קרב קורסק

קרב קורסק, מבצע "ציטדלה" ("מצודה") בפי הנאצים, הינו קרב השב"ש (שריון  בשריון) הגדול בהיסטוריה הצבאית בו לחמו הצבא האדום מול צבא גרמניה.
הקרב התחולל ביולי 1943. לאחר התבוסה בחזית המזרחית בקרב סטלינגרד, היטלר שאף להשיג הכרעה ועל כן פתח במבצע לכיבוש בליטת קורסק. הבליטה חדרה לעומק של 160 ק"מ מערבה ורוחבה היתה 240 ק"מ כאשר במרכזה העיר קורסק. היטלר החליט לתקוף את הבליטה מצפון ומדרום ולכתר בכך את הכוחות הרוסיים הרבים הנמצאים שם. בהמשך המטרה היתה פתיחת הציר מאורל למוסקבה.

בסוף ינואר 1943 נכנעה הארמיה ה- 6 הגרמנית, בפיקוד הפילדמרשל פאולוס, בסטלינגרד. שלושה שבועות קודם לכן, ב- 12 ינואר 1943 החלה מתקפה סובייטית רבתי, מקו נהר הדון לעבר הדוניץ, במהלכה נכבשה, בין השאר, העיר החשובה חרקוב. צפונה יותר החזירו הרוסים לעצמם את העיר הגדולה וצומת הרכבות החשוב קורסק. מערבה לה נוצרה מובלעת גדולה, דרומית לאוריול וצפונית לבלגורוד, אשר נשארו בידיים גרמניות. אולם ההתקדמות הסובייטית נעצרה.
בין אמצע פברואר לסוף מרס 1943 ניהל פילדמרשל אריק פון מנשטיין מתקפת-נגד מוצלחת, מדרום לקורסק וכבש חזרה את חרקוב, למרות שכוחותיו היו בנחיתות של 1:5. זה השאיר לבסוף את מובלעת קורסק כיעד הבא, המתבקש מאליו, עבור הגרמנים. מובלעת קורסק, אורכה מצפון לדרום כ- 200 ק"מ ועומקה (ממזרח למערב) כ- 150 ק"מ - מדרום למובלעת החזיקו הסובייטים את קו הנהר דוניץ, מזרחית לבלגורוד וחרקוב. הפשרת השלגים, בראשית האביב עצרה את הפעילות הצבאית משני הצדדים.

הכנות לקרב

תהליך קבלת ההחלטות לקראת המתקפה הגרמנית
בראשית 1943 ביצעה גרמניה את השלב האחרון של גיוס טוטאלי והביאה את מספר הלוחמים ל- 9.5 מיליון חיילים, - לעומת 7.2 מיליון ב- 1941 ו- 8.6 מיליון ב- 1942. גם המאמץ של תעשיית החימוש הגיע ב- 1943 לשיאו. גדלו כמויות האמל"ח אשר יוצרו וכן יצאו כלי רק"ם חדישים וכבדים יותר מפסי הייצור:
שיא קצב הייצור של טנקים היה בחודש מאי 1943, בו עזבו את פסי הייצור פי 5.7 יותר כלי רק"ם מאשר בתקופה מקבילה ב- 1941. כלי הרק"ם החדשים, אשר החלו להגיע בראשית 1943 לידי יחידות השריון היו:- הטנק הכבד "טייגר", שמשקלו 60 טון, חמוש בתותח 88 מ"מ ושני מקלעים. שריון החזית היה בעובי 150 מ"מ ובצדדים 88 מ"מ.- הטנק הבינוני "פנתר" שמשקלו 45 טון, חמוש בתותח 75 מ"מ ובמקלע אחד. שריון החזית 85 מ"מ ובצדדים 40 מ"מ. טנק זה סבל עדיין בעת מבצע "ציטדלה", ממחלות ילדות טכניות.- תומ"ת הסער "פרדיננד" (כונה גם "הפיל") אשר שקל 70 טון וחימושו תותח 88 מ"מ בעל קצב אש גבוה (בלי מקלע). שריון החזית שלו בעובי 200 מ"מ, על בסיס שילדת "טייגר".
הופעת כלי רק"ם משופרים אלה, נטעו בפיקוד הגרמני הרגשה של עליונות טכנולוגית על הצבא הסובייטי.
בהקשר לצרכי התעשייה הצבאית הגרמנית, החליטו הגרמנים, בהוראה של היטלר, להגן על אגן הדוניץ, כדי לשמור על מכרות המנגן המצויים באזור ניקופול.
המטה הכללי הגרמני שקל שתי חלופות עיקריות לקראת פעולות הקיץ של שנת 1943:- פילדמרשל אריק פן מנשטיין, מפקד קבוצות הארמיות הדרומיות, הציע להמתין למתקפת הקיץ הצפויה של הצבא הסובייטי בדרום, בניסיון לכבוש מחדש את אגן הדוניץ, חרקוב ובכיוון לנהר הדניפר. אחרי שמתקפה זו תכלה עצמה, הציע מנשטיין, תתקוף קבוצת הארמיות, אשר בפיקודו, בכיוון דרום ודרום מזרח ותשמיד את הצבא הסובייטי בדרום. תכנית זו דומה לתפיסת "התקפת הנגד האסטרטגית", מבית מדרשו של קלאוזביץ. מנשטיין עצמו קרא לשיטתו "מכה בגב היד", - להבדיל מ"מכה בכף היד", שהיא מתקפה חזיתית קונבנציונלית. היטלר דחה תכנית זו על הסף.- לעומתו, הכין גנרל צייצלר, ראש המטה של הצבא הגרמני (אשר פיקד על החזית המזרחית) תכנית בשם הקוד: "מצודה" ("ציטדלה"), במגמה לחסל את מובלעת קורסק, להשמיד את הכוחות הסובייטים במובלעת ולכבוש את העיר וצומת הרכבות קורסק. התכנית כללה פעולת מלקחיים מצפון ומדרום, ע"י כוחות משוריינים וממוכנים, מאמץ משני, להבטחת האגף המזרחי, מדרום לכיוון צפון-מזרח והחזקת הקטע המערבי של המובלעת ע"י כוחות חי"ר. ניסיון המפקדה העליונה, לבצע את מבצע "מצודה" בראשית האביב, נכשל בגלל היקף ההכנות הלוגיסטיות הדרושות.
ב- 4 למאי 1943 זימן היטלר פגישה, כדי ללבן ולתאם את ביצוע המבצע, בנוכחות גנרל צייצלר - ראש המטה, פילדמרשל מנשטיין, שקבוצת הארמיות דרום, אשר בפיקודו, הייתה מיועדת לתקוף מדרום לצפון, פילדמרשל פון קלוגה, מפקד קבוצת הארמיות מרכז, שמשימתו לתקוף מצפון לדרום וקולונל גנרל היינץ גודריין, שהוחזר לשרות פעיל ושימש כמפקח כללי של כוחות השריון. פילדמרשל מודל, אשר היה אמור לפקד על המאמץ הצפוני, לא היה נוכח ושלח מכתב, בו הוא הציע דחייה נוספת במועד התקיפה ורמז שהוא חושש שהמבצע ייכשל בגלל עוצמת המגננה הסובייטית. גודריין התנגד למבצע המתוכנן בהחלטיות, מחשש שכוחות השריון החדשים ישחקו במהלך הקרב. כך גם ראש המבצעים של הצבא הגרמני, גנרל אלפרד יודל. היטלר היסס תחילה, אולם לבסוף החליט על ביצוע דחוי, עד שיתווספו יותר כלי רק"ם כבדים. בפגישה נוספת אצל היטלר, ב- 1 ליולי 1943 הוחלט על ביצוע מבצע "ציטדלה" בימים 4 ו- 5 ליולי 1943.

תהליך קבלת ההחלטות בצד הסובייטי
רעיון המתקפה הגרמנית על מובלעת קורסק נולד בחודש מרס 1943 ופקודת מבצע ראשונה, בחתימת היטלר, הוצאה ב- 15 אפריל 1943. הכוונות הגרמניות נודעו לסובייטים כמעט מיד ובמהלך הזמן השיג המודיעין שלהם פרוט מלא של התכנית הגרמנית. הספק היחידי היה לגבי מועד המתקפה. אולם זה השתנה מפעם לפעם, בהתאם להתקדמות של ההכנות הלוגיסטיות הגרמניות ושיקוליו של היטלר.
סה"כ מצבת הטנקים ומשמידי הטנקים, בצבא הסובייטי, בתחילת 1943 הגיעה לכ- 28,000. האבידות במהלך שנה זו הגיעו לכ- 23.500 טנקים ומט"נים.
מקורות המודיעין הסובייטיים התבססו על סקירות שהבריטים סיפקו (אמנם באיחור) אשר מקורם בפיצוח הקודים הגרמניים, על רשת המודיעין "לוסי" שמרכזה בשווייץ אשר כיסתה את כל אירופה ועל פעילות מודיעין - שדה (תצפיות, תשמועים וחקירת שבויים).
הידיעות על מתקפה גרמנית צפויה באביב - קיץ 1943 כנגד מובלעת קורסק, לא הפתיעה את הפיקוד הסובייטי ובמידה מסוימת שיחקה לידיו. הסובייטים תכננו מתקפת-קיץ מצפון (מרחב אוריול) ומדרום (מרחב בלגורוד-חרקוב) למובלעת קורסק. כך שההכנות לבלימה, כנגד ההתקפה הגרמנית הצפויה, לא חייבו הזזת כוחות ניכרים. התכנית הסובייטית, כפי שהתגבשה, הייתה לבלום את המתקפה הגרמנית על מובלעת קורסק ולשבור את הכוחות התוקפים ומיד לאחר מכן לעבור למתקפות-נגד, לפי התכנון המקורי. סטלין שוכנע ע"י המרשל ז'וקוב, לוותר על כוונתו, לבצע תקיפה מקדימה על הכוחות הגרמנים והתכנית שהתקבלה העדיפה שחיקת הכוחות הגרמניים מול מגננה קשוחה.
מרחב אוריול-קורסק היה המפתח להתקפה/הגנה על מוסקבה ושני הצדדים הלוחמים הכירו בכך ופעלו בהתאם ואילו אזור חרקוב בדרום היה לב אזור התעשייה והמכרות של ברה"מ והיה בעל חשיבות עליונה למאמץ המלחמתי. לכן שימשו אלה כיעדי תקיפה עיקריים למתקפת הקיץ של שנת 1943. פעולות אלו היו צריכות להתבצע מיד ובהמשך להבסת המתקפה הגרמנית על מובלעת קורסק.

ההכנות הסובייטיות לבלימת המתקפה הגרמנית
כדי לבלום את המתקפה הגרמנית הצפויה ולגרום לשחיקה מרבית של הכוחות התוקפים, בנו הסובייטים במובלעת קורסק, את אחת ממערכות ביצורי-השדה החזקים והעמוקים ביותר שנבנו אי-פעם. ההגנה על מובלעת קורסק הוטלה על הגנרל רוקוסובסקי, מפקד החזית המרכזית ועל גנרל וטוטין, מפקד חזית וורוניז', כאשר רוקוסובסקי חולש על המרחב הצפוני ווטוטין על המרחב הדרומי של המובלעת. תכנית ההגנה התבססה על 5 מערכי הגנה מקבילים, כאשר שני הדרגים הקדמיים היו באחריות הארמיה ושלושת העורפיים באחריות החזית. רצועת הגנה נוספת הוכנה בעורף המובלעת, על ידי כוחות העתודה. כל מערך הגנה היה בעומק של 6-5 ק"מ וכלל חפירות לחי"ר, עמדות נ"ט, עמדות נ"מ, עמדות לטנקים מחופרים ועמדות ארטילריה.
מערך ההגנה הקדמי היה החזק מכולם והיה מורכב ממתחמים גדודיים, מרחבי הגנה נ"ט ומערכת מכשולים. היו בו חפירות ותעלות קשר באורך של כ- 2,600 ק"מ, כ- 5,000 עמדות ובונקרים לפיקוד ותצפית, כ- 600 מכשולי נ"ט ו- 700 ק"מ מכשולי תיל. באזור זה הונחו כ- 450,000 מוקשים. בכל ק"מ רוחב חזית הונחו 1,500 מוקשי נ"ט וכ- 1,700 מוקשי נ"א.
מתוך הנחה שעיקר המחץ של המתקפה הגרמנית יתבסס על מסות של שריון, היוו עמדות הנ"ט החופפות, המכשולים והשד"מים את חוט השדרה של המגננה הסובייטית.

כוחות ומשימות

כוחות ומשימות של הצבא הגרמני

השיטה הכללית: תקיפת מלקחים, בבסיס המובלעת מצפון ומדרום, הבטחת האגף המזרחי ע"י תקיפה מדרום לצפון-מזרח על ידי כוחות משוריינים וממוכנים, בלימה ממערב, ע"י כוחות חי"ר.
הכוח הצפוני: באחריות קבוצת הארמיות מרכז, בפיקוד פילדמרשל קלוגה. המאמץ ההתקפי ע"י הארמיה התשיעית של גנרל מודל, בהרכב: - דיוויזיות ממוכנת - 2- דיוויזיות משוריינת - 6 - דיוויזיות חי"ר - 8, סה"כ 16 דיוויזיות (6 דיוויזיות חי"ר נוספות לא כלולות בסד"כ התוקף). לכוח זה כ- 1,000 טנקים, מרביתם מהדגמים המיושנים פנצר II, III ו- IV. ורק גדוד אחד של טנקי טייגר חדשים, כעתודה. מרבית תומ"תי -הסער "פרדיננד" החדשים הוקצו למאמץ זה.
הכוח הדרומי: באחריות קבוצת הארמיות דרום, בפיקוד פילדמרשל מנשטיין. המאמץ העיקרי מדרום ע"י ארמיית השריון 4, בפיקוד גנרל הוט וכוח המשימה קמפף בהרכב:- דיוויזיות ממוכנת - 2 - דיוויזיות משוריינת - 9 - דיוויזיות חי"ר - 8 (4 דיוויזיות חי"ר נוספות לא שותפו במתקפה) סה"כ 19 דיוויזיות. לרשות כוח זה עמדו כ- 1,600 טנקים. כוח הטנקים כלל 200 טנקי "פנתר" ו- 94 טנקי "טייגר" חדשים.
קבוצת קמפף כללה 3 דיוויזיות משוריינות ו- 3 דיוויזיות חי"ר.
כוח הבלימה: הארמיה השנייה עם 7 דיוויזיות חי"ר.
כוחות סיוע: לרשות הכוח הצפוני עמדו כ- 6,000 תותחים ומרגמות, ולרשות הכוח הדרומי 4,000 כלי ארטילריה. הסיוע האווירי סופק לכוח הצפוני ע"י 730 מטוסים ולכוח הדרומי ע"י 1,100 מטוסים.
המאמץ העיקרי: למרות שהדבר לא הוגדר במפורש בפקודת המבצע הגרמנית, הרי לפי גודל, הרכב ואיכות הכוחות נראה, שהמאמץ העיקרי הוא מדרום.
סה"כ הכוחות המעורבים במבצע "ציטדלה", בצד הגרמני:
דיוויזיות ממוכנות - 3
דיוויזיות משוריינות - 15
דיוויזיות חי"ר - 22
טנקים - 2,500 (מהם 200 "פנתר" ו- 94 "טייגר")
תומ"ת סער - 150
קני ארטילריה ומרגמות - 10,000
מטוסי תקיפה - 1,830
ראוי לשים לב, שהטנקים בדיוויזיות המשוריינות והממוכנות מרוכזים ברגימנטים או כוחות משימה (Abteilung) נפרדים.
תקן של דיוויזיות חי"ר גרמנית היה כ- 12,500 חייל ו- 190 קני תותח ומרגמות. למעשה הייתה המצבה בחלק מהן רק בין 8,000 ל- 9,000 חייל ו- 160 קנים.
תקן של דיביזיה משוריינת גרמנית היה כ- 16,000 חייל ו- 209 טנקים ותותחי סער. למעשה התקרבו למצבה כזו רק דיוויזיות השריון של ה- ס.ס.. לאחרות היו מצבות מופחתות בהרבה.
במרבית הדיוויזיות בעיקר אלה של הקו השני, היו בכל חטיבה רק 2 גדודים (במקום שלושה).

כוחות ומשימות של המגננה הסובייטית

הפיקוד העליון על החזית היה בידי מרשל ז'וקוב והקצין הפוליטי שלו היה חרושצוב, לימים נשיא ברה"מ.
השיטה כללית: מגננה קשוחה על מובלעת קורסק ע"י כוחות חי"ר, נ"ט וארטילריה בגיבוי עתודות שריון מקומיות וגיזרתיות. מרחב ההגנה מחולק לשתי גזרות: הגזרה הצפונית, באחריות חזית המרכז והגזרה הדרומית, באחריות חזית וורונז'. כוח העתודה האסטרטגי לעיבוי המערך ולהנחתת התקפות-נגד, באחריות חזית הערבה.
כוחות הגזרה הצפונית - באחריות חזית המרכז בפיקוד גנרל רוקוסובסקי מול ציר המתקפה הצפוני:
- ארמיה 13, במרכז הגזרה ולה 2 גייסות קלעים (15 ו- 29) בדרג הקדמי ועוד 2 גייסות קלעי המשמר ו- 3 חטיבות שריון בדרג השני.
- ארמיה 48, מימין לארמיה 13.
- ארמיה 70, משמאל לארמיה 13.
כל העוצבות פרוסות במבנה של שניים לפנים.
- ארמיות 60 ו- 65 באגף השמאלי.
כוח העתודה של הגזרה הצפונית כלל: - הארמיה המשוריינת השנייה עם 2 גייסות משוריינים (3 ו- 13) - 2 גייסות משוריינים (9 ו- 19) - גדוד המשמר המשוריין 11
כ"כ יח' ארטילריה, כוחות נ"ט ויח' מרגמות.
סה"כ עוצבות בגיזרה הצפונית
דיוויזיות חי"ר וקלעים - 18
דיוויזיות משוריינות - 8
חט' שריון עצמאיות - 7 ועוד גדוד משמר משוריין
כמות הטנקים בגזרה הצפונית (אומדן, בהתבסס על מצבה של כ- 80% מהתקן)
בדיוויזיות המשוריינות - כ-1,000
בחט' משוריינות - כ- 400-500
טנקים אורגנים של החי"ר - כ-100-150
סה"כ טנקים - כ- 1,600
כוחות הגזרה הדרומית - באחריות חזית וורוניז' בפיקוד גנרל וטוטין, מול ציר המתקפה הגרמני הדרומי:- ארמיות המשמר ה- 6 וה- 7 ומימין הארמיה 40 בקו הראשון. ועוד 2 דיוויזיות קלעי משמר ודיב' קלעים, 2 חט' שריון (מהן אחת משמר) ועוד 2 גד' שריון בקו השני.
כוחות עתודה בגזרה הדרומית: -- הארמיה המשוריינת הראשונה - עם גייס משוריין וגייס ממוכן
2 גייסות משוריינים (2 ו- 5) של המשמר
ארמיות 69 ו- 38
סה"כ עוצבות בגיזרה הדרומית -
דיוויזיות חי"ר קלעים ומשמר - 7
דיוויזיות משוריינת - 8-10
דיוויזיות ממוכנת - 1-3
חט' משוריינות - 2
גד' משוריינים - 3
כמות הטנקים בגזרה הדרומית (אומדן, לפי מצבה של 80% מהתקן):-
בדיוויזיות המשוריינת - 1,500-1,300
בדיוויזיות הממוכנות - 40-200
בחט' משוריינות - 140-180
בגד' השריון - 75-90
טנקים אורגנים בחי"ר - 30-70
סה"כ טנקים כ-1,800
כוח העתודה האסטרטגי, באחריות חזית הערבה בפיקודו של גנרל קוניאב (אשר הוקמה בעת ההפוגה בקרבות). הכוח הזה הקים מערכי הגנה נוספים בעורף מובלעת קורסק, כאשר המזרחי מהם מתבסס על נהר הדון.
כוח זה כלל:- 2 ארמיות משמר (מס' 4 ו- 5)- 4 ארמיות משמר משוריינות (מס' 5, 27, 47, ו- 53)- 2 גייסות משוריינים (מס' 10 ו- 4 משמר)
כמות הטנקים בכוח העתודה האסטרטגי:
סה"כ טנקים בעתודה האסטרטגית - כ- 2,000
מתוך העתודה האסטרטגית (חזית הערבה) השתתפו, לפי המקורות רק שתי ארמיות משוריינות של המשמר בקרב על מובלעת קורסק. בארמיות האלה היו כ- 1,600-1,800 טנקים, מהם נטלו חלק בקרב רק כ- 1,000 טנקים.
ע"כ סה"כ מספר הטנקים בצד הסובייטי:
בגיזרה הצפונית: 1,600
בגיזרה הדרומית: 1,800
בעתידה האסטרטגית: 1,000
סה"כ טנקים סובייטים: 4,400

יחסי כוחות בפתיחת המערכה על מובלעת קורסק

חשוב לציין, שבמקורות מופיעים מספרים שונים לגבי ממספרי הטנקים אשר השתתפו בקרב קורסק. האי-דיוקים גדולים בעיקר לגבי מספרי הרק"ם בצד הסובייטי. לכן לא הייתה ברירה, אלא לאמוד את כמויות הטנקים לפי סוגי ומספרי העוצבות אשר השתתפו בקרב ובכוחות העתודה. כבסיס לחישוב נלקח בחשבון, שעוצבות העלית, כמו יחידות הס.ס. בצד הגרמני ועוצבות המשמר, בצד הסובייטי, החלו את הקרב במצבות גבוהות יותר ואילו יתר העוצבות היו במצבות מדוללות. גם פתיחת הארכיונים הסובייטים ומחקרים משותפים עם היסטוריונים גרמניים, בשנות ה- 90, לא סיפקו תשובות חד-משמעיות לגבי מספרי וסוגי הטנקים שהשתתפו במערכת קורסק ובקרב השריון סביב פרוחורובקה.

יחסי כוחות בחיילים
בצד הגרמני כ-700,000
בצד הסובייטי כ- 1,300,000
סה"כ בקרב כ- 2,000,000 חיילים.

מהלך הקרבות

קרב קורסק נוהל על-ידי הגרמנים כאילו מדובר ב- 2 מערכות נפרדות, מצפון ומדרום. גם הקצאת הכוחות, כולל הסיוע האווירי נעשו מראש וכפי הנראה לא חל בהם שינוי, תוך כדי הלחימה. מפקדי החזיתות קלוגה בצפון ומנשטיין בדרום וכן מפקדי הכוחות התוקפים, הגנרלים מודל והות היו בכירים ומנוסים ולא נתנו לפיקוד העליון, אשר פיקד על החזית הרוסית, להתערב במהלך הקרב.
הסובייטים למדו ממקורות מודיעין ומחקירת שבויים, שמועד ההתקפה הגרמנית הוא ב- 5 ליולי 1943, אולם לא ידעו, כנראה את שעת התקיפה המדויקת. לכן הם הופתעו, כאשר מנשטיין והות הקדימו את פתיחת המערכה בדרום ב- 12 שעות לשעה 15:00 ב- 4 ליולי 1943. בשתי הגזרות, הקדימו הרוסים את הגרמנים ע"י הרעשות ארטילריות כבדות, שעות ספורות לפני מועד מתקפה הגרמנית. גשמים כבדים, אשר ירדו בלילה בין ה- 4 ל- 5 ליולי, הפכו את הקרקע לבוצית והקשו על תנועות השריון הגרמני.

ההתקפה בצפון
הסובייטים, אשר ידעו על מועד המתקפה הגרמנית, הקדימו אותם על-ידי הרעשה ארטילרית כבדה בשעה 01.10 ב- 5 ליולי 43. הגרמנים הופתעו ונגרמו להם אבידות. הם ציפו להתקפה סובייטית מקדימה - אשר לא באה. ב- 03.30 החלה ההרעשה הארטילרית הגרמנית, אולם טיב ביצורי השדה הסובייטיים והמקלטים, הקטינו את אבידותיהם, מתחת למשוער.
עם אור ראשון החלה המתקפה הגרמנית לאחר הרעשה ארטילרית והפעלת מטוסי תקיפה. גנרל מודל שלח את דיב' חי"ר 6 וכוחות הנדסה, לפריצת שדות המוקשים ומכשולי הנ"ט. דיביזיה זו נשחקה כמעט כליל וכוחות שריון בחיפוי תותחי-סער וטנקי "גולית" זעירים, מונחים מרחוק, הופעלו לצורך פריצת המעברים. זה אפשר התקדמות גרמנית איטית ברוחב חזית של כ- 30 ק"מ ועד הערב של אותו יום הצליחו הגרמנים להתקדם עד עומק של 8 ק"מ מול התנגדות עיקשת. תכנית המתקפה הגרמנית הייתה להגיע בהקדם האפשרי לרכס הגבעות, מדרום לקו ההגנה הסובייטי, השולטות על קורסק מצפון ולחדור באגף המזרחי (השמאלי) דרך העיירה מלוארכנגלסק, דרומה, כדי לחצוץ בין הכוח הסובייטי המגן על המובלעת, לבין כוחות העתודה ממזרח.
כוחות השריון, החרמ"ש והחי"ר הגרמניים, אשר הוכנסו לקרב במדורג, התקדמו רק בקושי רב, מול מערך הביצורים והגנת הנ"ט של הסובייטים וכבר ביום השלישי למתקפה, ב- 8 ליולי, נאלץ גנרל מודל להכניס לקרב את דיביזית השריון האחרונה שלו.
בימים 8-11 ליולי הגיעו הכוחות הגרמנים אל רכס הגבעות, נ"ג 272 , 274 ו- 253.5.
אלה החליפו ידיים מספר פעמים, אולם נשארו לבסוף בידי הסובייטים. לצורך זה הופעלו כל כוחות העתודה הגזרתית.
המתקפה הגרמנית, באגף המזרחי, נכשלה, כאשר הגייס ה- 23 לא הצליח לכבוש את מלוארכנגלסק ולמנוע התערבות כוחות העתודה הסובייטיים ממזרח. ב- 11 ליולי, החלו כוחות העתודה האסטרטגית הסובייטיים את התקפת הנגד שלהם עם הארמיה ה- 13 במרכז וגייס המשמר ה- 18 מצפון וגייס המשוריין ה- 3 מדרום. בתחילה הצליחו הגרמנים להדוף את התקפת - הנגד מדרום-מזרח, אולם ההתקדמות הגרמנית נעצרה, כאשר עומק החדירה הכללי לא עלה על כ- 15 ק"מ. המשך הקרב, עד הפסקתו ב- 14-13 ביולי, הפך לקרב שחיקה, ללא הישגים קרקעיים למי מהצדדים.
ב- 15 יולי 1943, החלו הכוחות הסובייטיים את התקפת הנגד בגזרת הארמיה ה- 9 הגרמנית וכעבור 3 ימים, ב- 18 ליולי 43 החזירו לעצמם הסובייטים את כל שטח המובלעת והחלו את מתקפת הקיץ הגדולה שלהם, אשר דחפה את הגרמנים מערבה, לכל אורך החזית והסבה להם תבוסה קשה.
לגבי היקף האבידות בכ"א ובאמל"ח, קשה מאוד להגיע, מתוך המקורות, למספרים מוסכמים על כל הצדדים. מה שמתברר מכל המקורות הוא, שהאבידות של הסובייטים היו בכמה מונים כבדות מאלה של הגרמנים והיחס נע בין 1:4 ל- 1:7. קיים גם טשטוש באומדן באבידות בין הקרב על מובלעת קורסק עצמו (מבצע ציטדלה), לבין התקפת הנגד האופרטיבית ומתקפת הקיץ הגדולה של הסובייטים. בתחום אבידות הטנקים בקרב קורסק היה לגרמנים היתרון, שהשטח הנכבש במהלך הקרב נשאר בשליטתם, למשך 10-13 ימים וזה אפשר את גרירת ותיקון הטנקים אשר נפגעו או התקלקלו (כמו מרבית טנקי הפנתר) בשדה הקרב.

ההתקפה מדרום
כאמור, מנשטיין והות הפתיעו את הסובייטים, כאשר הם הקדימו את מועד פתיחת המערכה, בגזרה הדרומית, ב- 12 שעות ל- 1500 ב- 4 ליולי 43. מטרת ההקדמה, פרט לעצם השגת יתרון ההפתעה, הייתה להבטיח עמדות מוצא ותצפית נוחות, לקראת פתיחת המתקפה העיקרית, למחרת בבוקר. - ובאמת, שלוש הדיוויזיות המשוריינות של הגייס המשוריין ה- 48 (ה- 3, 11 וגרמניה הגדולה) ניצלו את גורם ההפתעה והצליחו לחדור כ- 5 ק"מ לתוך מערך ההגנה הסובייטי. גם הגייס המשוריין של ה- ס.ס. מימין והדיויזיה המשוריינת ה- 23 משמאל, הצליחו לשפר עמדות.
לעומת זאת הפתיעו הסובייטים את הגרמנים ע"י מכת אש ארטילרית מקדימה בלילה בין ה- 4 ל- 5 ליולי.
עתודות השריון הגזרתיות הסובייטיות היו פרוסות בעיקר מצפון לאזור הפריצה המשוער של הגרמנים, בכיוון אובוין-קורסק, הערכות זו נגלתה לגנרל הות מסיורים אויריים ולכן החליט, ללא קבלת אישור מהפיקוד העליון, לסטות מהתכנית המקורית ולתקוף בכיוון כללי צפוני-מזרחי ובדרך זו גם להימנע מהצורך לחצות את הנהר פסיול וביצותיו באזור אובויון. כוונה זו לא נודעה למודיעין הסובייטי.
בשונה ממודל בצפון, פתחו מנשטיין והות את מתקפתם, כאשר עוצבות השריון מובילות. את עוצבות החי"ר הם שמרו לקרבות בשטחים הבנויים והמכוסים. בשלב הראשון הייתה ההתקדמות קשה ואיטית. חטיבת טנקי הפנתר המובילה, סבלה מתקלות טכניות רבות (כפי שגנרל גודריין ניבא), והביאו לכישלון התקפת הגל הראשון. אולם כבר בשעות לפני הצהרים החלו הכוחות הגרמניים להשיג את מרבית יעדיהם הראשונים.
באגף הגרמני הימני, פעל הגייס המשוריין של הס.ס..שהייתה יחידת עלית, מצוידת היטב, כולל בטנקי טייגר. עוצבה זו הייתה מוכרת לסובייטים היטב מכיבוש חרקוב בקרבות האביב, אותה שנה. משימתם הייתה להוביל את המאמץ הגרמני לעבר פרוחורובקה, ממערב לפסי הרכבת.
פרט למאמץ הקרקעי, לוותה פתיחת המערכה בדרום גם ע"י מאמץ אווירי גדול, משני הצדדים. הסובייטים, אשר ידעו מראש על הכוונות הגרמניות, ניסו לבצע מתקפה אווירית מקדימה על שדות התעופה של הלופטוואפה, שעה שהמטוסים עדיין חונים על הקרקע. אולם שימוש, כמעט ראשוני, במכ"מ מדגם "פרייא", מנע את השגת ההפתעה הרצויה. זה אפשר לחיל האוויר הגרמני, לבצע 2,400 גיחות תקיפה, כנגד הריכוזים הסובייטיים. הגרמנים גם עשו שימוש בשני אמצעים חדישים בתקיפה האווירית שלהם: סוג חדש של פצצת רסק מבוקר ע"י מפציצי הצלילה ושימוש בתותח 20 מ"מ ע"י מטוסי תקיפה מדגם הנשל 129. (שניהם גרמו להרס רב לריכוזי השריון הסובייטי)
מדרום לבלגורוד תקף, אותו בוקר, גם כוח המשימה קמפף עם גייס משוריין וגייס חי"ר בכיוון צפון-מזרח. בפתיחת הקרב הצליח הכוח לבסס ראש גשר, מצפון לנהר הדוניץ.
בסך הכל השיגו הכוחות הגרמנים, ביום הראשון של הלחימה, הישגים ניכרים אולם פחות מהתכנון המקורי שלהם. הכוחות הסובייטיים ממולם לא נשברו ונסוגו בצורה מסודרת לעמדות חדשות.
ביום הקרב השני וב- 6 ליולי, קידמו הרוסים את מרבית עתודות השריון הגזרתיות מהארמיה המשוריינת הראשונה. כדי לשפר את שרידות הטנקים, מול תותחי הנ"ט הגרמניים העדיפים, החליטה מפקדת הגזרה הסובייטית, להכניס מספר ניכר של טנקים לעמדות חפורות קבועות. זה מנע מהם אח"כ ניידות טקטית להתקפות-נגד, היכן שהדבר היה דרוש. בימים 8-7 ליולי המשיכו הגרמנים להתקדם. מול התנגדות סובייטית עקשנית בכל אחת משלשת גזרות-המשנה: הגייס המשוריין ה- 48 לכיוון אובוין, שם הגיע עד כ- 25 ק"מ ממנה, במרכז התקדם הגייס המשוריין ס.ס. לכיוון פרוחורובקה, - ואילו כוח קמפף שבר צפונה, כדי לנסות ולהבטיח את האגף הימני של גייס ה- ס.ס.
ב- 9 ליולי הגיעה ההתקדמות הגרמנית לעומק הגדול ביותר, במרבית הגזרות, גם אז היה עדיין המרחק בין כוחותיו של הוט וזה של מודל בצפון יותר מ- 150 ק"מ.

קרב הטנקים הגדול בגזרת פרוחורובקה

באותו יום אישר המטכ"ל הסובייטי את הפעלת העתודה האסטרטגית מכוחות "חזית הערבה" ואלה, המיועדים לגזרה הדרומית, החלו במסע התקרבות מזורז. לגזרה זו הוקצו ארמית הטנקים החמישית של המשמר וארמית המשמר החמישית. הראשונה נעה משמאל לאזור פרוחורובקה והשנייה מימין לו. בימים 11-10 ליולי התנהלו בעיקר קרבות מקומיים, מבלי שהגרמנים השיגו התקדמות נוספת. בגזרת פרוחורובקה נטשו עיקר הקרבות סביב הגבעה 252.2. דיוויזיות אדולף היטלר תקפה את הגבעה ב- 11 ביולי והסבה לסובייטים אבידות כבדות, כולל 99 טנקים והרבה קני ארטילריה ולקחה מאות שבויים. מפקד גייס הטנקים של ה- ס.ס. החליט, שבזה נפתחת בשבילו אפשרות לתקוף צפונה דרך פרוזדור פרוחורובקה עם כל הכוחות העומדים לרשותו.
ב- 11 ביולי הגיעה הארמיה המשוריינת החמישית של המשמר לגזרת הלחימה ונערכה להתקפה על גייס ה- ס.ס. המשוריין, למחרת בבוקר, ב- 12 יולי 1943. באותו בוקר ב- 04:00 נפגשו מפקדי הכוחות הסובייטיים עם מפקד החזית, וטוטין ועם הקומיסר הפוליטי, חרושצוב, ואלה אישרו את תכנית המתקפה והורו להשמיד את שריון האויב.
הקרב בפרוזדור פרוחורובקה, במהלך ה- 12 ליולי 1943, נחשב לגדול ולאכזרי בקרבות השריון של מלחה"ע II. בגיזרה ברוחב של כ- 7 ק"מ ובעומק של כ- 8 ק"מ התחולל קרב שריון בשריון (בתחילה טהור ורק בשעות הצהרים החלו יחידות חי"ר וחרמ"ש לקחת בו חלק) כאשר בצד גרמני השתתף הגייס המשוריין של ה- ס.ס. עם 3 דיוויזיות משוריינות ואילו בצד הסובייטי, הארמיה המשוריינת החמישית של המשמר עם 3 גייסות משוריינים. לפי מקורות מעודכנים השתתפו בצד הגרמני בין 350-320 טנקים (כולל תומ"ת-סער) ביניהם כ- 30-20 טנקי טייגר החדשים. הצד הסובייטי הפעיל כ- 750-700 טנקים, כולל שתי יחידות של תותחי נ"ט מתנעיים -85SU חדישים, טנקי 34 -T, T-70, ומספר טנקים קלים. לפי עדויות גרמניות, השתתפו בקרב זה גם טנקים מערביים (גנרל לי ו-צ'רצ'יל) אשר סופקו לסובייטים במסגרת סיוע החכר והשאל. הכוחות הגרמניים היו אחרי 7 ימים רצופים של קרבות ואילו הארמיה החמישית הרוסית הייתה טרייה, אחרי תקופת מנוחה ואמונים ובמצב מכאני טוב.
בגלל הנחיתות שלהם בארטילריה, הקדימו וקצרו הסובייטים את ההכנה הארטילרית ל- 15 דקות ובסיומה תפסו כוחות השריון שלהם את היוזמה ותקפו דרומה ומערבה. צפיפות הכוחות הייתה ללא תקדים וחושבה ל- 50 טנקים לק"מ חזית, בקו הראשון בלבד. החל ב- 08:30 התפתח קרב נייד, כאשר הטנקים הסובייטים השתדלו להתקרב ולקצר טווח וליצור סיכוי לחדירת השריון הגרמני, גם מהאגפים ומאחור. זאת בעיקר כנגד טנקי הטייגר, שתותחי ה 76 מ"מ, קצרי הקנה, של ה- 34 -T לא היו מסוגלים לחדור מהחזית.
הטווחים הקצרים של הקרב והערבוב שנוצר בין הכוחות, בשדה הקרב, גרמו לשבירת המבנים האורגנים משני הצדדים וכך נוצרו "עדות-זאבים" של מספר טנקים, אשר שוטטו בשדה הקרב תוך כדי לחימה רצופה, אלה באלה. ערבוב כוחות זה מנע סיוע ארטילרי ואווירי יעיל, למי מהצדדים וגרם, במקרים רבים, לפגיעה בכוחותיהם הם.
כאמור, החל הקרב בפרוחורובקה, בעיקרו, כקרב טנקים טהור ורק בשעות הצהרים הופעלו יחידות חי"ר וחרמ"ש, משני הצדדים, להבטחת אגפים ובלחימה בשטחים בנויים (בעיקר ליד נהר הפסיול) ומיוערים.
החל מהשעה 11:00 החלו הדיוויזיות הגרמניות לדרוש הספקת חרום של תחמושת, אולם בגלל תנאי הקרב הקשים לא הצליחה האספקה להגיע אל היחידות.
שעה שבגזרה בין מסילת הרכבת לבין הנהר הפסיול, לחמו 2 דיוויזיות טנקים ס.ס. גרמניות (Adolf Hitler, Totenkopf) , מול הגייסות המשורינים 29 ו- 18, התנהל קרב מקביל בין דיוויזיות ס.ס. Das Reich לבין גייס המשמר המשוריין השני, מדרום ומזרח למסילת הרכבת.
הקרב בפרוחורובקה היה קשה ואכזרי ביותר ושני הצדדים מספרים על מעשי גבורה ללא גבול של צוותי הטנקים, החרמ"ש והחילוץ. הם לא חסו אף על צוותים שנטשו את הטנקים הפגועים שלהם, ירו בהם וניסו לדרוס אותם. בצד הסובייטי היו מכשירי קשר רק בטנקי-פיקוד. לכן מיקדו הטנקיסטים הגרמניים את האש, בפתיחת המגעים, בטנקים סובייטיים שהיו להם אנטנות וניסו לפגוע בהם ראשונים ולשבש ע"י כך את יכולת הפיקוד והשליטה של הצד שכנגד.
בערבו של יום הקרב המשוריין, בגזרת פרוחורובקה, ב- 12 יולי 1943, לא נפלה ההכרעה לזכות אחד הצדדים. למרות האבידות הכבדות לשני הצדדים כל אחד מהם ראה עצמו כמנצח. הלחימה באותו יום גם לא שינתה מהותית את ההערכות הקרקעית ואף צד לא כבש שטחים משמעותיים. שני הצדדים היו מוכנים להמשך הקרב, ביום המחרת. כיום כבר ידוע שסיכויי הגרמנים להצלחה ב- 13 ליולי היו גדולים יותר, משום שכוח קמפף, בעזרת תחבולה (שימוש בטנקי שלל סובייטים כמובילים את ההתקפה) הצליח להתקדם באגף המזרחי ויכול היה להתערב מאגף זה, עם חידוש הקרבות.
אולם ההתפתחות הייתה אחרת. ביום ה- 10 ליולי 1943 פלשו בנות הברית לסיציליה ופתחו חזית שנייה באירופה, בבטן הרכה, הדרומית של כוחות הציר. לכן הופסק הקרב על מובלעת קורסק, בפקודת היטלר עצמו, בלילה של ה- 13 ליולי. הוראה זו חלה בעיקר על הכוחות בגזרה הצפונית, בפיקוד מודל. מנשטיין השיג מהיטלר אישור, לנסות ולנצל את מה שנראה לו כהצלחה. אולם הגייס המשוריין של ה- ס.ס. היה הראשון שקיבל הוראה לנתק מגע ולהתכונן לעבור לאיטליה, לאחר שפלדמרשל מנשטיין הודה להם על תושייתם ואומץ ליבם. לפי מסמכים גרמניים, שהתגלו אחרי המלחמה התברר, שהמטה הכללי המליץ כבר ב- 11.7.43 להפסיק את מבצע "ציטצלה", בגלל שחיקת הכוחות הגרמניים וזיהוי ההכנות למתקפת-הנגד הסובייטית, בצפון ובדרום. אולם החלטה סופית ומחייבת, בנידון, נרשמה ביומן המלחמה רק ב- 19.7.43.
לדעת רבים, יחודו של קרב פרוחורובקה הוא בזה, שבניגוד לקרבות האחרים, בהם השתתפו טנקים, במסגרת מתקפה או מגננה קרקעית, יחד עם כוחות אחרים ובמטרה לכבוש קרקע או להגן עליה, - זה היה קרב שריון בשריון טהור, על כל הקופה, במטרה להשמיד את הכוח המשוריין של הצד שכנגד, כאשר האספקט הקרקעי היה משני בלבד. הטקטיקה, אשר ננקטה על כן על ידי שני הצדדים, הייתה מודרכת, בראש וראשונה, לנצל את היתרונות הטכניים של הרק"ם שלו ואת החולשות של רק"ם האויב. כך ניסו הגרמנים, בעלי התותחים עם טווח וכושר חדירה עדיפים ועם שריון עבה יותר, לפגוע בטנקים הסובייטיים מרחוק. אילו כוחות השריון הסובייטיים, עם הטנקים בעלי ניידות גבוהה, כמו ה- 34 -T, ניסו לפתח מלחמת תמרון, בטווחים קצרים, אשר תאפשר להם לפגוע בטנקים הגרמניים (בעיקר בכבדים יותר ובתותחי הסער) מהאגפים ומאחור. מהבחינה הזאת עשה קרב פרוחורובקה היסטוריה, בתולדות המלחמה המשוריינת והממוכנת. לעומת זאת, ביומני המלחמה של דיוויזיות/ה- .S.S ושל מפקדת הגיים המשוריין לא ניכר כל שוני בהתייחסות ליום הקרב של ה- 12.7.43. הקרבות מתוארים, כמו לפני ואחרי ה- 12/7, כמתנהלים סביב יעדים קרקעיים מוגדרים. מרשם הקרב והערכות אויב מאותו יום, מעיד על קיום קרב של כ- 500 טנקים סובייטיים מול כ- 300 טנקים גרמניים בקטע הצפוני של הגזרה.
אבידות שני הצדדים ברק"ם ובאנשים היו, בלי כל ספק כבדים, כפי שאופי הלחימה מכתיב זאת. אומנם שעור האבידות נמצא עדיין בוויכוח בין החוקרים וההיסטוריונים, העוסקים בנושא. הויכוח מתחיל כאמור בכמות הטנקים, משני הצדדים, אשר פתחו את הקרב, באותו בוקר.
במקורות אחדים נמסר שגייס ה- ס.ס. החל את הקרב עם כ- 700 טנקים ותותחי סער והוא איבד באותו יום 400-350 טנקים. לעומת זאת נטען, על סמך מסמכים גרמניים, שלגייס הזה היו ב- 12 ליולי רק 20 טנקי טייגר ועוד כ- 300 טנקים אחרים (מספר תומ"תי-הסער לא מצוין). לפי דיווחים גרמניים, אבדו להם באותו יום רק כמה עשרות טנקים וביניהם אף לא טייגר אחד.
הארמיה המשוריינת הסובייטית החלה את הקרב עם כ- 750-700 טנקים, מהם אבדו לפי הנתונים המעודכנים ביותר:
-T-34 :222 - T-70: 89 - צ'רצ'יל: 12 - תומ"ת-סער: 11
סה"כ אבידות כלי רק"ם: 334 (מספר זה תואם, במקורב, את דו"ח אבידות אויב של הגייס המשוריין .S.S)
סה"כ אבידות הצדדים ברק"ם בקרב מובלעת קורסק (12-5 יולי 1943) היו:

הסובייטים
במגננה - 1,614
במתקפה - 334
סה"כ 1,948 כלי רק"ם

הגרמנים
במתקפה (לפי מקורות שלהם) - רק 87 טנקים/תומ"ת-סער. לפי דיווחי גייס ה- .S.S אבדו להם בלבד בין ה- 4 ל- 14/5 ליולי 1943 כ- 170 טנקים (לא כולל טיגרים). מכאן, שסה"כ האבידות בטנקים של הגרמנים חייבים להיות גבוהים בהרבה.
למרות היתרון הטכנולוגי ואולי הטקטי של הגרמנים, לא נראה יחס מספרי זה כאמין, למרות שהוא משקף את הממצאים האחרונים בנידון.

לוחמים יהודים בקרב קורסק

בקרב בבליטת קורסק- אוריול, כמו בקרבות ובגזרות אחרות בחזית, נטלו חלק גם אלפי חיילים ומפקדים יהודים.
הקורפוס הממוכן השלישי בפיקודו של גנרל- לוטננט שמעון קריבושין, שהיה חלק מארמיית שריון מס' 1, נערך להגנה בגזרה הדרומית של מובלעת קורסק, בה תקפה ארמיית השריון מס' 4 הגרמנית. ב-6 ביולי הצליחו הגרמנים לפרוץ את קו ההגנה הסובייטי הראשון , בו הוצבה ארמיית הגוורדיה ה-6. מי שבלם את התקדמותם היה הקורפוס הממוכן של קריבושין. בימים 6-10 ביולי ניהל קורפוס זה, יחד עם יחידות אחרות של ארמיית שריון מס' 1, קרב הגנה קשה מול כוחות שריון גרמנים גדולים, ביניהם דיוויזיות השריון של ה-אס אס, שהיו מהטובות ביותר שהיו לצבא הגרמני: "דיוויזיית אדולף היטלר", "דיוויזיית גולגולות המוות" ודיוויזיית הרייך". בקרב קשה, עם אבידות כבדות של שני הצדדים, הצליחו אמנם הגרמנים להתקדם קילומטרים בודדים- אך לא הצליחו לפרוץ את החזית ונבלמו.הקורפוס של קריבושין שהצטיין בקרבות אלה, קיבל את התואר "גוורדיה"- שבועיים אחרי קרב זה הועלה קריבושין לדרגת גנרל- לוטננט וזכה ב "עיטור סובורוב".
ב- 12 ביולי נפל בקרב הטנקים הגדול שליד פוחורובקה פוד- פולקובניק מיכאל גולדברג - מפקד גדוד (פולק) הטנקים 55 של הקורפוס הממוכן החמישי. בקרב זה נלחם גם פולקובניק ד' קלינפלד - מפקד גדוד (פולק) טנקים מס' 51 מחטיבת שריון מס' 10. ג' קשפרסקי - פיקד על פולק נחתי אוויר מס' 26, שהגן על גבעה חיונית בקרבת פוחורובקה. סטרשי- לוטננט קאצלמן - פיקד על סוללות תותחים, כשביום השלישי למתקפה הגרמנית נסוג חיל הרגלים שבגזרתו, וצוות הסוללה נשאר בודד למול טנקי האויב. הסוללה פגעה ב-14 טנקים אך רוב אנשיה נהרגו, ובהם קאצלמן ואחרים נפצעו.
בקרב בבליטת קורסק השתתף פולק רגלים בפיקודו של "גיבור ברית המועצות" מיור ליאוניד בובר- הוא סיפר על הקרב במובלעת קורסק בנאומו בפני אנשי הוועד היהודי האנטי- פשיסטי במוסקבה ב-4 באפריל 1944:
".. מטוסי אויב רבים חגו מעל עמדותינו ו-20 טנקי אויב הסתערו עלינו. בהגיעם למרחק עשרה מטרים מעמדותינו יצאו לוחמינו לקראתם ברימונים אנטי- טנקים. טנקים אחדים נפגעו, האחרים נסוגו ... הסתערתי עם לוחמי, ובקרב פנים מול פנים הדפנו את הגרמנים. בקרב זה נפצעתי בחזה אך לא עזבתי את חיילי עד שתם הקרב".
גדוד של טנקים T-34 בפיקוד של סטרשי-לוטננט מטווי פינסקי - היה בעמדות הגנה באזור הכפרים רקובו- שפלבקה (Rakovo- Shepelevka). ביום הראשון להתקפה הסתערו עליו טנקי אויב, שבראשם טנקים כבדים מסוג טייגר , שרק דפנותיהם הצדדיות היו חדירות לתותחי הטנק T-34. פינסקי, שהטנקים שלו היו מוסווים היטב, אפשר לטייגרים הגרמניים להיכנס עד שדפנות הצד שלהם נחשפו דיים, ואז נתן את פקודת האש. עשרים הטנקים של פינסקי פתחו בירי, הטייגרים וחיילי האויב שנעו איתם נפגעו והאויב נסוג. לפינסקי הוענק אות ההצטיינות הגבוה "אלכסנדר נבסקי". בקרב ב-12 ביולי נפל פוד-פולקובניק א' רבין - מפקד פולק הארטילריה 233, כשהוא עצמו יורה בתותח ומשמיד טנק "פנתר", מטנקי האויב שחדרו לאזור הדרגים העורפיים של ארמיית- גוורדיה מס' 5, ליד הנהר פסל (Psel).
בקיץ 1943, לאחר התארגנות , הוצבה דיוויזיית הקלעים הליטאית מס' 16 בעמדות הגנה בגזרה הצפונית של מובלעת קורסק-אוריול, במסגרת ארמיה מס' 48. בגזרה זו עמדו הגרמנים לפתוח במתקפה.
גריגורי אושפול -איש צוות תותח נגרר 76 מ"מ, שהוצב בעמדות הקדמיות של חיל- הרגלים, לקדם בירי ישיר את האויב המסתער כתב: "הגרמנים הציבו בחזית הקדמית שלהם רמקולים בהם הושמעו קולותיהם של עריקים ליטאים, שקראו לבני עמם, לערוק לצד הגרמנים. הם הבטיחו להחזיר כל עריק למולדתו ליטא. בעלונים שהושלכו לעמדות הקדמיות שלנו הם קראו לא להילחם נגדם והבטיחו שלא יכלאו את הליטאים במחנות שבויים אלא יחזירום לבתיהם בליטא. קריאות אלה לא הועילו. הם לא לקחו בחשבון שכמעט שליש מלוחמי הדיוויזיה היו יהודים, שהיו מוכנים להילחם בגבורה מבלי לסגת צעד אחד מעמדותיהם. בנוסף, גם רוב הליטאים בדיוויזיה היו פטריוטים סובייטיים וכ-20 אחוז מחיילי הדיוויזיה היו רוסים, אוקראינים ובני עמים אחרים ... ההתקפה הגרמנית החלה לאחר ריכוך ארטילרי אינטנסיבי של העמדות הקדמיות שלנו. זה נמשך מעל לשעה, כשאנחנו כל אותו הזמן, נמצאים בעמדות המכוסות בשכבת אדמה של מטר. גם התותח שלנו היה בעמדה מוגנת היטב ...הפעם היינו מוכנים כהלכה להדיפת התקפת האויב ... כשחיל הרגלים של האויב התקרב לעמדותינו ירינו עליהם בכינון ישיר פגזי שרפנל [פגז שעם פיצוצו הוא מפזר כמות גדולה של רסיסים] ... התקפת -הנגד של כוחותינו אילצה את האויב לחזור לעמדת המוצא שלו, כשהוא סובל אבידות כבדות. גם לנו היו הרבה אבידות, מפקד הסוללה שלנו נהרג...
התותח שלנו היה קרוב לעמדות הגרמנים. עד להסתערות הגרמנית הבדילו בינינו ובין הגרמנים גדרות תיל ושדה מוקשים, אך אלו נהרסו באש הארטילריה ביום הקרבות הראשון, מה שחייב אותנו לערנות יתר לכל תנועה גרמנית, ואלה אכן ירו עלינו כל הזמן בתותחים ומרגמות... לקראת ההתקפה שלנו על הכפר פנסקיה (Panskaia) הוטל על צוות התותח שלנו, שמפקדו היה קלמן שור, לחסל שלוש עמדות מקלעים של האויב בירי בכינון ישיר- ביצענו זאת, ואכן בעת כיבוש הכפר לא נתקלו חיילנו באש מעמדות אלה ... בסוף יולי נאמר לנו שאנו עוברים למתקפה ... בקרב לשחרור ניקולסלקוי (Nikolskoe) נהרגו ונפצעו הרבה מהלוחמים שלנו, גם אני נפצעתי קשה...
בקרבות במובלעת קורסק- אוריול היה לארטילריה הסובייטית תפקיד חשוב ביותר והיא זכתה לכינוי "אלוהי המלחמה" (Bog Voiny). מפקדי הארטילריה של ארמיה 65 ושל ארמיית השריון 2, היו הגנרלים היהודיים ישראל בסקין וגריגורי פלסקוב. מפקד דיוויזיית הארטילריה מס' 12 היה גנרל משה קורקובסקי.
כן השתתפה בקרבות - דיביזיית הקלעים הליטאית ה-16, בה שירת אחוז גבוה של יהודים.
בין מאות היהודים שזכו באותות הצטיינות על חלקם בקרבות קורסק- אוריול קיבלו שלושה עשר את "אות לנין".
המקור - בצל הדגל האדום, יצחק (טולקה) ארד, הוצאת משרד הביטחון. "יד ושם" ועמותת "יד לשריון" 2008.

סיכום

לפי מה שברור כיום, השתתפו בקרב פרוחורובקה לא יותר מאשר 1,150-1,050 טנקים, משני הצדדים.
מנקודת ראות סובייטית, היה קרב פרוחורובקה, שלב במגננה האסטרטגית והיווה התקפת-נגד זירתית עיקרית. היא נוהלה על ידי הארמיה המשוריינת החמישית בצורה חזיתית, מול חוד החנית של המתקפה הגרמנית. זאת בעיקר, משום שגזרת הלחימה הייתה מתוחמת על ידי מכשולים קרקעיים משני צדדיה, אשר מנעו שימוש בגישה עקיפה ותקיפה מהאגפים.
היתרון הגרמני, ברמה הטקטית, נבע, בעיקרו, מ- 3 גורמים: ניסיון טקטי ותורות הפעלה חדישות (מבית ספרו של גודריאן),קשר אלחוטי בכל טנק, וסגנון הניהוג הגרמני, המתבסס על הבנת המשימה ופיתוח יוזמה, בדרגים הנמוכים.
בנוסף היו הטנקים והתומ"תים הגרמניים החדשים, בלתי חדירים בחזית, לתותחי ה- 75 מ"מ, קצרי הקנה, של ה- T-34. רק הכנסת ה- T-34/85 בשנת 1944, שינה תמונה זו מהיסוד.
חיל האוויר הגרמני, והיסטוריונים צבאיים אחדים טוענים, שבשלבים שונים של קרב קורסק, השמידו מטוסי הצלילה וההפצצה הגרמנים, יותר טנקים סובייטים מאשר חיל השריון הגרמני ונשק ה- נ"ט הקרקעי. בסיום ראוי, אולי, להעריך ולהשוות את תפקודם של המצביאים במערכה על מובלעת קורסק. לפי המקורות שבידינו היו הבדלים מהותיים בתכנון וביצוע בין הצמד קלוגה ומודל בצפון, לבין מנשטיין והוט בדרום.
שעה שמנשטיין הקים והפעיל צוות קרב משוריין נפרד (כוח קמפף) לבידוד שדה הקרב ולהדיפת התקפות - נגד סובייטיות עיקריות, סמך מודל על כוח חי"ר, לאותה מטרה, אשר נכשל במשימתו. כפי שמתברר בדיעבד, עשוי היה כוח קמפף להכריע את קרב השריון בגזרת פרוחורובקה, אילו נמשכו הקרבות עוד יום או יומיים נוספים.
ניכר היה גם השוני בשיטת פריצת המכשולים ע"י מודל והוט. שעה שמודל ניסה להתגבר על המכשול ושדות המוקשים, בהתבסס על כוחות חי"ר, עשה זאת הוט ע"י הדיוויזיות המשוריינות, והצליח להבקיע לעומק רב יותר בגזרתו, בזמן זהה.
המפקדים בצד הסובייטי, רוקוסובסקי ווטוטין, עשו כפי הנראה מלאכה טובה בהכנה הקרקעית ובתכנון קרב ההגנה וניהולו. גם חלוקת העתודות המשוריינות בין הגזרות כעתודות טקטיות ואופרטיביות ובנין כוח עתודה אסטרטגי הוכיחו עצמם כנכונים. גם הפעלת עתודות אלו נעשה במועד ובמקומות הנכונים. שמירת עיקר העתודה האסטרטגית לניצול ההצלחה ולביצוע מתקפת הקיץ הגדולה, אשר מוטטה את ההערכות הגרמנית ברוסיה, הביאה בסופו של דבר לנצחון הסופי על גרמניה הנאצית. מתקפת- הנגד הסובייטית, הגדולה, החלה ב- 15.7.43 וכבר ב- 4.8.43 נכבשו ערי המפתח אורל, בצפון, ובלגורוד, בדרום. קרב קורסק לא היה קרב הכרעה. ההכרעה נגד גרמניה כבר נפלה בסטלינגרד. זה היה ניסיון נואש של היטלר לשנות את מהלך המלחמה במזרח, בדומה לזה, ביער הארדנים, במערב, בסוף 1944.