במלחמת העולם השניה היתה אלג'יריה מושבה צרפתית, שנחשבה חלק בלתי נפרד מצרפת. אוכלוסייתה מנתה כ- 6.6 מליון תושבים ובכללם כ-120 אלף יהודים. לאחר כיבוש צרפת ע"י הגרמנים המשיכה ממשלת וישי לנהל את המושבה באמצעות מושל טעמה (הגנרל וייגאן) והחלה בהחלת חוקי האפלייה והדיכוי כלפי התושבים היהודים, בדומה לנעשה בצרפת עצמה. היהודים איבדו את מעמדם כאזרחי צרפת והחלו לסבול ממגבלות שונות שהוטלו עליהם, כגון סילוק הילדים מבתי הספר, הגבלת מספר הסטודנטים באוניברסיטאות, תחומי עיסוק במקצועות החופשיים ובתחומים כלכליים שונים וכן בכמות בעלי המקצועות החפשיים במדינה. אף הוקם מחנה ריכוז לחיילים יהודים תושבי אלג'יר, ששירתו בצבא הצרפתי ב-בדו Bedeau, שליד סידי בל עבאס Sidi-bel Abbas, שם הועסקו בעבודות כפייה.
הדבר הביא להתגייסות צעירים למחתרת האלג'ירית שקמה ב-1940, כשבין מקימיה נמצאו גם צעירים יהודים, שחלקם שירתו כחיילים בצבא הצרפתי וחזרו לאלג'יר לאחר כיבוש צרפת. אלה לא היו מוכנים להשלים עם האנטישמיות הגוברת ועם החוקים המפלים את היהודים לרעה והחליטו להתארגן ולהתכונן להגנה עצמית. עד מהרה גם יצרו קשרים עם פוליטיקאים צרפתים וקצינים בכירים בשירות החשאי הצרפתי, שברחו מצרפת, כדי לארגן את המאבק בגרמנים. היו גם נסיונות ליצור קשר עם מטהו של הגנרל דה-גול בלונדון, אך אלה לא צלחו. באוק' 1942 הודיעו האמריקאים למחתרת על תכניתם לפלוש למדינה וביקשו מהם לקחת בה חלק פעיל ולהשתלט על מספר נקודות מפתח, שיסייעו להם במבצע בערים קזבלנקה, אלג'יר ואוראן. בקזבלנקה ובאוראן נכשלה המחתרת להשיג את יעדיה, אך באלג'יר נחלה הצלחה מלאה ואלמלא כך, יתכן והמבצע כולו היה נכשל. מתוך 377 אנשי מחתרת שנטלו חלק במבצע ההשתלטות על העיר אלג'יר בליל ה-8-7 נוב' 1942 היו 315 מהם יהודים.
חברי המחתרת היהודית היו "צעירים יהודים, שהתארגנו בחשאי בצורה מופתית ונשבעו להגן על יהדות אלג'יריה וללחום נגד וישי והנאצים. הם-הם שאיפשרו לכוחות האמריקאים לכבוש, ללא קרבות, את עיר הבירה אלג'יר ע"י מעשה תחבולה נועז ובלתי רגיל, תוך גילוי גבורה, תושיה וסיכון חייהם. נשקם היה אמונה, מסירות ואומץ לב בתוספת מספר רובים מיושנים. בהקרבה עצמית עזרו לפתוח את הדרך לשחרור אירופה, לכניעת היטלר ולהפסקת השמדתם של יהודי אירופה. כל זאת בלי להשתמש בנשק ובלי לשפוך דם." (מתוך ספרה של גיטה עמיפז-זילבר מחתרת יהודית באלג'יריה 1942-1940).