ברזיל

לרשימת הלוחמים

לאחר כניסת ארה"ב למלחמה בדצמבר 1941, הכריזה ברזיל, בלחץ אמריקאי ודעת הקהל במדינה, על תמיכתה בה, ואף הסכימה להקמת בסיסים של חיל האוויר האמריקאי בשטחה. 
עם זאת המשיכה לקיים יחסים דיפלומטיים עם מדינות הציר. 
אלה הגיעו לסיומם בעת ועידת ריו, שהתקיימה בתחילת שנת 42 בהשתתפות מדינות אמריקה הלטינית. כתגובה לתמיכתה בארה"ב, החלו הצוללות הגרמניות אשר פעלו בחלק זה של האוקינוס האטלנטי, להטביע ספינות המניפות דגל ברזיל ובמימיה הטריטוריאליים. 
בין השנים 1943-1941 הוטבעו 36 אניות ברזילאיות ע"י צוללות גרמניות באוקינוס האטלנטי. 
הטבעת הספינות הברזילאיות והריגתם של 1074 אנשים, השפיעה קשה על המוראל הלאומי והביאה ללחץ ציבורי מסיבי על הממשל להצטרף למלחמה באופן פעיל לצידן של בעלות הברית.
באוגוסט 1942 הכריזה ברזיל מלחמה על גרמניה ואיטליה - והיתה למדינה הראשונה מבין מדינות אמריקה הלטינית לעשות כן. 
חילות הים והאוויר הברזילאים החלו משתתפים באופן פעיל במלחמה על האטלנטי, במתן אבטחה לשיירות הספינות של בעלות הברית ובלחימה כנגד הצוללות הגרמניות.
כן החליטה ממשלת ברזיל לשלוח כח משלוח Força Expedicionária Brasileira FEB בסדר גודל של 25,334 חיילים, להלחם באירופה נגד הגרמנים לצד בעלות הברית ובכך לספק גם את הרצון הלאומי לנקום בהם על הטבעת האניות.
הצבא הברזילאי באותם ימים היה חסר נסיון לחימה. אמצעי הלחימה שלו היו ברובם מלפני מלחמת העולם הראשונה. האמריקאים נטלו על עצמם לסייע לברזיל בארגון הכח, בציודו, באימונו ובהכנתו לקראת יציאתו לשדה הקרב. גרעין הכח היתה דיביזיית חי"ר, שהוקמה ב-1943 על בסיס עקרונות הצבא האמריקאי. הוחלט שהכח יפעל במערכה באיטליה תחת פיקוד הארמיה ה-5 האמריקאית, בין השאר על בסיס ההנחה, שתנאי מזג האויר בה תואמים לאלה המצויים בברזיל ויהיו נוחים לאנשי הכח. הכח הועבר לאיטליה במהלך המחצית השניה של שנת 1944 בדרך הים במספר סבבים. כן הועברו גם כ-500 אנשי סגל אוירי, שפעלו במסגרת אחת הטייסות האמריקאיות. הצי הבריזלאי פעל בשת"פ עם צי ארה"ב באבטחת חופי ברזיל. 
הכח נטל חלק בקרבות שונים בזירה האיטלקית והיו לו הצלחות לא מעטות, אנשיו הצטיינו בלחימה, הצליחו לשחרר שטחים ולשבות שבויים רבים. חלק מהם אף זכו בעיטורים שונים מטעם צבאות בעלות הברית על לחימתם זו. הקרב במונטה קסטלו בפברואר שנת 1945 סימל יותר מכל את הצלחת הכח במערכה, שכן היה זה הנצחון המשמעותי ביותר בו זכה מתחילת לחימתו ולקרב זה היתה חשיבות רבה בשלב שלפני פריצת בעלות הברית לעמק הפו. גם ההמשך לווה בהצלחות, במיוחד כניעתה של דיביזיה חי"ר גרמנית שלמה ושרידי דיביזית שריון, יחד עם שרידי דיביזיות איטלקיות לכח באיזור עמק הפו, שבצפון איטליה באפריל 1945. 
הברזילאים היו גאים מאד בהצלחותיהם ובנצחונותיהם ובעיקר בכך שהצליחו להקים ולהפעיל כח מיומן, שהורכב ממגוון גדול של חיילים, רובם כפריים. 
במהלך הלחימה שבה הכח 20,753 שבויים, ואיבד 480 הרוגים, 2064 פצועים ו-34 נעדרים. 
במסגרת הדילמה המדינית של ברזיל, טרם הצטרפותה למלחמה, כאשר חלק גדול בציבור הברזילאי דגל בבדלנות וחלקו אף תמך במדינות הציר, לחץ הציבור היהודי שהיו אזרחי ברזיל, על הממשל, לעמוד לצידן של בעלות הברית. 
יהודים רבים התנדבו להלחם נגד גרמניה, והשתתפו במסגרת כוח המשלוח.