תת-מרשל האוויר ר. ל. ג. מריקס (Marix) - הטייס הקיטע היהודי, 1889 – 1966.
אל"מ (מיל) ד"ר בני מיכלסון
ב- 14 במאי 1943 התפרסם בעתונות היהודית באנגליה ובארה"ב כי לראשונה בתולדותיה של בריטניה מונה יהודי לדרגת תת-מרשל אוויר.[1] היה זה רגינלד, לאונרד ג'ורג' מריקס.
מריקס נולד בשכונת קנסיגטון שבלונדון והתחנך בביה"ס התיכון (הפנימייתי) רידלי. את לימודיו האקדמאים עשה באוניברסיטת סורבון שבפריז. באופן זה שלט באנגלית ובצרפתית על בוריין.
בשנת 1909, בגיל 20, התנדב למילואי הצי המלכותי הבריטי והתקדם במילואים לדרגת מש"ק בכיר. בחודש נובמבר 1912 קיבל דרגת קצונה של סגן-משנה ובשנת 1913 נשלח לקורס טייס בביה"ס לטייס של שירות-האוויר-של-הצי שזה לא מכבר הוקם באיסטצ'רץ'.
במלחמת העולם הראשונה – הפצצת העומק האפקטיבית הראשונה בהיסטוריה
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, גויס לשירות-האוויר של הצי וקיבל דרגת "פלייט קומנדר" (סגן בכיר). במסגרת זו נשלח לבלגיה ופעל שם במשימות סיור-אוויר. באותה עת התחיל חיל האוויר הגרמני להפציץ את לונדון עם ספינות-אוויר מסוג "צפלין". ווינסטון צ'רצ'יל, הלורד הראשון של האדמירליות (שר הצי), הורה לשני טייסים אותם הכיר מביה"ס לטיסה של הצי בו הוא עצמו לקח שיעורי טיסה, להפציץ את בסיס ה"צפלינים" הגרמני בדיסלדורף. מריקס ועמיתו לטייסת התבקשו לעשות זאת לאחר שיבדקו מטוס מסוג חדש: "סופוויט טפלויד" (Teploid). היו אלו מטוסי ספורט במקור בעלי יכולת המראה ונחיתה מהים (על מצופים) שהוסבו לשימוש צבאי. לצורך הפצצת ה"צפלינים" הוטענו על כל מטוס 4 פצצות בנות 9 ק"ג כל אחת. שני הטייסים יצאו לדרך אולם בן-זוגו של מריקס לא איתר את המטרה שהייתה במסתור מיוחד, בעוד מריקס העריך בדיוק היכן היא נמצאת והפציץ אותה במדוייק. ספינת האוויר התפוצצה יחד עם המסתור שמעליה. עם השלמת המשימה בהצלחה פרסם משרד הצי את התזכיר שלהלן: "בתאריך 8 באוקטובר 1914 ביצע סגן מריקס גיחת הפצצה על מסתור של "צפלין" גרמני בדיסלדורף. הגיחה בוצעה מגובה של 200 מ' ולאחר הפגיעה התרוממו להבות לגובה של 180 מ' כשהמבנה כולו נראה מתמוטט. בדרכו חזרה, נפגע מטוסו של מריקס 6 פעמים באש נק"ל מהקרקע אולם הוא הצליח לחזור[2] לאמיתו של דבר מטוסו לא החזיק מעמד עד הסוף והוא נאלץ לבצע נחיתת אונס 40 ק"מ לפני בסיסו באנטווקפן אליו חזר על אופניים אותם שאל בדרך. הסתבר שמריקס השמיד את ה"צפלין" החדיש ביותר של הגרמנים, זמן קצר לפני שיועד לצאת למשימתו הראשונה.
כבר באותו החודש קיבל את צל"ש מפקד הצי.
על מבצע זה הוענק למריקס עיטור "מסדר-השירות-המצוין" (DSO – Distinguished Service Order) והוא נכנס לפנתיאון הטיס הבריטי כאדם הראשון שביצע הפצצה אסטרטגית בעומק האויב בהצלחה.[3 על אותו מבצע הוענקו למריקס, בנוסף, העיטורים: "צלב המלחמה הבלגי" ו"מסדר הכתר של בלגיה".
לאחר מכן שרת יחד עם קצינים אחרים מהכנף האווירית של הצי במערכת גליפולי בשנת 1915 ולאחר סיום מערכה זו שב מריקס לאיסטצ'רץ' שבאנגליה.
בחודש ינואר 1916 הוא קיבל משימת הפצצה נוספת כנגד מטרות "צפלין" בעומק שטח האויב. הפעם הוא נבחר להוביל את גיחת ההפצצה. בשלב הראשון הוביל את הטייסים אשר אתו שהיו מכנף 3 לקצר טווח אל היעד וטסו מאנגליה לצרפת שם נחתו ליד פריז. הצרפתים ביקשו ממריקס לבחון אחד מהמטוסים החדשים שיצרו. מריקס נענה לבקשתם והתרסק זמן קצר לאחר המראתו עם המטוס החדש. בתאונה זו איבד מריקס את רגלו וסיים את שרותו כטייס קרבי במלחמת העולם הראשונה. בעקבות כך קיבל בפעם השנייה את צל"ש מפקד הצי.
בין מלחמות העולם – מבסס את תשתית חיל האוויר במלטה
על אף שאיבד את רגלו, התעקש מריקס להמשיך ולשרת. בשנת 1919 הוא קיבל דרגת קבע של רס"ן בחיל האוויר (RAF – Royal Air Force) שזה עתה הוקם כזרוע נפרדת בכוחות המזויינים הבריטים (בנוסף על הצי והצבא). הוא מונה לקצין הספקה במפקדת הגנת החופים. ביוני 1920 נמנה מריקס על הועדה של בעלות הברית שמונתה לפקח על פירוק חיל האוויר הגרמני.
בחודש אוקטובר 1921 מונה כמפקד בסיס לתיקון מטוסים. בשנה שאחר כך נאלץ לעבור טיפולים רפואיים ממושכים והיה למעשה בחופשת-מחלה חלקית. עם התאוששותו צורף למטה ביה"ס הטכני (אלקטרוניקה ותקשורת) של חיל האוויר.
בשנת 1924 הוצב במחלקת המבצעים/מודיעין של מטה חיל האוויר ובין השנים 1925 – 1928 שרת במטה הפיקוד האווירי של הים התיכון. לאחר מכן הוחזר למטה חיל האוויר בלונדון לתפקיד סגן רמ"ח ארגון ובתפקיד זה שרת עד שנת 1932.
בחודש יוני 1930 קודם לדרגת לוטננט-קולונל (סא"ל).
בין השנים 1932 – 1936 שרת מריקס במלטה. בתקופה זו פיקד על בסיסי חיל האוויר באי Hal-Far ו- Calafrana והפך את מלטה לבסיס אווירי מבצעי עבור ה- RAF במרכז הים התיכון. רישת את שלושת בסיסי חיל האוויר במלטה במערכת תקשורת אשר איפשרה פיקוד ושליטה הדוק וריכוזי על טייסות חיל האוויר ושדות התעופה באי. הישג זה של מריקס איפשר לבריטים להפוך את מלטה בתקופת מלחמת העולם השנייה, כמה שנים אחר כך, לבסיס חיוני במאבק על הים התיכון והמערכות בצפון-אפריקה, בסיציליה ובאיטליה.
בשנת 1936 קודם לדרגת "גרופ-קפטיין" (אל"מ).
ערב מלחמת העולם השנייה חיל האוויר הבריטי היה מאורגן מבחינה מבצעית בשלושה פיקודים: פיקוד מטוסי-הקרב, פיקוד המפציצים ופיקוד משמר-החופים שהוקם רק בשנת 1936. מריקס, עקב ניסיונו בשירות האוויר של הצי מונה בשנה העוקבת, ב- 1937 למפקד להק סיור-אוויר מס. 16 הלהק המבצעי היחידי של פיקוד משמר-החופים.[4]
במלחמת העולם השנייה – בראש התובלה האווירית
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939 קיבל מריקס כבר דרגת "אייר-קומודור" (תא"ל) והמשיך לשמש כמפקד להק סיור-אוויר מס. 16 שעסק בעיקר בסיורי אוויר מעל חופי דרום-מזרח אנגליה ותעלת לה-מנש. היה זה אזור קריטי במסגרת המערכה על האטלנטי בעיקר לאיתור צוללות, ספינות מסחר וספינות-מלחמה ופעילותו של הצי הגרמני ביציאה מנמליו באירופה וביצוע ההסגר (בלוקדה) כנגד יבשת אירופה הכבושה בידי הגרמנים.
בחודש ינואר 1940 קיבל מריקס דרגה זמנית של "אייר-ויס-מרשל" (אלוף) ומונה לסגן מפקד משמר החופים. ביולי 1940 קיבל תואר אבירות כחבר במסדר המרחץ (Companion of the Order of the Bath), שהוא תואר האבירות הרביעי בחשיבותו. הפעם על הישגיו בתקופה קריטית זו במסגרת פיקוד משמר-המחופים. במרץ 1941 שב לתפקיד מפקד להק והפעם על מנת להקים להק סיור-אוויר חדש עבור משמר החופים - מס. 18 שקיבל אחריות על צפון-מזרח אנגליה וכלל את כל מרחבי האוקיינוס שבין איסלנד – נורבגיה ואנגליה.
בשנת 1942 מונה מריקס לסגן מפקד פיקוד התובלה האווירית של חיל האוויר ובאותה שנה קיבל צל"ש בפעם השלישית.
מתחילתה של מלחמת העולם השנייה עלה הצורך בהעברת מטוסים, חלקי-חילוף וציוד אווירי מכל הסוגים ממפעלים בארה"ב לזירות הלחימה באירופה ובמזרח-התיכון. האפשרות הנוחה ביותר הייתה דרך קנדה שההיתה בחבר-העמים הבריטי ולחמה לצידה של בריטניה. אולם בשנה הראשונה למלחמה, כאשר ארה"ב עדיין לא הייתה צד לוחם, על מנת לשמור על הנייטרליות, ניתן היה להעביר מטוסים לקנדה רק בגרירה על גלגליהם. אולם החל מנפילת צרפת ב- 1940, כבר הסכימה ארה"ב להעביר מטוסים לקנדה, עבור בריטניה, בטיסה. עם התפתחות המלחמה ובעיקר לאחר כניסתה של ארה"ב אליה בדצמבר 1941, התגבר מאד הצורך של בריטניה במטוסים שיוצרו בארה"ב. בינתיים הוכנה בקנדה תשתית של שדות-תעופה ותקשורת על מנת להפעיל שירות תעבורה זה.[5] בשנת 1942 כבר עלה מאד הצורך בתובלה אווירית בזירות הלחימה השונות בהן הייתה מעורבות בריטית כולל באפריקה במזה"ת ובמזרח הרחוק. כתוצאה, הוחלט להקים פיקוד רביעי במסגרת חיל-האוויר הבריטי, הוא פיקוד התובלה האווירית. הייתה זו אחריות חובקת זרועות עולם. להמשך העברת מטוסים מהמפעלים בארה"ב דרך קנדה לבריטניה הוקם להק מס. 45 במסגרת פיקוד התובלה.
בשנת 1943 מונה מריקס למפקד להק-תובלה אווירית מס. 45 שכלל שתי כנפות ובסיסו בקנדה וקיבל דרגת Air Vice-Marshal כדרגת קבע. עד לסיומה של שנת 1944 העביר להק זה 4,321 מטוסים מארה"ב לבריטניה וסייע לחיל האוויר של ארה"ב להעביר עוד כ- 9,000 מטוסים לזירה האירופית בדרך זו.[6]
בשנת 1945, עם סיום מלחמת העולם השנייה פרש מריקס משרות צבאי פרישה מוקדמת מסיבות רפואיות.
[1] Jewish Telegraph Agency, British Jew is Appointed Air Vice-Marshal, The Jewish Post, 14 May 1943.
[3] David Hobbs, The Royal Navy's Air Service in the Great War, Pen & Sword, London, 2007, The first strikes by aircrafts.
[4] John Lea, the Life of Air Vice Marshal R L G Marix, Carnegie Publishing, England, 1994.
[5] Marix, Air Vice-Marshal, Some Aspects of the Royal Air Force Transport Command, The Empire Club of Canada Addresses (Toronto, Canada), 4 Nov 1943, p. 96-114
[6]Gp. Captain Tony Stephens, FerrioFerenndo, The Arrival of Transport Command Journal 22, Air Force Historical Society, 2000, p. 32