ורה אטקינס - "שאין תחליף לה" 1908-2000
מאת אל"מ בני מיכלסון
עוזרת ראש מחלקת צרפת (F) במנהלת המבצעים המיוחדים (SOE) במלחמת העולם השנייה. רס"ן (SQUADRON LEADER) ורה אטקינס-רוזנברג הייתה קצינת המודיעין והמודיעין המסכל של המחלקה הצרפתית במנהל המבצעים המיוחדים ועוזרתו הראשית של ראש המחלקה – קולונל מוריס בקמסטר (BUCKMASTER). על הישגיה במהלך המלחמה הוענקו לורה העיטורים הבאים: מפקד במסדר האימפריה הבריטית (CBE), צלב המלחמה הצרפתי (CROIX DE GUERRE) ומפקד בלגיון הכבוד הצרפתי. פעילותה בעת מלחמת העולם השנייה הציתה את הדמיון, נכתבו עליה שני ספרי ביוגרפיה והסופר יאן פלמינג, מחבר הסדרה הפופולארית ג'ימס בונד קיבל השראה לדמותה של מניפני (עוזרתו של M) מאישיותה של ורה אטקינס.
ילדות ונעורים
ורה מריה רוזנברג נולדה בעיר גלץ (GALATI) שברומניה בשנת 1908 והייתה בתו היחידה של איש עסקים יהודי מצליח מגרמניה בשם מקס רוזנברג. מקס התיישב ברומניה בראשית המאה העשרים על מנת לנהל את עסקי הספנות של אחיו בגלץ (נמל הדנובה העיקרי של רומניה) ובקונסטנצה. אמה של ורה, הילדה אטקינס נולדה בלונדון. מקס והילדה נפגשו בדרום-אפריקה מקום בו אביה של הילדה, הנרי אטקינס, עשה את הונו בתקופת המלחמה האנגלית-בורית ע"י הספקת דייסה ושימורי בשר מיובאים מאוסטרליה לצבא הבריטי. בראותו את הנולד הוא אגר כמויות עצומות של מוצרים אלה כך שכאשר פרצה המלחמה היה במעמד ללא תחליף. את הונו השקיע הנרי בנדל"ן בקייפטאון שהתפתחה באופן מואץ בתקופה זו וברכישת מכרה יהלומים. מקס רוזנברג התחתן עם בתו של הנרי, הילדה, בטכס מסורתי בבית הכנסת המרכזי של לונדון בשנת 1902. עסקיו של מקס (בניגוד להנרי) לא צלחו בדרום אפריקה והוא החליט לעבור לרומניה. רומניה בתקופה ההיא הייתה מדינה בלקנית קטנה שרק 20 שנה קודם השתחררה מהשלטון העות'מני ונהנתה מפריחה כלכלית ושגשוג. הדנובה הייתה נתיב הסחר העיקרי מרומניה למרכז אירופה ולים השחור עבור מוצרים כמו עץ, מוצרי מזון ונפט. בעת הגעתו של מקס רוזנברג לגלץ מנתה הקהילה היהודית בעיר למעלה מ- 20,000 נפש ובעיר פעלו 18 בתי כנסת. עבור אביה של ורה, רומניה הייתה ארץ של אפשרויות להחזרת הונו ושיקום כלכלי באמצעות מספנות בגלץ וצי מסחרי לאורך הדנובה. עם ההצלחה הגיע הכסף והכסף הפכו למקובל בחברה הגבוהה תוך שהוא מארח דיפלומטים זרים במסעות צייד באחוזתו בקרשנה (CRASNA) אשר בבוקובינה או באחוזת אחיו בעמק האיזול (VALEA IZULUI). חשיבותו של נמל גלץ למסחר הכלל אירופאי היה שיקול למיקומו של קונסול בריטי בעיר כמו נציגי מדינות רבות אחרות. למעמדות הגבוהים הייתה זו אווירה קוסמופוליטית בה גדלה ורה.
על אף אורח החיים הנוח בנוסח "קולוניאלי" שניהלה המשפחה ברומניה, אמה של ורה, הילדה, לא הסתגלה מעולם לחיים ברומניה ושאפה כל הזמן לחזור לחיים המתוחכמים יותר שהתרגלה אליהם בלונדון או לאקלים ולנוף של דרום אפריקה. רומניה הבטיחה למשפחת רוזנברג בסיס שאפשר לורה לחיות ברמה גבוהה ביותר, לקבל את החינוך הטוב ביותר שהיה זמין בתקופה ההיא לנערות המעמדות הגבוהים באירופה ובתוך כך בתי ספר פרטיים בשוויץ, צרפת ואנגליה ולפני כן חינוך של אומנת צמודה זרה ברומניה בילדותה. ורה הזדהתה יותר עם מורשתה הבריטית של אמה מאשר עם שאיפותיו ה"רומניות" של אביה.[1][2]
מגעים ראשונים עם עולם המודיעין
בשנת 1931 נשלחה ורה לבריטניה ולמדה שם בקורס למזכירות בכירות כולל הדפסה עיוורת באנגלית וצרפתית. בשנת 1933 נפטר מקס, אביה של ורה, ובשאיפתה לזהות בריטית נייטרלית בשנות ה- 30, אימצה את שמה האמצעי של אמה – אטקינס – כשם משפחתה (זאת במגמה להימנע מגורל היהודים שרבץ כצל על המשפחה מפרעות קישינב). שינוי השם תרם גם לעיסוקיה בתקופה זו בענייני מודיעין. ורה חזרה לרומניה תוך שהיא עובדת כמזכירה בכירה, מתורגמנית ומנהלת יחסי ציבור של חברות זרות המעורבות בתעשיית הנפט הרומנית. בתקופה זו אף החלה לפעול כסייענית לשירות המודיעין הבריטי (MI-6) כאשר המפעיל שלה היה לסלי המפרייס (HUMPHREYS), לימים ראשה הראשון של המחלקה הצרפתית ב- SOE.[1][1][3] למודיעין הבריטי היה עניין רב במעורבות הגרמנית בתעשיית הנפט הרומנית בפלויישטי (PLOIESTI) ולורה על קשרי המשפחה הענפים של בכל אירופה ומגעיה עם המעמדות העליונים ברומניה ובתוך כך בתוך הסגל הדיפלומטי הגרמני בבוקרשט[1][1][4], היה מעמד שאפשר איסוף מידע חשוב אשר עניין את המודיעין הבריטי. במשך 7 שנים עבדה ורה בבוקרשט בשני התפקידים המוזכרים. בשלהי שנת 1937, כאשר חשה ורה שהאנטישמיות ברומניה איננה מאפשרת לה ולאמה להמשיך באורח החיים שניהלו בבוקרשט, הן החליטו להגר לאנגליה. אולם בניגוד לאמה שקיבלה מייד את האזרחות הבריטית, ורה, בהיותה ילידת רומניה נחשבה לנתינה זרה. החלטתן לעזוב את רומניה התבררה כחשובה ביותר באשר במקומות אחרים במרכז אירופה, בני הדודים של משפחת רוזנברג שנשארו במקום מגוריהם בצ'כוסלובקיה, גורשו עם הכיבוש הנאצי וסיימו באושויץ. אחד מבני דודיה של ורה, וולטר רוזנברג (רודולף ורבה) הפך מפורסם בהיותו מהראשונים שנמלט ממחנות הריכוז באפריל 1944. הצהרתו נכנסה להיסטוריה כדו"ח ורבה-וולצר והיה לפירוט הראשון של פעילות השמדת היהודים ע"י הנאצים ששודר ב- BBC.[1][1][5] דו"ח זה גרם למנהיגי העולם לפנות לדיקטטור ההונגרי, הורטי, לעצירת גירוש יהודי הונגריה לתאי הגז. לתקופה מסוימת הופסקו הגירושים וליהודי הונגריה נתנה שהות לברוח (בדרך כלל דרך רומניה לארץ ישראל).
עד לפברואר 1941, במשך כשש שנים ומחצה, חיה ורה באנגליה במעמד בעייתי ביותר. בהיותה תושבת מדינה זרה, לא קבלה רישיון עבודה, ולאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, אף אסרו עליה להתנדב לכל תפקיד בשירות הביטחון. בכל אותה תקופה המשיכה ורה לקיים קשרים עם מכריה משירות המודיעין הבריטי בתקופת מגוריה ברומניה.
האישיות בעלת ההשפעה הגדולה ביותר במנהל המבצעים המיוחדים (SOE)
כאשר הוזמנה ורה אטקינס לראיון במשרד המלחמה בפברואר 1941, המנהל למבצעים מיוחדים עדיין נאבק על מעמדו. כמעט שנה מאז נפילת צרפת ו- 9 חודשים לאחר היווסדו של הארגון היה נדמה שמטרתו למלחמה חשאית על אדמת צרפת הגיעה למבוי סתום. אף לא סוכן בריטי יחיד הצליח עד עתה להסתנן לשטחה של צרפת והתחושה בבריטניה הייתה של ניתוק מוחלט מהיבשת האירופית. גם לא היה בנמצא שום מידע אמין על סדרי הגודל או העוצמה של ארגוני מחתרת בצרפת. אפילו ממשלתו הגולה של דה-גול שהוקמה זה לא מכבר על אדמת בריטניה נראתה כמבודדת לחלוטין מהמתרחש במולדת הצרפתית.
כך שבאביב 1941, הייתה עדיפות עליונה להחדרת סוכנים לצרפת. אולם רק אנשים מאומנים היטב אשר יימצאו בשטח עשויים היו להעריך את הפוטנציאל הקיים בצרפת לפעילות חתרנית ורק לאחר שסוכנים וסוכנות אלו יקימו תאי גרילה פעילים אפשר היה לחשוב על הספקת אמצעי לחימה ומשאבים אחרים ללוחמי תנועת ההתנגדות הצרפתית. בסוף המלחמה, לורה היה תפקיד חיוני במאמץ זה להפעלת סוכנים אלו מעבר לקווי האויב, אולם כאשר החלה ורה את שירותה ב- SOE באפריל 1941, לא היה לא לה ולא לעמיתיה אפילו מושג קלוש כיצד להתחיל במלחמה חשאית זו.
ורה מעולם לא פעלה מעבר לקווי האויב, אולם היא הייתה למפעילה המרכזית של 470 סוכנים אשר פעלו שם.[1][7] היא תיאמה את ההכנות להחדרתם והיה לה מידע על כל משימה חשאית שהוטלה על כל אחד מהסוכנים באופן אישי ונשאה באחריות אישית לפעילותו של כל אחד מ"חבריה" (כפי שנהגה לכנותם). ובמיוחד היא הזדהתה עם הנשים-הסוכנות שהפעילה מעבר לקווי האויב. אחד השיאים בפעילות סוכניה היה בהשתלבותם בנחיתת בעלות הברית בנורמנדי כאשר הם עסקו בניתוק כל קווי התקשורת הגרמניים במרחב הנחיתה וניתוק רבים מהכוחות הגרמניים מיכולת דווח או קבלת הנחיות מהרמות המפקדות עליהם.
לאחר המלחמה, כאשר 118 מסוכנים וסוכנות אלו לא שבו ממשימותיהם, ורה פעלה באופן אישי ובמאמץ של אדם יחיד כמעט לסרוק את אירופה, לאתר אותם ולהבין מה קרה להם. ברשימת הנעדרים שלה היו גם 16 נשים. היא הצליחה בכך ב- 117 מקרים. תוך התגברות על התוהו ובוהו של גרמניה המופצצת לאחר המלחמה, הלכה ורה בעקבותיהם של סוכניה עד לתוך מחנות הריכוז וההשמדה, וסייעה לתפוס רבים מפושעי המלחמה ששבו את הסוכנים והרגו אותם. היא סיפקה עדויות אשר אפשרו להעמיד לדין רבים מהנאצים שנטלו חלק בפשעי המלחמה ולהכריע את דינם.
במשך מרבית שנות המלחמה, תוך שירותה במנהל למבצעים מיוחדים, עדיין לא קיבלה ורה אזרחות בריטית, ומאז דצמבר 1941 (יום הכרזת המלחמה על רומניה) היא אף נחשבה לנתינת מדינת אויב. רק בשנת 1944, ולאחר השתדלות אינטנסיבית של מפקדיה, אישר משרד הפנים הבריטי את אזרחותה. הדבר אפשר לגייסה סוף-סוף באופן רשמי לכוחות המזוינים (עד אז שרתה כאזרחית), לשירות העזר לנשים של חיל האוויר הבריטי (WAAF) ולהעניק לה דרגה של רב-סרן (SQUADRON LEADER).
בשנת 1946 נסגר המנהל למבצעים מיוחדים וורה אטקינס "הלכה הביתה" בלי שסיפורה ייחקר ויפורסם עד לשנת 2005.
רק בשנת 1997 החליט משרד ההגנה הבריטי להעניק לה סוף-סוף עיטור – מפקד במסדר האימפריה הבריטית (CBE).
ביבליוגרפיה
1. מוריס בקמסטר, המחתרת, כתר, ת"א, 1961.
2. Sarah Helm A Life in Secrets: The Story of Vera Atkins and the Lost Agents of SOE Anchor books; New York, 2006.
3. Stevenson William, Spymistress: The Life of Vera Atkins: The Greatest Female Agent in World War II, New York: Arcade Publishing, 2007.
4. UK, the National Archives, Vera ATKINS, HS 9/59/2.
5. Vera ATKINS – a Romanian MATA HARI in the services of the SOE, February 16th, 2010 · No Comments · Books, Diaspora, PEOPLE, Reviews
[1][1] מוריס בקמסטר, המחתרת, כתר, ת"א, 1961, עמ' 20.
[1][2] Vera ATKINS – a Romanian MATA HARI in the services of the SOE, February 16th, 2010 · No Comments · Books, Diaspora, PEOPLE, Reviews
[1][3]Sarah Helm A Life in Secrets: The Story of Vera Atkins and the Lost Agents of SOE Anchor books; New York, 2006' p. 180.
[1][4] ובתוך כך יחסים קרובים עם שגריר גרמניה ברומניה, הברון וולטר פון שולנבורג, שלימים נהיה שגריר גרמניה בברה"מ וממנסחי חוזה רובנטרופ-מולוטוב.
[1][5] לאחר פרסום הדו"ח הצטרף ורבה לפרטיזנים הצ'כוסלובקים ונלחם עד תום מלחמת העולם השנייה תחת פיקודו של מילן אוהר. הוא עוטר במדליית הגבורה הצ'כוסלובקית, וצורף למסדר ההתקוממות הלאומי ולמסדר הלוחמים הראויים לשבח. לאחר המלחמה הוא למד כימיה בפראג וסיים לימודי דוקטורט בשנת 1951.
[1][6] Helm, Ibid, p. xx.
[1][7] UK, the National Archives, Vera ATKINS, HS 9/59/2