היתה מלוכה כשנכבשה ע"י הצבא האיטלקי שפלש אליה באפר' 39 והשתלט עליה כמעט ללא קרב. המלך זוג ברח לבריטניה והמדינה סופחה לאיטליה והוקם בה מנהל פשיסטי בדומה לזה שבאיטליה. מתנגדי הכיבוש הושמו במאסר או הוגלו. באביב 1940 החלו לפעול בה גורמים מחתרתיים, שהסתייעו ע"י ה-SOE הבריטי מתוך כוונה לעורר מרד כנגד הכוחות האיטלקים. נפילת שכנותיה, יוגוסלביה ואח"כ יוון הכשילו תכניות אלה. לאחר המפלות הגרמניות באלעלמיין וסטלינגרד החלו גורמים קומוניסטים לארגן מחתרת חדשה בהרים, שנתמכה ע"י המחתרת היוגוסלבית של טיטו. מנהיגה היה אנוור הודג'ה, לימים שליטה הכל יכול של מדינה זו.
נפילת משטר מוסוליני ב-1943 הביא להסתלקות הכח האיטלקי מאלבניה, כשחלק גדול מנשקו וציודו נופל לידי המחתרת. הפרטיזנים חגגו למשך זמן קצר את שחרורה של בירתם טירנה, אך הגרמנים פעלו במהירות והחישו כוחות לאלבניה, שהשתלטו מחדש על המדינה. בשנת 44 החלו הכוחות הגרמנים לסגת מיוון דרך שטח אלבניה וארגוני המחתרת השונים, שנלחמו זה בזה, גם פגעו מידי פעם בכוחות הנסוגים, בסיוע ובהכוונה של הבריטים.
באלבניה היתה קהילה יהודית קטנה, כ-30 משפחות סה"כ, שמנו כ-200 נפש וגם היא תרמה את חלקה למחתרת, בעיקר הקומוניסטית ואחד מאנשיה, פפה בירו קנטוס Pepe Biro Kantos, אף נשא בתפקיד בכיר בצבא האלבני שלאחר המלחמה.