פול לואי ווילר

פול לואי ווילר 1893-1993

אל"מ (מיל) ד"ר בני מיכלסון

פול ווילר נולד בחודש ספטמבר 1893 למשפחה יהודית שהייתה מושרשת היטב באלזס, אביו היה הסנטור לזר ווילר. הוא נולד לשתי משפחות יזמיות שהיו מחלוצות פיתוח התעשייה האירופאית. כבלי תקשורת טרנסאטלנטיים, רכבות וחשמל היו בתחום עסקיהם הענפים. אביו היה זה שגיבה את האחים רייט כאשר ביצעו את טיסותיהם הראשונות בצרפת.

פול לואי התחנך בביה"ס התיכון למחוננים, קרנו בפריס. לאחר סיום לימודיו התיכוניים בשנת 1912 החל ללמוד באקדמיה לאומנויות. אולם עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נאלץ להפסיק את לימודיו האקדמאים וגויס, בחודש אוגוסט 1914, כסגן-משנה לרגימנט ה- 57 של חיל התותחנים. בחודש אוקטובר הוצב בחזית שמפיין כקצין תצפית אווירי של התותחנים בטייסת MF-22 על מנת לבצע בקרת-אש ארטילרית. התחום האווירי לא היה חדש לגביו אף על פי שבתקופה זו היה חידוש מהפכני בשדה-הקרב, כיוון שהוא טס לראשונה כבר בשנת 1908.

בחודש אוגוסט 1915 לאחר שלמד לטוס, הוצב כטייס-קרב בטייסת V-21 שעסקה במשימות סיור-אוויר ותצפית. בתקופה זו עשה שימוש ראשוני במכשיר קשר אלחוטי לבקרת האש הארטילרית. ביולי 1918 התפרסם כמפקד טייסת שפעלה בעומק 100 ק"מ מעבר לקווי הגרמנים והיה מהבודדים שנכנס לקרב עם "הברון האדום" ה"אייס" הגרמני מנפרד פון ריכטהופן. לאחר מכן מונה למפקד להק שכלל 4 טייסות מטוסי הפצצה מסוג "בראגה 14" אשר השתתף בהכנה האווירית ובסיוע למתקפת בעלות הברית הגדולה בשנת 1918.

פול לואי סיים את המלחמה בדרגת סרן, נחשב לאחד ה"איסים" (מפילי המטוסים) המצטיינים של המלחמה במהלכה עוטר ב"צלב המלחמה" הצרפתי ו"הצלב הצבאי" הבריטי. המרשל פוש, המפקד העליון של כוחות בעלות הברית במלחמה, ענד לו באופן אישי את עיטור "אביר במסדר לגיון הכבוד" בהיותו בן 25 בלבד. הקצין הצעיר ביותר בצבא הצרפתי בזמנו שקיבל עיטור זה. הוא סיים את המלחמה עם 740 שעות טיסה קרבית, 12 עיטורים בהם 10 של צבא צרפת, ארבע הפלות וודאיות של מטוסי אויב ו- 5 פציעות.[1]

לאחר המלחמה היה ממיסדי התעשייה האווירית בצרפת. בשנת 1922 כבר היה מהבעלים וכיהן בהנהלת החברה הגדולה ביותר בצרפת לייצור מנועי מטוסים Gnome et Rhône  והיה ממיסדי ובעלי החברה הבינ"ל לטיסה אווירית (CIDNA). בשנת 1930 הקים את נתיבי התעופה הסדירים הראשונים בין אירופה לאפריקה ובשנת 1933 נבחר למועצת המנהלים והיה בין מיסדי חברת התעופה הלאומית "איר-פראנס" (יחד עם רנה מאייר).

בשנת 1930 נישא לאליס ביפלאקו מלכת היופי של יוון ושל אירופה וסגנית "מיס תבל".

לאחר התבוסה הצרפתית ב- 1940 ברח לליסבון ויצר קשר עם הנהגת "צרפת החופשית". בחודש מאי 1941 חזר לפריס והחל לפעול במחתרת, שם נעצר ע"י הגרמנים והושלך לכלא יחד עם פול רינו, ז'ורז' מנדל ומנהיגים צרפתים אחרים. בשנת 1942 הצליח לברוח והגיע למרוקו ומשם לקובה. לאחר מכן עבר למקסיקו. בשתי מדינות אלו של מרכז אמריקה נפגש עם מנהיגי המדינות והצליח לשכנעם להכיר בממשלה הגולה של "צרפת החופשית" בראשות דה גול כשלטון הלגיטימי של העם הצרפתי. לאחר מכן עבר לקנדה בה צורף לצוות של משרד המלחמה של "צרפת החופשית" בהכנות לנחיתה בנורמנדי ביוני 1944. אמו נתפסה ע"י הנאצים בניסיון בריחה לקנדה, שולחה לאושוויץ בה מצאה את מותה. כגמול על מאמציו במלחמה, עוטר ע"י דה גול אישית.

בסיום המלחמה וזמן קצר אחריה הסתבר לו שחברת המנועים Gnome et Rhône שפול לואי היה מבעליה הולאמה ונקראת עכשיו S.N.E.C.M.A. והחליט לא לחזור לצרפת. עשה חיל בעסקים תוך הקמת חברות החשמל של קנדה, ברזיל וקובה. הוא רכש זכויות כרייה בפרו והפקת נפט בונצואלה. הפך לשותף וחבר קרוב של פול גטי מבעלי "סטנדרד-אויל" והפך לבעלים של חברה גרמנית לזיקוק נפט במינכן בשם S.O.P.L.. בתקופה זו העביר את מקום מגוריו מקובה לג'נבה בשוויץ. לניהול עסקיו חובקי-העולם הקים חברה בשם "אימוג'סט" בצרפת, חברה בפנמה, וחברה בליכטנשטיין.

עד יום מותו עשה שימוש בהונו העצום באופן פילנטרופי כפטרון האמנויות, אספן ותומך באמנים צעירים ותורם לבתי חולים ואגודות סעד למיניהן. עד יום מותו בשנתו ה- 100 עמד בראש מועצת המנהלים של האקדמיה לאומנויות יפות בפריס.