מאבק מזוין בתוך הגטו בין המחתרת לבין הגרמנים ועוזריהם
מאת גדעון רפאל בן-מיכאל
ב-1.9.1943 הוקף הגטו בפלוגות מזוינות של אסטונים בהנהגת הגרמנים. הם נכנסו לתוך הגטו. בהלה ופחד אחזו את יושבי הגטו. בינתיים, התהלכה שמועה בגטו שהגרמנים דורשים 3,000 גברים ו-2,000 נשים לעבודה באסטוניה. במצב קריטי זה, הושמעה הסיסמה "ליזה קֹוראָּה!" שפירושה שעל חברי המחתרת להתייצב מיד בנקודות הגיוס שנקבעו מראש. הגיוס בוצע תוך כרבע שעה. לוחמי המחתרת הגיעו למקומות שתוכננו מבעוד מועד.
בשעה 6 בבוקר חדר כוח גרמני גדול לגטו, שתפס עמדות מפתח בכל חצר ובכל קרן רחוב. גם מחוץ לגטו היה כוח גרמני נוסף שהקיף את הגטו.
כניסת כוח גרמני מאסיבי ומצויד בתחמושת רבה הפתיע את המחתרת ותוך כדי מציאות זו, היא משנה אסטרטגיה. אנשי המחתרת מקימים מתרסים שבאמצעותם הם יפעילו את נשקם כנגד הגרמנים.
המחתרת מוציאה מיד כרוז וזה לשונו:
יהודים! התגוננו בנשק!
התליינים הגרמנים והליטאים הגיעו אל שערי הגטו. באים הם לרצחנו נפש! עוד מעט יובילו אותנו מחנות-מחנות דרך השער. כך הובלו המאות ביום-הכיפורים! כך הובלו בליל ה"שיין" הלבן, הצהוב, הוורוד. כך הובלו אחינו ואחיותינו, אמהותינו ואבותינו, ילדינו.
כך הוצאו רבבות למוות! אבל אנחנו לא נלך!
אַ ל נפשוט צווארנו כצאן לטבח! יהודים, התגוננו בנשק!
אַ ל תאמינו בהבטחות הכוזבות של המרצחים. אַ ל תאמינו בדבריהם של הבוגדים.
כל מי שיוצא משער הגטו, אחת דרכו – לפוֹנאר .
ופונאר היא מוות!
יהודים! לנו אין מה לאבד, שהרי בין כה-וכה ישיגנו המוות, שעה שהמרצח משמיד אותנו, תוך שיטתיות עקבית. ידי התליין ישיגו כל איש ואיש. מנוסה ופחדנות לא יצילו את החיים!
רק התגוננות המזוינת עשויה להציל את חיינו וככבודנו.
אחים! טוב ליפול בקרב בגטו, מלהיות מובל כצאן אל פונאר!
ודעו: בין חומות הגטו קיים כוח יהודי מאורגן אשר יתקומם בנשק.
הבו יד למרד!
אַ ל תסתתרו במחבואים ומלינות. סופכם ליפול כעכברים בידי המרצחים.
המונים יהודים! צאו לרחוב! לאשר יחסר הנשק – יניף קרדום.
ובאין קרדום, יאחז בברזל, גם במוט ומקל!
בעד אבותינו. בעד ילדינו הנרצחים!
לגמ ּול פונאר. הכו במרצחים!
בכל רחוב, בכל חצר, בכל חדר. בגטו ומחוצה לגטו, הכו בכלבים!
יהודים! לנו אין מה לאבד! את חיינו נציל רק אם נשמיד את מרצחינו.
תחי החירות! תחי התגוננות המזוינת. מוות למרצחים!
מפקדת ארגון הפרטיזנים המאוחד – פ.פ.או
1 בספטמבר 1943, ווילנה בגטו. הכרוז המקורי נכתב ביידיש
קורצ'ק מתארת את דריכות הלוחמים והלוחמה:
"חולפות שעות. המשמרות מודיעים: הגרמנים מתקרבים! איליה שיינבוים, מפקד המתרס נותן פקודות אחרונות. 'עם הירייה שלי תפתחו באש'. מבעד לחלון משגיחים אנו בגרמנים, שנכנסו לרחוב סטראשון ומתקדמים לעברנו.
איליה נותן אות ויורה ראשון. אנו פותחים באש מרוכזת. דרך החלון הננו מטילים רימונים באויב המתקרב. הוא משיב מיד באש חזקה. הראשון נופל איליה שיינבוים, מפקד העמדה. הגרמנים נסוגים חיש ואין שוב אל מי לירות. לפתע באה הידיעה, שהגרמנים מתכוונים להפציץ את הבית. פלוגת הלוחמים מקבלת פקודה לסגת ולהצטרף אל הכוחות המרכזיים ברחוב סטראשון 6. לא יצאה שעה קלה והגיע אלינו הד התפוצצות. כל הבלוק שבו הייתה עמדתנו פוצץ. מיד נודע לנו שהגרמנים נסוגו לגמרי מן הגטו והוציאו את פצועיהם מרחוב סטראשון".
בעיתון הגטו "געטטא ידיעות" מתואר מהלך האירועים שאירעו בין 1 ל-5 בספטמבר 1943:
"ביום ד' ב-1 בספטמבר, בשעה 5 בבוקר הגיעו לגטו באי-כוח משטרת הביטחון הגרמנית ו-ס.ד. בלווית מספר ניכר של חיילים אסטוניים מזוינים. הם דרש שהנהלת הגטו תספק לעבודה באסטוניה 3000 גברים ו-2000 נשים...
פאניקה איומה נשתלטה על הגטו, אך לאושרנו, הצליחו ראש הגטו מר גנס ומפקד המשטרה מר דסלר להשפיע על באי-כוח הרשות הגרמנית להוציא מן הגטו את החיילים ולמסור את גיוס כוחות העבודה לאסטוניה, בידי המשטרה היהודית. זה הציל את המצב. בראש וראשונה צריכים היו ללכת לפי פקודת ראש הגטו גברים עד גיל 20 ולמעלה מ-40. היינו, כאלה שאינם מטופלים בילדים קטנים...
ביום שישי בבוקר נתקיימה בחצר היודנראט אסיפה גדולה, שבה ניתח ראש הגטו את המצב והודיע, שאך ע"י ציות לשלטון הגרמני אפשר יהיה להציל את הגטו כולו. כל דרך אחרת תוביל את הגטו להשמדה.
בהשפעת דבריו הביעו מאות גברים את נכונותם לנסוע. אך בכמה מקומות הגיע, לצערנו, לידי התפרצויות, שכתוצאה מהן נהרסו 3 בתים ומספר ניכר של אנשים חפים מפשע נשארו תחת החורבות".
כתוצאה ממהלכיו של גנס בוטל ב-5 בספטמבר מצב החרום שהיה בגטו. הצבא הגרמני התפנה והשתרר שקט בגטו. השינויים במספר האנשים הנמצאים בגטו, הביא את גנס להכריז על הרשמה כללית של תושבי הגטו וגם ביצע שינויים במשימותיהם של המחלקות הייעודיות ביודנראט.
העברת היהודים למחנות העבודה באסטוניה בסיוע היודנראט יצרה אשליה שהיהודים לא מיועדים להשמדה וחיסול. העובדה, שלא הועברו לגיא ההריגה בפונאר יצר תקווה של הישרדות. עובדה זו, העמידה את המחתרת במצב חדש. היא הבינה שבמצב זה הציבור היהודי לא יצטרף למלחמת התגוננות המונית, שזו הייתה שאיפתו המרכזית של ה-פ.פ.או. מציאות זו, הביא את המחתרת לבצע שינוי בדרכה.
המפקדה מחליטה כדלקמן:
להעביר את כל החטיבה הלוחמת מן הגטו ליער. אם בעת יציאתם ליער הגרמנים יכנסו לגטו כדי לחסלו ולא לשלוח את היהודים למחנות העבודה שבאסטוניה, תפסיק המחתרת את יציאתה מהגטו ותפתח במאבק מזוין כנגד הגרמנים. תהייה זו מלחמה עד הסוף.
מכיוון שהגרמנים יודעים, שאנו נמצאים באתרי המתרסים ויש חשש שירצו אולי לחסלנו. במקרה זה, אנו נאבק בקרב מר כנגדם.
לכאורה, היינו מצפים, שהשינוי בדרכה של המחתרת והעברת הלוחמים ליער יזעזע את חברי פ.פ.או. – אך הדבר לא היה כך.
ה-פ.פ.או התארגן לקראת הוצאת חבריו ליער מבלי שהדבר יורגש. המצב היה קשה. הגטו מוקף משמרות של ליטאים ובתוך הגטו פועלת המשטרה היהודית.
יציאות לעבודה מחוץ לגטו פסקו. היציאה לעבר היער בוצעה בתוך תעלות ביוב תת-קרקעיות.
צצה בעיה נוספת וקשה. הפעם, במקום להבריח נשק לתוך הגטו, עתה יש להוציאו ולהעבירו ליער.
לא רצו להפקיד את הנשק בידי החברים היוצאים ליער מחשש שאם יתפסו ונשק בידיהם דינם יחרץ למוות.
משימת הוצאת הנשק מהגטו הוטל על וויטקה קמפנר, שתווי פניה ושערותיה היו דומים לפולנים.
היא זחלה במחילות תת-קרקעיות, טיפסה על גגות, עברה תחנות משטרה ואתרים צבאיים. לעיתים, היו בודקים את זהותה באמצעות תעודות המזויפות שהיו באמתחתה.
לא ניתן להעביר נשק רב בדרך שפעלה וויטקה. לפתע, צץ רעיון. להוציא את הנשק באמצעות ארונות מתים.
התמותה גדלה בגטו והיה צריך להוציא את המתים מחוץ לגטו. השוטרים הליטאים שעמדו על המשמר בשערי הגטו, השתדלו לא להציץ לתוך ארונות המתים בגלל הצחנה שבאה מריקבון גוויות המתים. כך הייתה מצליחה לעבור עגלת המתים עם הנשק בתוכה לעבר בית-הקברות היהודי. לוחמי ה-פ.פ.או. התארגנו בבית הקברות. אחד היה קברן שקבר את המת ולוחם שני קבר את כלי הנשק. בלילה הייתה מגיעה קבוצה של לוחמים, חושפת את הנשק הקבור באדמה ומעבירה אותו ליער.
https://drive.google.com/file/d/0B0Mji8TXzbbdNXNBcGxSY0kzT1E/view