחשפו דיים, ואז נתן את פקודת האש. עשרים הטנקים של פינסקי פתחו בירי, הטייגרים וחיילי האויב שנעו איתם נפגעו והאויב נסוג. לפינסקי הוענק אות ההצטיינות הגבוה "אלכסנדר נבסקי".
בקרב ב-12 ביולי נפל פוד-פולקובניק א' רבין - מפקד פולק הארטילריה 233, כשהוא עצמו יורה בתותח ומשמיד טנק "פנתר", מטנקי האויב שחדרו לאזור הדרגים העורפיים של ארמיית- גוורדיה מס' 5, ליד הנהר פסל (Psel).
בקיץ 1943, לאחר התארגנות , הוצבה דיוויזיית הקלעים הליטאית מס' 16 בעמדות הגנה בגזרה הצפונית של מובלעת קורסק-אוריול, במסגרת ארמיה מס' 48. בגזרה זו עמדו הגרמנים לפתוח במתקפה.
גריגורי אושפול -איש צוות תותח נגרר 76 מ"מ, שהוצב בעמדות הקדמיות של חיל- הרגלים, לקדם בירי ישיר את האויב המסתער כתב: "הגרמנים הציבו בחזית הקדמית שלהם רמקולים בהם הושמעו קולותיהם של עריקים ליטאים, שקראו לבני עמם, לערוק לצד הגרמנים. הם הבטיחו להחזיר כל עריק למולדתו ליטא. בעלונים שהושלכו לעמדות הקדמיות שלנו הם קראו לא להילחם נגדם והבטיחו שלא יכלאו את הליטאים במחנות שבויים אלא יחזירום לבתיהם בליטא. קריאות אלה לא הועילו. הם לא לקחו בחשבון שכמעט שליש מלוחמי הדיוויזיה היו יהודים, שהיו מוכנים להילחם בגבורה מבלי לסגת צעד אחד מעמדותיהם. בנוסף, גם רוב הליטאים בדיוויזיה היו פטריוטים סובייטיים וכ-20 אחוז מחיילי הדיוויזיה היו רוסים, אוקראינים ובני עמים אחרים ... ההתקפה הגרמנית החלה לאחר ריכוך ארטילרי אינטנסיבי של העמדות הקדמיות שלנו. זה נמשך מעל לשעה, כשאנחנו כל אותו הזמן, נמצאים בעמדות המכוסות בשכבת אדמה של מטר. גם התותח שלנו היה בעמדה מוגנת היטב ...הפעם היינו מוכנים כהלכה להדיפת התקפת האויב ... כשחיל הרגלים של האויב התקרב לעמדותינו ירינו עליהם בכינון ישיר פגזי שרפנל [פגז שעם פיצוצו הוא מפזר כמות גדולה של רסיסים] ... התקפת -הנגד של כוחותינו אילצה את האויב לחזור לעמדת המוצא שלו, כשהוא סובל אבידות כבדות. גם לנו היו הרבה אבידות, מפקד הסוללה שלנו נהרג...
התותח שלנו היה קרוב לעמדות הגרמנים. עד להסתערות הגרמנית הבדילו בינינו ובין הגרמנים גדרות תיל ושדה מוקשים, אך אלו נהרסו באש הארטילריה ביום הקרבות הראשון, מה שחייב אותנו לערנות יתר לכל תנועה גרמנית, ואלה אכן ירו עלינו כל הזמן בתותחים ומרגמות... לקראת ההתקפה שלנו על הכפר פנסקיה (Panskaia) הוטל על צוות התותח שלנו, שמפקדו היה קלמן שור, לחסל שלוש עמדות מקלעים של האויב בירי בכינון ישיר- ביצענו זאת, ואכן בעת כיבוש הכפר לא נתקלו חיילנו באש מעמדות אלה ... בסוף יולי נאמר לנו שאנו עוברים למתקפה ... בקרב לשחרור ניקולסלקוי (Nikolskoe) נהרגו ונפצעו הרבה מהלוחמים שלנו, גם אני נפצעתי קשה...
בקרבות במובלעת קורסק- אוריול היה לארטילריה הסובייטית תפקיד חשוב ביותר והיא זכתה לכינוי "אלוהי המלחמה" (Bog Voiny).
מפקדי הארטילריה של ארמיה 65 ושל ארמיית השריון 2, היו הגנרלים היהודיים ישראל בסקין וגריגורי פלסקוב. מפקד דיוויזיית הארטילריה מס' 12 היה גנרל משה קורקובסקי.
בין מאות היהודים שזכו באותות הצטיינות על חלקם בקרבות קורסק- אוריול קיבלו שלושה עשר את "אות לנין".
 
המקור - בצל הדגל האדום, יצחק (טולקה) ארד, הוצאת משרד הביטחון. "יד ושם" ועמותת "יד לשריון" 2008