תבוסת האיטלקים במזרח אפריקה

המערכה במזרח אפריקה נפתחה, כאמור, בכיבושה של סומאלי הבריטית; כיבוש זה סיפק לאיטלקים את שעת הכושר לחזק את שליטתם על פתחו הדרומי של ים-סוף. בעקבות "ניצחון נפלא" זה הצהיר מוסוליני על "הסגר טוטאלי" על מושבותיה ונחלאותיה של בריטניה באפריקה ובאגן הים התיכון. זו הייתה נקודת השיא בהישגיה של איטליה במלחמת העולם השניה.
ב-2 לדצמבר 1940 נועד גנרל ויוול, מפקד פיקוד המזרח בתיכון, בקהיר עם לט. גנרל וויליאם פלאט ולט. גנרל אלאן קאנינגהם, מפקדי הכוחות הבריטים בסודן ובקניה. הוטל על פלאט לחולל מרידה באתיופיה ולכבוש מחדש את קאסאלה. בפברואר 1941. לביצוע משימות אלו הוקצו לו הדיביזיות ההודיות ה- 4 וה- 5. קאנינגהם נדרש לקיים לחץ על סומאלי האיטלקית ובתום עונת הגשמים - במאי או ביוני - להתקדם אל קיסמאיו (בתוך השטח האיטלקי). ניתנו לו הדיביזיות הדרום-אפריקאית ה- 1 והאפריקאיות ה- 11 וה- 12. שני מסעי מלחמה מתמקדים אלו, אשר נוהלו מחרטום ומניירובי, מבסיסים המרוחקים זה מזה אלפיים קילומטרים, תוארו ע"י היסטוריונים צבאיים כ"תנועת המלקחיים המהירה ביותר שבוצעה אי פעם".
וכך בעוד ויוול מתכנן את המתקפה כנגד האיטלקים בלוב, הניח את המסד לשני מסעי מלחמה שאפתניים שעשויים היו, אם יצליחו, לפנות לבסוף את אחד מעורקי התחבורה שלו - הדרך הארוכה מסביב לכף התקווה הטובה ובמעלה ים-סוף.


אריתריאה

תחת אשר יתקדמו האיטלקים לחרטום, כפי שניתן היה לצפות, רומו ע"י פשיטות בריטיות נגסניות והאמינו כי כנגדם ניצבים כוחות חזקים הרבה יותר מכפי שעמדו למעשה תחת פיקודו של גנרל פלאט. באורח בלתי צפוי לגמרי, פינו האיטלקים את קאסאלה באמצע ינואר 1941, ולפיקח יכול היה פלאט לפתוח את מתקפתו במועד מוקדם מזה שתוכנן מראש. הוא חצה את גבול אריתריאה ב- 20 לינואר, הדביק את גנרל פרושי והביס אותו בקרב אגורדאט ב- 31 לחודש. האיטלקים תפסו מחסה במבצרם ההררי קרן, המקום בו עוברת הדרך קאסאלה-אסמרה בערוץ ענק. כאן נלחמו האיטלקים היטב; כוחם מנה 30,000 אנשי חי"ר, לרבות עוצבות העילית של הצבא האיטלקי, האלפינים, הבראסאליירים והגרנאדירים מסבוי - עם 144 תותחים. השטח החיוני במערך האיטלקי הייתה מצודת דולוגורודוק. ולאחר שזו נפלה ערכו האיטלקים 8 התקפות נגד, ונגרמו לגיסותיהם אבדות כבדות. מותו של גנרל לורנציני, המפקד אשר היה הרוח החיה בהגנה האיטלקית, ריפה את ידי חיל המצב. המבצר נפל ב 27 למרס, במחיר 4,000 אבדות לבריטים ו 3,000 לאיטלקים. נפילת קרן שברה את גב ההתנגדות באריתריאה (בכיבוש קרן נתלו חלק חיילי גדוד קומנדו מס' 8 עם חיילים מארץ-ישראל). ב- 1 באפריל נפלה אסמרה ובה 10,000 שבויים, והנמל החיוני מסוואה נפל כעבור שלושה ימים. אף על פי כן נלחמו האיטלקים באריתריאה באורח יעיל הרבה יותר מאשר הארמייה של גרציאני בלוב.

אתיופיה

בינתיים בהתעלם מן הגשמים, פתח קאנינגהם ב- 24 בינואר בהתקדמות והכה את האיטלקים על נהר היובה ב- 16 לפברואר. עתה אישר וויבל התקדמות נוספת. צבאו של קאנינגהם הגם שדל כמות היה ניחן בניידות רבה. הוא הקים מערך תובלה שכלל 40 פלוגות בנות 75 משאיות 2-3 טון כל אחת. בין השעה 0600 בבוקר 23 לפברואר לשעה 1700 ב- 25 לפברואר עברה חטיבה ממונעת מוגברת אפריקאית 450 ק"מ אל מוגדישו - בירת סומאלי האיטלקית. היה זה מבצע חסר תקדים. במוגדישו תפסו 1,400,000 ליטר דלק ו 320,000 ליטר דלק-מטוסים.
רפיונה של ההתנגדות האיטלקית עודד את קאנינגהם לבקש את אישורו של וויבל להתקדם להראר, דרך ג'יגיגה - מהלך 1,200 ק"מ בדרך הסלולה.
קאנינגהם יצא לדרך ב-1 למרס ולאחר שהתקדם 900 ק"מ - יצר מגע עם האיטלקים בדאגאבור ב- 10 למרס, בהמשיכו בהתקדמות כבש את ג'יגיגה ב- 17 למרס. בינתיים יצא כוח קטן מעדן וכבש מחדש את ברברה ב- 16 למרס, וכך קיצר את ציר התחזוקה של קאנינגהם. ג'יגיגה שוכנת במרחק 2,500 ק"מ מקניה, אך 320 ק"מ בלבד מברברה. קאנינגהם המשיך בהתקדמותו, עבר במעבר ההרים מאראר וכבש את הראר ב- 25 במארס. כך עבר ב- 30 יום 1,600 ק"מ - ממוצע של 55 ק"מ ביום.
האיטלקים נסוגו מאדיס אבבה ב- 4 לאפריל. לאחר קרב שניטש במעבר ההרים קומבולצ'ה כבש קאנינגהם את דאסי ב 20 באפריל. צבאו של הדוכס מאאוסטה התחפר באמבה-אלאגי. אך כעט החלו המלקחיים נסגרות - קאנינגהם מדרום ופלאט מצפון. אאוסטה שמקורות המים שלו ניזוקו נכנע ללא תנאי ב- 18 למאי.
בא הקץ על הקיסרות האיטלקית באפריקה עם מאות אלפי חייליה. ב- 5 למאי נכנס הקיסר היילה סלאסי לאדיס-אבבה, הראשון בשליטים החוקיים אשר גורש מכסאו ומארצו ע"י הפושעים הפאשיסטים-נאציים והראשון לשוב כמנצח.
לוחמת גרילה שנוהלה בכשרון באתיופיה המערבית ואשר בה הצטיין קולונל אורד ווינגייט תרמה אף היא לתוצאה זו.