זמן קצר לאחר כיבושה, החלו לצוץ ראשוני גרעיני המחתרת ובאביב 1941 נוצר הקשר עם ה-SOE. המחתרת גדלה לכדי ארגון ארצי עם הנהגה מרכזית באוסלו וקיבלה את הכינוי MILORG, ר"ת של ארגון צבאי. הארגון קיבל הכרה רשמית מממשלת נורבגיה בגלות (בלונדון). מ-1942 החלו לזרום נשק והוראות מבריטניה למחתרת, דרך האויר והים כאחת. המחתרת החלה לבצע מבצעי חבלות שונים וגדלה עד להיקף של כ-40 אלף איש. עם זאת מבצעים רציניים, כגון זה שבוצע נגד המפעל לייצור מים כבדים בריוקאן, שהיה היחיד מסוגו, שיכול היה לספק את מוצריו עבור תכנית הגרעין הגרמנית, בוצעו ע"י כוחות מיוחדים נורבגיים, שנשלחו למשימה זו מבריטניה. כן פעלה המחתרת להפצת מידע במדינה באמצעות עיתונות מחתרתית, שהוציאה לאור. המחתרת גם עסקה באיסוף מודיעין חשוב עבור בעלות הברית על יעדים גרמנים ופעילות כוחותיהם בנורבגיה וסייעה למבצעים שונים, שבוצעו ע"י כוחות בעלות הברית (טיבוע אניית המערכה טירפיץ לדוגמא). רבים מחברי המחתרת היו צעירים וצעירות, סטודנטים ואחרים. בעת הפלישה הגרמנית לנורבגיה בשנת 1940 מנתה הקהילה היהודית בה כ-1700 נפש. 769 יהודים נשלחו למחנות ריכוז ורק 25 מהם שרדו. המחתרת הנורבגית הצליחה להבריח כ-900 יהודים לתוך שטחה של שבדיה הנייטרלית, בדומה למבצע שעשתה המחתרת בדנמרק. יהודים פעלו במחתרת וגם התגייסו לכוחות שהוקמו מחוץ למדינה, בעיקר בבריטניה.