הלחימה הפרטיזנית היהודית נעשתה על-ידי בודדים וקבוצות פרטיזנים יהודיות מובהקות. הקושי המיוחד של החיים ביערות, גילויי אנטישמיות והתנכלויות מצד פרטיזנים מקומיים לא הרתיעו את הלוחמים היהודיים, ועד מהרה נודעו באומץ ליבם ונחישותם להילחם בגרמנים ולסייע לשאר הכוחות הלוחמים לקרב את סיום הכיבוש. במיוחד ראויה לציון תחושת האחריות שגילו מנהיגים אחדים של יחידות פרטיזנים יהודיות. אשר לקחו תחת חסותם גם נשים, ילדים וקשישים שנמלטו מגטאות ומחנות והקימו יחד אתם "מחנות משפחתיים" אשר היוו בסיסי יציאה לפעולות.פרטיזנים היו לוחמים אשר לחמו בכובש באמצעות מלחמת גרילה. ככל שהתקרבה המלחמה לקיצה ותבוסת מדינות הציר נראתה ברורה יותר ויותר, נתחזקו פעולות הגרילה של הפרטיזנים במדינות הכבושות. פעילות זו שיבשה מבצעים רבים וערערה את מורל צבאות הכיבוש. מרד היהודים בגטו וארשה היה להתקוממות הראשונה של אוכלוסייה עירונית באירופה הכבושה. לחימת מגיני הגטו ארכה זמן רב יותר אף מזו של מדינות ריבוניות שגרמניה פלשה אליהן בתחילת המלחמה.היהודים השתלבו בפעילות המחתרות המקומיות, בארצות שנכבשו ע"י מדינות "הציר", כחלק מהמאמץ הכולל של בעלות הברית להמשך המלחמה בעורף האויב. לחימה זו התאפיינה בפעילות מול הכובש ובהצלת יהודים.