מרד גטו גלובוקי

מרד גיטו גלובוקי

טרם מלחמת העולם השנייה, בגלובוקי (Hlybokaye Глыбокае גלובאָק), אשר במחוז ויטבסק שבצפון בלארוס, התקיימה קהילה של כ-3,000 יהודים, אשר היוו כשני שלישים מתושביה. פעלו בה מפלגות ותנועות נוער יהודיות וציוניות, וכן בתי ספר מרשת "תרבות", מרשת "אורט" וישיבה.

ב-18 בספטמבר 1939 נכבשה העיר בידי הצבא האדום, ועסקים פרטיים בה הולאמו. ב-2 ביולי 1941 נכבשה העיר בידי הגרמנים, אשר הטילו על יהודייה חובת ענידת טלאי צהוב, חובת תשלום סכומי כופר וחובת ביצוע עבודות כפייה.
בראש היודנראט בעיר מונה גרשון לדרמן.
באוגוסט 1941 הוצאו להורג 39 גברים יהודים בעיר.

ב-22 באוקטובר 1941 הוקם בה גטו, אליו רוכזו כ-5,800 נפש מיהודי העיר והכפרים הסמוכים אליה. תושבי הגטו סבלו מרעב, צפיפות ומחלות.
מעת לעת רצחו הגרמנים, יהודים בודדים בתוך הגטו.
בדצמבר 1941 רצחו בו 40 יהודים, ובהם נשים וילדים.
ב-25 במרץ 1942 (ז' בניסן תש"ב) נרצחו 110 יהודים מהגטו ביער סמוך.
ב-15 באפריל 1942 (כ"ח בניסן תש"ב) נרצחו כ-800 יהודים נוספים מהגטו.
ב-19 ביוני 1942 (ד' בתמוז תש"ב) נלקחו ליער בורקי הסמוך לעיר כ-2,200 יהודים שסווגו כ"בלתי יעילים", ונורו בו. לאחר מכן, צומצם שטח הגטו בעיר, והוקף בגדר תיל.

היהודים ניסו להימלט ליערות, אך הגרמנים ערכו אחריהם מצוד. כעונש על הבריחה, הוציאו אותם להורג, ובטרם הריגתם, הכו אותם בפומבי.
בסוף פברואר 1943 הוצא להורג ראש היונדראט, ובמקומו מונה זלמן רובשקין.
אלו שהצליחו להימלט ליערות, חברו ליחידות פרטיזנים.
בעקבות פעולות ההרג של הגרמנים, באוגוסט 1943 תקפו הפרטיזנים את הכוחות הגרמניים בעיירות הסביבה והתקרבו לעיר.
בגטו, נאספו במהלך הזמן, כלי נשק רבים, תחמושת, ונשק קר, שחלק ממנו הוצנח אל הגטו וסביבתו על ידי מטוסים של הצבא האדום. במקביל, עברו צעירי תנועות הנוער אימונים צבאיים למחצה.
הנהגת הגטו הודיעה בחשאי לתושבים, כי חיסול הגטו קרוב, וכי יש להיערך למאבק.  היה ברור כי הגטו לא יחזיק מעמד, אך הייתה בקרבם נחישות, כי יש להאבק.
 "יידן, נקמה, נקום ונהרוג את הנאצים, נהלום בהם ונגן על כבודנו".

 ב-19 באוגוסט 1943 הגרמנים כיתרו את הגטו משלושת עבריו. את הצד הפונה ליער השאירו פנוי, מחשש לתקיפה של הפרטיזנים בעורפם.
תושבי הגטו הגיבו בירי צלפים וזריקת רימונים לעבר החיילים הגרמנים, וכלי הרכב הצבאיים. ללחימה הצטרפו גם פרטיזנים שהסתננו מהיער אל הגטו  ולחמו עם לוחמי הגטו.

ב-20 באוגוסט 1943 (י"ט באב תש"ג) הגרמנים הפגיזו  את הבתים בהם הסתתרו יהודים, באמצעות טנקים ירו פגזי תבערה. הגטו בער כולו.
הברירה שעמדה בפני יושביו הייתה להישרף בחיים בגטו, או לנסות לברוח. 
הגטו כולו נערך לבריחה. חלק מהיהודים החליטו לברוח אל היער, חלק לכיוון הנהר. המנוסה הייתה המונית, הגרמנים ארבו לבורחים, וקטלו בהם עם מכונות ירייה ופגזי טנקים. בודדים הצליחו להימלט ליער ולהצטרף לפרטיזנים. אלו שלא ברחו, הוצאו להורג על ידי הגרמנים.