צבא פולין 1939

צבא פולין - 1939
אל"מ (מיל) בני מיכלסון
רקע

בין השנים 1921 – 1939 התקיים תהליך מתמשך של מאמץ דיפלומטי ליצירת ברית צבאית בין פולין לצרפת ובריטניה. כבר בשנת 1921 נחתם הסכם בין ממשלת צרפת בראשותו של פואנקרה (Poincare) לממשלת המדינה החדשה הפולנית שקמה לפני שנים אחדות, בראשותו של יוסף פילסודסקי (Pilsudski). הסכם זה נחתם לאחר הניצחון הפולני על הצבא האדום ("הנס על הוויסלה")[1] אשר קבע סופית את גבולותיה של פולין. היה זה הסכם הגנה משותף אשר היווה צעד למניעת תוקפנות גרמנית בעתיד כלקח ממלחמת העולם הראשונה.
במרץ 1939, עם ניפוץ אשליותיו של צ'מברלין, ראש ממשלת בריטניה, לאחר כיבוש צ'כוסלובקיה וקריסת הסכם מינכן, הודיע בפרלמנט כי בריטניה ערבה באופן כולל לשלמותה הטריטוריאלית של פולין ותסייע ככל יכולתה לממשלת פולין במקרה של תוקפנות גרמנית.[2]
במאי 1939, הגיעה לסיומו תהליך תכנון אופרטיבי משותף בין המטות הכלליים הצרפתי והפולני במקרה של מתקפה גרמנית על פולין והתוכניות הורדו כפקודות נצורות לצבאות בחתימת המפקד העליון של צבא צרפת הגנרל גמלאן (GAMELIN) ושר ההגנה הפולני הגנרל טדיאוש קספרז'יצקי (KASPRZYCKI).[3] על פי תוכנית זו, צריך היה הצבא הצרפתי לפתוח במתקפה כוללת על גרמניה שלושה שבועות לכל היותר לאחר פתיחת המתקפה הגרמנית על פולין.
על סמך תכנון זה וערבויות אלו תכנן צבא פולין את המגננה כנגד גרמניה.
 
צבא פולין ערב מלחמת העולם השנייה
הצבא הפולני הסדיר מנה ערב המלחמה 282,877 חיילים. תקן הצבא במלוא גיוסו, כולל אנשי מילואים, הגיעה ל- 1,350,000 לוחמים. ממשלת פולין אשר חשדה בכוונות הגרמנים, החלה כבר ב- 1 לאוגוסט בגיוס עוד 465,000 אנשי מילואים, תהליך אשר הואץ במהלך החודש עם הסירוב לברה"מ להעביר כוחות רוסים דרך פולין במקרה של עימות עם גרמניה ב- 14 לאוגוסט[4] ולאחר חתימת הסכם ריבנטרופ-מולוטוב ב- 23 בו. עם פרוץ מעשי האיבה ב- 1 לספטמבר הוכרז על גיוס כללי אולם עקב תוכנית ההונאה הגרמנית וההפתעה, השלים הצבא חיול של כמיליון חיילים בלבד. מספר רב של מגויסים לא הצליח להגיע ליחידותיהם עקב התקדמותו המהירה של הצבא הגרמני. חייבי גיוס רבים מבין המיעוטים הגרמנים והאוקראינים השתמטו מהגיוס.
סדר הכוחות של הצבא כלל 6 ארמיות מרחביות (כמו פיקודים מרחביים/מבצעים בצה"ל) ומספר איגודי כוחות בסד"כ של קורפוס (גייס), במהלך המערכה הוקמו עוצבות נוספות.
סה"כ: 30 דיביזיות חי"ר סדירות, 9 דיביזיות חי"ר מילואים, 2 חטיבות ממונעות, 11 חטיבות פרשים ו- 3 חטיבות הרריות.
עוצמה: 771 מטוסי-קרב (מהם 421 ביחידות פעילות), 2,500 תותחים ומרגמות, 211 טנקים עם תותח, 403 טנקי סיור קלים ושריוניות, 80 גוררי תותחים זחליליים.
תוכנית המגננה: בעת שלום נערך הצבא הפולני ב- 5 ארמיות מרחביות וארמיית עתודה אחת אולם במהלך 1939, עם עליית המתח באירופה הכינו הפולנים תוכנית מגננה חדשה שכונתה תוכנית Z (Zachód) "מערב". על פי תוכנית זו מרבית עוצבות הצבא הפולני נערכו כלפי מערב בהיערכות קדמית במגמה להגן על כל שטחה של פולין וריבונותה מול המתקפה הגרמנית הממשמשת ובאה. תוכנית המגננה הפולנית התבססה על הגנת שטח המדינה כולה, הכלת הצבא הגרמני התוקף והשמדתו במתקפת נגד כוללת אשר תונחת במקביל למתקפה הבריטית-צרפתית ממערב. על פי תוכנית זו אורגנו מחדש ארמיות הצבא הפולני כלהלן:[5]
·                  הארמיה הקרפטית הוקמה ביולי 1939 בפיקודו של מיג'ר-גנרל קזימירז פבריצ'י (Fabrycy) לאחר שגרמניה סיפחה את צ'כוסלובקיה והקימה את ממשלת הבובות הסלובקית. משימתה הייתה להגן על מעברי הרי הקרפטים. בתחילה כללה ארמיה זו 2 חטיבות מאולתרות ועוד מספר יחידות קטנות בלבד אולם במהלך המערכה נוספו לה כוחות נסוגים מארמיית קרקוב.
·                  ארמיית קרקוב הוקמה במרץ 1939 בפיקודו של גנרל אנטוני שזילינג (Szylling) והיוותה נדבך מרכזי בתוכנית ההגנה הפולנית. משימתה הייתה להשהות את ההתקדמות הגרמנית תוך נסיגה מזרחה לרגלי הרי הקרפטים. היא כללה 5 דיביזיות חי"ר, דיביזיה הררית, חטיבת פרשים, וחטיבת חי"ר הררית עצמאית.
·                  ארמיית לובלין , ארמיה מאולתרת שהוקמה לאחר פרוץ הקרבות, ב- 4 לספטמבר בפיקודו של גנרל טדיאוש פיסקור (PISKOR). היא כללה חטיבה ממונעת ומספר יח' קטנות נוספות. משימתה הייתה הגנה על לובלין, סנדומירז' ונהר הויסלה העליון.
·                  ארמיית לודז', הוקמה במרץ 1939 בפיקודו של גנרל יוליוס רומל (ROMMEL). ארמייה זו נועדה להוות דרג שני לארמיות קרקוב ופוזנן. אולם בשל היערכות קדמית מדי, היא מצאה עצמה מעורבת בקרבות מהיום הראשון ללא אפשרות שת"פ עם הארמיות השכנות. היא כללה 4 דיביזיות חי"ר ו- 2 חטיבות פרשים.
·                  ארמיית מודלין, הוקמה במרץ 1939 להגנת הבירה, וורשה, מצפון. משימת הארמיה הייתה להגן על מערכים מבוצרים בקרבת הגבול עם פרוסיה המזרחית באזור מלוואה (MLAWA) ואחר כך לסגת לכיוון נהר נראוו (NAREW). בפיקוד בריג' גנרל אמיל קרוקוביץ'-פרזדרזימירסקי (Krukowicz-Przedrzymirski). הארמייה כללה 2 דיביזיות חי"ר ו- 2 חטיבות פרשים.
·                  ארמיית פומורזה, הוקמה במרץ 1939 בפיקודו של גנרל פומורזה (POMORZE). משימתה הייתה להגן על הערים טורון ובידגוסזק ולנהל מבצעי השהיה ב"פרוזדור הפולני" (פרוזדור דנציג). כללה 2 דיביזיות חי"ר (במסגרת איגוד כוחות "מזרח" של גנרל בולטוק BOLTUC), חטיבת פרשים וחטיבת משמר.
·                  ארמיית פוזנן, בפיקודו של גנרל טדיאוש קוטרזבה (Kutrzeba). משימתה להגן על האגף של "פולין הגדולה" ולסגת לעבר מערכי ההגנה המבוצרים של נהר הורטה (WARTA). כללה 4 דיביזיות חי"ר ו- 2 חטיבות פרשים.
·                  ארמיית פרוסי, בפיקודו של גנרל סטפן דב-ביארנקי (Dąb-Biernacki). הוקמה בקיץ 1939 כעתודת המפקד הכללי. היא נועדה לקלוט את גלי המגויסים האחרונים ולתמוך בארמיות השכנות פוזנן וקרקוב. הגיוס אליה היה בשני גייסות אולם בשל ההתקדמות הגרמנית המהירה 2 גייסות מאולתרים אלו נכנסו ללחימה בנפרד ומרבית היחידות לא הצליחו להשלים הגיוס. כללה 6 דיביזיות חי"ר, חטיבת פרשים וגדוד טנקים.
·                  ארמיית וורשה, הוקמה רק 10 ימים לאחר הפלישה הגרמנית ב- 10 לספטמבר על בסיס מגוון יחידות שנסוגו לעבר וורשה ומודלין. במקור היא כללה 25 גדודי חי"ר ו- 40 טנקים. מאוחר יותר תוגברה בכוחות מהארמיות מודלין ולודז'. מפקדה היה גנרל ולריאן קוזמה (CUZMA) אולם המפקד בפועל היה יוליוס רומל (מפקד ארמיית לודז').
 
המערכה
כוחות גרמניה פלשו לפולין ביום ששי ה– 1 בספטמבר 1939 לאחר משבר דיפלומטי מתמשך שהשפיע על המערך המדיני באירופה כולה. המתקפה החלה בשעה 0440 עם התקפה אווירית על העיר ויאלון (WIELUN). מעל 1,200 אנשים נהרגו בגיחת הפצצה זו אשר בישרה את העתיד לבוא. בשעה 0445 פתחה ספינת המערכה הגרמנית "שלזוויג-הולשטיין" (שהייתה בביקור של "רצון טוב" בנמל החופשי גדנסק) באש מתותחי 355 המ"מ שלה על מחנה ובסיס הצבא הפולני בווסטרפלטה (WESTRPLATTE).[6] שעה מאוחר יותר חצו ראשוני החיילים הגרמנים את הגבול. כעבור 48 שעות, ב- 3 לספטמבר, הכריזו בריטניה וצרפת מלחמה על גרמניה.

במקור התוכנית הגרמנית הייתה לתקוף את פולין כבר ב- 26 לאוגוסט אולם יום קודם דחה היטלר את המתקפה[7] אשר אושרה על ידו לבסוף ב- 31 לאוגוסט. קדמו לפלישה כמה פעולות התעיה ופרובוקציות גרמניות (למשל כנגד תחנות הרדיו בערים גדנסק (דנציג), גלוויץ ויבלונקואו).

הכוח הגרמני הפולש מנה שתי קבוצות ארמיות שכללו 5 ארמיות ועתודת מטכ"ל (בעוצמה של 14 דיביזיות חי"ר, אחת שריון ו- 2 הרריות). צבא היבשה הגרמני בכללו היה בפיקוד גנרל וולטר פון בראוכיץ'. המתקפה הונחתה משלושה כיוונים במקביל, שלזיה/מורביה מדרום, מערב פומרניה ממערב ופרוסיה המזרחית מצפון.  קבוצת ארמיות דרום בפיקודו של קולונל-גנרל גרד פון רונדשטט הייתה עוצבת-העל התוקפת הגדולה ביותר. היא כללה 3 ארמיות, ה- 8 של בלסקוביץ' ה- 10 פון רייכנאו וה- 14 של ליסט. בסה"כ היו לקבוצת הארמיות דרום 18 דיביזיות חי"ר, 4 דיב' חי"ר סלובקיות, דיביזיה הררית אחת, 2 דיביזיות ממונעות, 4 דיביזיות ממונעות קלות ו- 4 דיביזיות שריון. בקבוצת ארמיות דרום רוכזה עוצמת השריון הגרמנית הגדולה ביותר כ- 2,000 טנקים וכ- 800 שריוניות. קבוצת הארמיות צפון בפיקודו של קולונל גנרל פדור פון בוק אשר תקפה מפומרניה ופרוסיה המזרחית כללה 2 ארמיות, ה- 4 בפיקוד פון קלוגא (בתוכה קורפוס השריון ה- 19 של גודריאן – אבי השריון הגרמני) וה- 3 בפיקוד פון קיכלר. עוצבת על זו כללה 19 דיביזיות חי"ר, 2 ממונעות ו- 2 שריון. עוצמתו המשוריינת של כוח זה מנתה כ- 600 טנקים ו- 200 שריוניות. המתקפה הגרמנית הייתה קונצנטרית משלושה עברים לעבר הבירה וורשה תוך ניתוק פרוזדור דנציג והשמדת הצבא הפולני. הצבא הפולני התנגד בגבורה אל מול 1.8 מליון החיילים הגרמנים אולם התקשה להתמודד מול כוחות השריון והאוויר הגרמניים שמנו 2,800 טנקים, 10,000 קני חת"ם ו- 2,085 מטוסי-קרב (מאורגנים בשני "ציי אוויר" – אחד עבור כל קבוצת ארמיות).[8] לגרמנים הייתה רשת סוכני מודיעין טובה אשר דווחה על מרבית תנועות הצבא הפולני. גרמניה נהנתה מסיועם של גרמנים רבים אשר התגוררו בפולין (ושל מיעוטים אחרים) והיא הכירה היטב את רשת הרכבות הפולנית כיוון שמהנדסים גרמנים בנו אותה. חלק ניכר מהציוד של הצבא הפולני היה מיושן, תוכנית החימוש החדשה שהחלה ב- 1936 עדיין לא הספיקה לצייד את כל העוצבות. מבחינת ניידות אופרטיבית ואסטרטגית לקה הצבא הפולני (כמו מרבית צבאות העולם בעת ההיא) במיכון ומינוע, כמות המכוניות הייתה קטנה ומרבית הניוד בוצע ברגל. נסיבות אלו היו מכבידות במיוחד כאשר יש להגן על 3,000 ק"מ של גבול אל מול עוצבות משוריינות וממונעות.

הגרמנים תקפו את פולין משלושה עברים, מסלובקיה  בדרום, מגרמניה במערב ומפרוסיה בצפון, מתקפה קונצנטרית זו הושלמה בהמשך, ע"י המתקפה הרוסית ממזרח ב- 17 לספטמבר. כבר ביומיים הראשונים של המתקפה הגרמנית, מעורב היה הצבא הפולני בלחימה אינטנסיבית (קרבות מלואה (MLAWA), ופומרניה) תוך נסיגה והשהיה במגמה להכיל את המתקפה הגרמנית וליצור רצועת הגנה חדשה קרוב יותר לוורשה. ב- 3 לספטמבר הצליחו הגרמנים כבר לנתק את "פרוזדור דנציג" ועל אף שבאותו יום הכריזו מעצמות המערב מלחמה על גרמניה, בשטח הן לא עשו דבר להקלת הלחץ על הפולנים. העוצבות הפולניות אשר נסוגו ברגל לא יכולות היו ליצור רצועות הגנה חדשות ואף לא מערכי ביניים באשר העוצבות הממונעות והמשוריינות הגרמניות, על אף שהיו מעטות במספר, עקפו אותן וחדרו לאגפים ולעורף. יחידות ועוצבות פולניות רבות כותרו והושמדו תוך ניסיון לסגת או להיערך. כבר ב- 5 לחודש הבין הפיקוד העליון הפולני את משמעות החדירות הגרמניות המהירות, העריך כי מצבו חסר תקווה, ותלה יהבו בהתערבות צבאות בריטניה וצרפת.[9] עוצבות פולניות רבות המשיכו להלחם בכיתור בנחישות רבה. ב- 6 לספטמבר החלה ארמיית קרקוב בפיקודו של גנרל סוסנקובסקי (Sosnkowski), לסגת מזרחה תחת איום של איגוף מצפון. באותו יום נכנע גנרל פיוטרוב טריבונלסקי (Trybunalski) עם ארמיית פרוסי לאחר כשלון תוכנית מתקפת הנגד הפולנית. שבוע לאחר תחילת המתקפה הגרמנית, לאחר הגנת גבורה והסבת אבדות כבדות לגרמנים נפל המתחם המבוצר הימי הפולני של ווסטרפלטה. חיילי המבצר נכנעו בראש מפקדם רס"ן סוצ'רסקי (Sucharski). יום לאחר מכן, ב- 8 לספטמבר כבר הגיעו הגרמנים לפאתי הבירה - וורשה.

ב- 9 לספטמבר החלו הקרבות המרים והעקובים מדם ביותר במערכה כולה. קרב בזורה, היה מתקפת נגד פולנית דו-ארמיונית במגמה להגן על וורשה, שהתרחש במרחב קוטנו, לוויץ וסוצ'קזואה. הארמיות פומורזה ופוזנן על אף היותן בסכנת כיתור ע"י הארמיה ה- 8 הגרמנית תקפו בעוצמה רבה ובהפתעה. בתחילה ההצלחה האירה פנים לפולנים אשר הסבו אבדות כבדות לגרמנים. הפולנים הצליחו להדוף את הגרמנים אך לא הצליחו לשמר את המשכיות ורציפות הפעולה בשל חוסר תספוקת של תחמושת ומזון ובשל האירועים בגזרות חזית אחרות.[10] שוב, מהירות הכוחות הגרמניים הפכו את המשך המבצעים לחסר תוחלת וב- 16 לספטמבר החלו הפולנים נהדפים לעבר וורשה. הקרב הסתיים ב- 20 לחודש תוך השמדה כוללת של הכוחות הפולנים (תחת פיקודו של גנרל טדיאוש קוטז'בה (Kutrzeba ). הם הצליחו לדחות במעט את כיבוש הבירה. בקרב בזורה היו מעורבות 18 דיביזיות גרמניות מהארמיות ה- 4, ה- 8 וה- 10 עם סיוע אוויר הדוק. רק מעט מהיחידות הפולניות הצליחו לפרוץ ולסגת אל תוך וורשה. ב- 10 לספטמבר נכנסו הגרמנים לפוזנן לאחר שארמיית פוזנן נסוגה מהעיר.

ב- 18 לחודש אירע קרב השריון בשריון המשמעותי היחיד במערכה. הקרב התרחש בקרבת העיר טומשוב-לובלסקי כאשר 80 טנקים פולנים נתקלו בטנקים גרמניים.

כבר ב- 7 לספטמבר הגיע דיביזיית השריון הגרמנית ה- 4 לפאתי וורשה. ההתקפה הגרמנית הראשונה על הבירה הוטלה ב- 9 לחודש אולם עד ל- 24 לספטמבר נהדפו כל ההתקפות הגרמניות על העיר. ב- 25 לספטמבר החלו הגרמנים בהפצצה והפגזה של הבירה הפולנית ללא הבחנה. אולם שתי התקפות גרמניות ב- 25 וב- 27 נהדפו תוך אבדות. ב- 28 לספטמבר, נכנעה העיר סוף-סוף בשל תנאי החיים הקיצוניים בעיר והיעדר הספקה. במקביל התנהל קרב על העיר מודלין (שעל הגנתה פיקד גנרל ויקטור טומה – THOMMEE) אשר החזיקה מעמד אל מול כל התקפות הגרמנים במשך 20 יום (בין ה- 10 – 29 לחודש). ב- 29 לספטמבר היא נכבשה בשל היעדר הספקה וכיבוש וורשה.[11]

המכה ניחתה בעורף

ביום ראשון ה- 17 לספטמבר נכנעה העיר לובלין לגרמנים. באותו היום בשעה 4 לפנות בוקר פלש הצבא האדום ממזרח "לשחרר" ו"להגן" על אזרחים בילורוסים ואוקראינים החיים במזרח פולין מ"אדוניהם הפולנים". מתקפה זו באה בהפתעה על הפיקוד העליון הפולני אשר כוחותיו כבר היו מעורבים במלחמה עד כלות מול המתקפה הגרמנית המדבירה ממערב מצפון ומדרום. הצבא הפולני נדרש למשימה בלתי אפשרית של היערכות מחדש – הפעם גם כלפי מזרח – הצד האחרון שעוד לא היה מעורב בלחימה והווה עורף, עד עתה, לכוחות הלוחמים. הפלישה הסובייטית הייתה חלק חשאי מהסכם ריבנטרופ-מולוטוב אשר סיכם את חלוקתה של פולין (ושאר מרכז ומזרח אירופה) בין ברה"מ לגרמניה. המתקפה הסובייטית הוטלה באמצעות שתי חזיתות, האוקראינית של גנרל טימושנקו והביילורוסית של גנרל קובלוב (Kowalow'). שתי החזיתות מנו 1.5 מליון חיילים, 6,191 טנקים, 1,800 מטוסים ו- 9,140 קני חת"ם. לאחר לחימה מרה, כבש הצבא האדום ב- 18 לחודש את וילנה ולאחריה, ב- 22 לספטמבר את גרודנו ולבוב והגיעו לנהר הבוג. בתחילה הורה הפיקוד העליון הפולני לא להתנגד לצבא האדום אלא באם ידרשו היחידות הפולניות להניח את נשקן וללכת לשבי. הפולנים עדיין קוו שאולי יוכלו, עדיין, להיעזר בצבא האדום כנגד הגרמנים. לרוע המזל, פקודה זו לא הגיעה לכל היחידות. בתחילה חשבו החיילים הפולנים והאוכלוסייה כי הצבא האדום בא לסייע להם כנגד הגרמנים ולא גילו כל התנגדות למהלכיהם, אולם במהרה הסתבר להם שזוהי, גם כן, מתקפה כוללת וקרבות מרים התרחשו. הסובייטים עצרו בקו המתמשך מפרוסיה המזרחית דרומה לעבר נהר הבוג.

סיום המערכה

בליל ה- 18 לספטמבר, עברו הנשיא הפולני והפיקוד העליון של הצבא את הגבול לרומניה בליווי גדוד הטנקים המודרני היחיד של הצבא (שצויד בטנקי רנו-35) ועוד יחידות. הם הושמו מייד במעצר, (אולם אחר כך שוחררו וב- 30 לספטמבר כבר הוקמה ממשלת פולין הגולה בפריז). באותו יום כבר נוצר מפגש בין הכוחות הגרמנים והרוסים על אדמת פולין והחלוקה התרחשה הלכה למעשה. ב- 2 לאוקטובר נכנעו מגיניה הפולנים של הל (HEL) תחת פיקודו של תת-אדמירל אונרוג (UNRUG). הקרב האחרון במערכה התקיים בין ה- 2 – 5 לאוקטובר בסביבות העיר קוק (KOCK) בו נלחם איגוד הכוחות העצמאי של פולסיה בפיקודו של גנרל פרנצ'יזק קליברג (Kleeberg ). ביום ששי ה- 6 לאוקטובר 1939 הניחו אחרוני החיילים הפולנים את נשקם.   

תוך כחודש ימים נכבשה פולין וצבאה נכנע ברובו לאחר שסבל אבדות קשות.  בריטניה וצרפת עמדו מנגד ולא הצטרפו בפועל ללחימה על אף בריתן עם פולין כפי שעשתה רוסיה הסובייטית בעלת בריתה של גרמניה. המאבק החד-צדדי הסתיים ב- 6 לאוקטובר, לאחר 35 יום, עם כניעתה של העוצבה הפולנית האחרונה.

ברית המועצות פלשה, כאמור, גם היא לפולין ובהסכם שנחתם ב-25 בספטמבר פולין (וכל מזרח אירופה) חולקה בין שתי המדינות התוקפות: בריה"מ שלטה במזרח פולין, גרמניה שלטה במרכזה (שלטון צבאי- "גנרל גוברנמן") ומערבה סופח לרייך הגרמני.

ניתוח לאחר מעשה

השריון הגרמני במערכה כלל 7 דיביזיות שריון, 4 דיביזיות קלות ו- 4 דיביזיות חי"ר ממונע. בסה"כ מרבית הטנקים הגרמניים, מעל 2,500, היו טנקים קלים מדגם "פנצר-1 ו-2" שהפולנים לא התקשו להתמודד אתם (כאשר התאפשר הדבר) רק כ- 300 טנקים היו "בינוניים" מדגם "פנצר 3 ו- 4". בנוסף הפעילו הגרמנים עוד כ- 200 טנקי שלל צ'כים, כ- 1,000 שריוניות וכמה עשרות נגמ"שים.

השריון הפולני במערכה כלל מגוון רק"ם זר ומיוצר בזיכיון. בתוך כך 11 רכבות משוריינות (ועוד 4 נבנו במהלך המערכה). הארגון כלל 3 גדודי טנקים בלבד בכלל הצבא ועוד 7 פלוגות טנקים עצמאיות. שאר הטנקים הקלים פעלו תחת-פיקוד יחידות חי"ר ופרשים במסגרות של מחלקה-פלוגה. בעת המערכה החלו הפולנים בהקמת 2 חטיבות משוריינות, הממוכנת ה- 10 בפיקודו של סטניסלב מצ'ק (MACZEK), לימים מפקד דיביזיית השריון הפולנית ה- 1 בקרבות במערב אירופה בשנים 1944-5 וחטיבה משוריינת ממונעת בוורשה בפיקודו של סטפן רוואקי (ROWECKI) לימים מפקד "צבא הבית" הפולני. שתיהן לא נטלו חלק במערכה כעוצבות משוריינות. הטנקים הפולנים הקלים היו האויבים הראשונים במלחמה לשריון הגרמני. צוותי הטנקים הפולנים גילו פטריוטיות רבה בהגינם על המולדת אולם מספרם המועט, ציודם הדל וארגונם המיושן לא אפשרו לחימה יעילה. אמנם הם לחמו בגבורה ואף השמידו לא מעט רק"ם גרמני ורוסי אך ללא השפעה משמעותית על התפתחות הקרבות.

הניצחון הגרמני-סובייטי הסוחף נבע מיתרון מכריע של הוורמאכט (הצבא הגרמני) על הצבא הפולני. הגרמנים נקטו לראשונה בתורת לחימה מודרנית של מלחמת בזק (Blitzkrieg), שילוב מוחץ של פריצה מהירה לעומק של כוחות יבשה ניידים, בעיקר כוחות שריון, אלה ה"פנצר-גרופה"", בסיוע צמוד של מטוסים שפעלו כ-"ארטילריה מעופפת".

הלופטוואפה - חה"א הגרמני - הצליח לגבור על חיל האוויר הפולני בכוח היתרון המספרי של למעלה מ 1:4, וכך השיג עליונות מוחלטת באוויר, אותה ניצל להפצצות על מחנות-צבא, שיירות פליטים, ערים מאוכלסות, אך בעיקר להשמדת כוחות האויב. לעומתם, הצבא הפולני התקשה להתמודד מול הצבא הגרמני.  בעיקר בשל תורת לחימה, ותפיסות שמרניות אולם גם בשל עיקובים בתוכנית המודרניזציה של הצבא הפולני ערב המלחמה כתוצאה מהחלטות פוליטיות שנבעו מלחץ אנגלו-צרפתי לא לעורר פרובוקציות מאיימות על הגרמנים. שנית בפלישה הגרמנית הצבא היה מגויס וערוך חלקית בלבד גם זאת על מנת להימנע מדרדור המצב עם גרמניה. הסוף הבלתי נמנע הגיע לאחר שגם ברית המועצות, בעלת בריתה של גרמניה, הצטרפה ללחימה ממזרח ואילו אנגליה וצרפת, בעלות בריתה של פולין אשר על פי התכנון האופרטיבי אמורות היו לתקוף ממערב תוך שבועיים מהמתקפה הגרמנית לא הצטרפו ללחימה והשאירו את פולין לבד במאבק הרואי על חייה אל מול שתי המעצמות. יחד עם זאת המערכה בפולין הסבה לגרמנים נזק רב יותר ואבדות רבות מכפי שמקובל היה לחשוב. הם למדו מספר לקחים חשובים ממערכה זו: משמעות העוצמה והמהירות של עוצבות השריון בקרב המודרני. זמנם של צבאות גדולים המבוססים על חי"ר ופרשים חלף. ניסיון רב נצבר בהפעלת יחידות שריון בתנאי קרב. הטנקים אינם מתאימים ללוחמה בשטח בנוי ובקרב על וורשה סבלו אבדות כבדות. מערכי נ"ט המאורגנים ופרוסים היטב מהווים איום חמור לשריון. מרבית הטנקים מסוג פנצר-1 ו-2 אינם מתאימים לשמש ביחידות המסתערות ויש להחליפם בטנקים כבדים יותר. דיביזיות קלות אינן מתאימות וחלשות יותר גם מדיביזיות ממונעות וגם מדיביזיות חי"ר רגילות.

המערכה על פולין מלווה במספר מיתוסים כמו שחיל האוויר הפולני נתפש בפרוץ הלחימה עם מטוסיו על הקרקע והושמד ברובו בימים הראשונים והסתערות הפרשים הפולנים על השריון הגרמני. שני מיתוסים אלו הנם פרי יצירתה של התעמולה הגרמנית (ואף האיטלקית) והנם רחוקים מהמציאות.

הפרשים הפולנים היו פעילים מאד במערכה ותפקדו כחי"ר רכוב, דהיינו עם הגיעם לשדה הקרב היו יורדים מהסוסים ולוחמים כחי"ר רגיל. המיתוס התפתח כתוצאה מאירוע שהתרחש במהלך נסיגת ארמיית פומורז במורד ה"פרוזדור הפולני". בשעות אחר הצהריים המאוחרות של היום הראשון ללחימה, התקרבה דיביזיית החי"ר הממונע ה- 20 הגרמנית לעיירה צ'ויניצ'ה (Chojnice) ביער טוצ'ולה כ- 250 ק"מ מצפון-מערב לוורשה. תנועה זו איימה על צומת מפתח של מערכת הרכבות הפולנית בכפר בשם קרויינטי (Krojanty) כ- 7 ק"מ צפונית מזרחית לצ'ויניצ'ה. כוחות ארמיית פומורזה בגזרה זו כללו בעיקר את גדוד החניתאים (LENCERS) ה- 18 של חטיבת הפרשים פומורסקה בפיקודו של סא"ל קזימירז' מסטלרז (Mastelarz). על מנת לבצע את משימתו שהייתה להחזיק את השטח עליו הופקד, לקח מסטלרז 2 פלוגות פרשים, א' ו- ב' ותקף גדוד חי"ר גרמני שהיה בשלבי היערכות מהעורף (מבין עצי היער לשטח הפתוח). בדרך כלל התרגולת הייתה לרדת מהסוסים ולתקוף רגלית את האויב אולם בנצלו את יתרון ההפתעה והניידות החליט המפקד הפולני לבצע הסתערות עם חרבות שלופות על החי"ר הגרמני. כ- 250 הפרשים הפולנים הסתערו בדהירה על החי"ר הגרמני ונהנו מיתרון בקרב המגע כך שהגרמנים החלו לסגת. כאשר נדמה היה שהפולנים עומדים לנצח בקרב הופיעו לפתע כמה שריוניות גרמניות עם מקלעים ותותחים אוטומטיים ופתחו באש. ההסתערות הפולנית נשברה והם החלו לסגת לאחר שספגו 20 הרוגים (ביניהם קולונל מסטלרז עצמו) וכ- 60 פצועים. הייתה זו הסתערות הפרשים הראשונה במלחמת העולם השנייה. גודריאן, מפקד קורפוס השריון ה- 19 שהדיביזיה ה- 20 השתייכה אליו כתב על האירוע בדו"ח שהעביר לדרגים הממונים, בו ציין שהפולנים באיוולתם תקפו עם חניתות טנקים גרמניים.[12] הגרמנים החליטו לנצל זאת לצורכי תעמולה והביאו לשדה הקרב שני עיתונאים נייטרלים, איטלקי ואמריקאי בשם וויליאם שירר ("עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי") אשר סיפרו על האירוע המוזר של הסתערות הפרשים עם חניתות על טנקים.[13] האירוע עצמו לא היה שונה בהרבה מאירועים דומים במערכה עת יחידות פרשים פולניות בגדלים שונים, אשר כותרו ע"י הכוחות הגרמניים המתקדמים, ניסו לפרוץ מהכיתור בפערים שבין היחידות הגרמניות ולא דרכן, מה שנראה פעמים רבות כהסתערות חזיתית עליהם. בעקבות דווחו של גודריאן ופרסום הכתבות באיטליה ובארה"ב של העיתונאים (שכמובן לא היו נוכחים בשדה הקרב בעת האירוע אלא כתבו את מה שסיפרו להם הגרמנים) החלו להופיע אזכורים של פרשים פולנים נגד טנקים במאמרים וספרים רבים וכך התפתח המיתוס.  ניתן היה להבין כאילו לצבא פולין לא היה שריון כלל והפרשים הפולנים היו כל כך טיפשים ופרימיטיביים (עם כי אמיצים) שחשבו כי יוכלו לעצור טנקים באמצעות חרבות וחניתות. האמת היא כמובן שונה לחלוטין, הפרשים הפולנים מעולם לא הסתערו על השריון הגרמני תוך שליפת חרבות או הטלת כידונים כיוון שהם היו מצוידים בתותחי נ"ט בופורס 37 מ"מ שיכלו לחדור כל טנק גרמני במערכה (26 מ"מ פלדה מטווח 600 מ' ב- 30 מעלות) והיו מאומנים היטב ללחום הן כנגד חי"ר האויב והן כנגד השריון שלו. לגבי השריון הפולני עמדנו קודם ואף צייננו שמרביתו נבנה בפולין בתעשייה הצבאית של ארץ זו.

כוחות האוויר הפולנים נערכו אמנם במספר שדות תעופה ועל אף נחיתותם המספרית והשימוש בדגמים שחלקם היו מיושנים ביותר היו פעילים מאד במערכה ואף הפילו בקרבות אוויר 137 מטוסים גרמניים. המתקפה הגרמנית לא תפשה אותם בשדות התעופה על הקרקע (כמו את האמריקאים בפרל הארבור) אלא בשדות חליפיים אליהם הועברו מראש או באוויר בהעסקת המטוסים התוקפים.

אבידות הפולנים במערכה:

כנגד גרמניה:

הרוגים: 70,000 (מהם 3,300 קצינים)

פצועים: 133,700

שבויים: 420,000

כנגד רוסיה:

הרוגים: 7,000

פצועים: 2,000

שבויים: 240-250,000 (מהם 16,723 קצינים).

אבידות הגרמנים במערכה:

הרוגים: 16,343

פצועים: 27,640

נעדרים: 5,058

ציוד: 674 תותחים, 319 טנקים, 521 מטוסים ועוד כ- 10,000 כלי רכב שונים.

אבידות הרוסים במערכה

כ- 10,000 – 15,000 הרוגים ופצועים.[14]

 יום הפלישה לפולין ה-1 בספטמבר 1939 נקבע כיום שבו פרצה מלחמת העולם השנייה. יומיים לאחר מכן בריטניה וצרפת הכריזו מלחמה על גרמניה, בהתאם להסכם ההגנה ההדדית שחתמו  עם פולין ב-25 לאוגוסט 1939, אולם בפועל לא עשו כמעט דבר לעזור לפולנים.  מעתה, עמדו בריטניה וצרפת כבעלות ברית במערב אירופה מול גרמניה ורוסיה הסובייטית אשר פעלו במשותף לחלוקת מרכז ומזרח אירופה ביניהן, הסכם ההגנה שחתמו בריטניה וצרפת עם פולין לא הרתיע את היטלר וגם לא הביא לפולין סיוע בשדה הקרב, אך בזכותו המלחמה הפכה למלחמה נרחבת ביבשת אירופה.

יש לציין כי כוחות ואזרחים פולנים רבים הצליחו לברוח לצרפת ובריטניה ולהמשיך להלחם משם כנגד הגרמנים במסגרת צבא פולין החופשית. עם תום המערכה, 95,000 חיילים פולניים עברו לרוסיה, 30,000 לרומניה, 40,382 להונגריה, 13,500 לליטא, 1,315 ללטביה. מאות אלפי יהודים פולנים אשר מצאו עצמם בשטח הכיבוש הסובייטי הוו מאגר גדול של חיילים שהתגייסו במהלך המלחמה לצבא האדום ולצבא פולין החופשית.

ביבליוגרפיה

1.                מאמר בפולנית של המשרד למחקר והיסטוריה צבאית הפולני (WBBH), המערכה ב- 1939, משרד ההגנה, יולי 2009.

2.                בן אריה, ספטמבר 1939, ת"א, לביא, 1987.

3.                דייטון לן, מלחמת בזק, מערכות, ת"א, 1986.

4.                צ'רצ'יל ווינסטון, מלחמת העולם השנייה, עם הספר, ת"א, 1963.

5.                שירר ויליאם ל. עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי, שוקן, ירושלים, 1969.

6.          General Heinz Guderian, Panzer Leader, London, Michael Joseph, 1952.

7.          Dr. Janusz Marszalec,  Westerplatte -  Museum of the Second World War in Gdańsk, July 2009.

8.          The British War Bluebook, Statement by the Prime Minister in the House of Commons on March 31, 1939, 2008 Lillian Goldman Law Library, Wall Street, New Haven, CT.

9.          German army units invading Poland in 1939, http://www.bambooweb.com/

[1] הנס על הוויסלה התרחש בשבוע שבין השלוש עשר לעשרים וחמישה באוגוסט 1920. הקרב על הוויסלה היה משמעותי ביותר. הרבה היה מונח על כף המאזניים. הקומוניסטים בראשותו של ולדימיר לנין שניצחו בקרב על רוסיה, רצו לייצא את המהפכה הבולשביקית לאירופה כולה. הדרך לברלין ופאריס עוברת דרך וורשה. הקרב על הוויסלה היה אמור לסמן את הסוף לא רק של פולין העצמאית אלא של אירופה הדמוקרטית כולה. הקרב נראה חסר סיכויים במיוחד גם בגלל שהפולנים נחלו תבוסות במלחמה עם הצבא האדום באירועים קודמים ונאלצו לסגת מאוקראינה. הצבא האדום בפיקודו של טרוצקי נערך לקרב המכריע על הוויסלה. חייליו עמדו כבר בשערי וורשה. למען הדיוק בעיירה רדז'ימין שנמצאת מרחק עשרים קילומטר ממרכז הבירה. יוזף פילדסוסקי, שקנה את תהילתו בקרב, עמד בראש המתקפה הנגדית הפולנית. הוא הצליח לבתר ולפזר את הצבא האדום ולאלץ אותו לנסיגה מבוהלת, מנהר הוויסלה שבפולין לנהר הנימן שבליטא. עשרת אלפים חיילים רוסים נפלו בקרב על הוויסלה ושישים ושישה אלף נפלו בשבי. לפולנים היה מחצית ממספר האבדות הזה.
 
[2] The British War Bluebook, Statement by the Prime Minister in the House of Commons on March 31, 1939, 2008 Lillian Goldman Law Library, Wall Street, New Haven, CT.
 
[3] מאמר בפולנית של המשרד למחקר והיסטוריה צבאית הפולני (WBBH), המערכה ב- 1939, משרד ההגנה, יולי 2009, פרק ראשון, הברית עם צרפת ואנגליה עמ' 1.
[4] תקופה ארוכה לפני הסכם ריבנטרופ-מולוטוב שאפה ברה"מ להיכלל בברית אנטי-גרמנית. המגעים הדיפלומטים עם צרפת ובריטניה וכן עם פולין ורומניה הוליכו כמעט לארגון ברית כזאת אולם הרוסים ביקשו כי במקרה של מלחמה או איום המלחמה יתאפשר להם להעביר כוחות דרך פולין ללחימה כנגד גרמניה. פיקוד הצבא הפולני אשר ברובו מנה קצינים בוגרי המלחמה כנגד ברה"מ בשנים 1920-1921 חששו מאד מצבא קומוניסטי על אדמתם והתנגדו לרעיון הרוסי בכל תוקף.
[5] WBBH, שם, פרק 2 – תוכנית המגננה, עמ' 2.
[6] Dr. Janusz Marszalec,  Westerplatte -  Museum of the Second World War in Gdańsk, July 2009, p.2
[7] כתריאל בן אריה, ספטמבר 1939, ת"א, לביא, 1987, עמ' 128.
[8] German army units invading Poland in 1939, http://www.bambooweb.com/
[9] בן אריה, שם, עמ' 166.
[10] בן אריה, שם, עמ' 184.
[11] WBBH, שם, פרק 4, המערכה, עמ' 40.
[12] General Heinz Guderian, Panzer Leader, London, Michael Joseph, 1952, p.72
[13] ויליאם ל. שירר, עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי, שוקן, ירושלים, 1969, עמ' 523.
[14] WBBH, שם, פרק 6 , סטטיסטיקה.