המחתרת היהודית בבלגיה

המחתרת היהודית בבלגיה
מאת : משה פלדמן
 
רקע
ערב פלישת גרמניה  - מאי 1940 – היו בבלגיה כ 70 אלף יהודים, כ 90%  מהם מהגרים שאינם אזרחים. מהם נספו במהלך הכיבוש והגרושים למזרח כ 29 אלף. לשיעור האבידות הנמוך יחסית תרמה העובדה שהשלטון היה ממשל צבאי ולא אזרחי. אמנם הוטלו על היהודים גזירות קשות בעיקר כלכליות, כולל החרמת רכוש ועבודות כפיה אולם מנגנון הכיבוש הגרמני פעל בקצב איטי יחסית.. הגירושים בוצעו בעיקר מאביב 1942 ועד ספטמבר 43 בעיקר לאושוויץ. הציבור הבלגי ברובו היה אדיש לגורל היהודים אולם היו בתוכו רבים שהתגייסו לעזרה, הסתירו יהודים וכו'.
במהלך המלחמה ניסתה הקהילה חרף הקשיים לקיים מסגרת סבירה, חיי תרבות דת וסעד.
התארגנות היהודים בבלגיה בזמן הכיבוש
הוקם ה"ועד להגנת היהודים," – Comité de Défence des Juifs. ראוי לציין שלמושג צרפתי זה ישנן שתי משמעויות, היינו זהו ועד להגנת יהודים מחד וגם בבחינת ועד יהודי להגנה. במלים אחרות: אפשר להבין זאת כך שצריך היה לתת ליהודים להגן על עצמם וכן להגן על היהודים. במציאות מסתבר כי הוועד אמנם ניסה למלא את שני התפקידים. באותו ועד היו מרוכזים רוב רובם של הכוחות והחוגים היהודים המאורגנים, פרט ל"בונד".
הארגון קם ביוזמה מקומית של צעירים יהודיים בבריסל,  לנוכח ההחמרה במצבם של היהודים בבלגיה מיולי 1942. בספטמבר החל ה"וועד להגנת היהודים"' בפעולתו המעשית. לוועד היו קשרים בארגוני המחתרת הכלליים בבלגיה ולפיכך מילא תפקיד מרכזי במכלול פעולות ההצלה וההתנגדות שהתנהלו בבלגיה במהלך 1942-1944. הוועד הצליח ליצור קשר עם גורמי כנסייה ואחרים, עסק בגיוס כספים ופעל בעיקר בכל הקשור בהסתרת יהודים. מחלקת הילדים של הארגון בשיתוף עם ה"ועד הלאומי למען הילד" בראשות הביאה להסתרתם של כ-4,000 ילדים.
ה "C.D.J.", הציל אלפי יהודים מגירוש על ידי פרסום אזהרות בעיתונים, חלוקת תעודות מזויפות ובעיקר מציאת מקומות מסתור.
הוועד הוכר כגוף מייצג על-ידי תנועת ההתנגדות (הרזיסטאנס -Front de l`Indépendance "החזית לעצמאות הבלגית"), וכן על-ידי הממשלה הבלגית הלגיטימית ששהתה בגולה בלונדון. כן הוכר הוועד הזה על-ידי הארגונים היהודיים הגדולים שבעולם החופשי. לאישים והקבוצות שהצטרפו אליו הותר לשמור על זהותם וייחודם, זאת אומרת שהקומוניסטים נשארו קומוניסטים, והציוני כללי שמר על דמותו כציוני כללי, ואיש פועלי ציון שמאל נשאר איש פועלי ציון שמאל וכו'.
ה"וועד להצלת יהודים"  הורכב מקבוצות פעילים  שהופקדו על תחומי עשייה כגון עזרה למבוגרים, עזרה לילדים, עיתונות, תעמולה, מימון והכנת מסמכי זיהוי מזויפים. מובן מאליו שהמדורים השונים קיימו שיתוף פעולה הדוק, ואחדים ממדורים אלה, כמו המדור לניירות המזויפים, הגיע תוך זמן קצר לתפוקה וייעול שאפשרו לא בלבד לספק את כל הצרכים המקומיים, אלא אף לעסוק בייצוא של תעודות; היינו מדור זה לא הצטמצם רק בהצטיידות של יהודים בתעודות, כי אם הפך לספק של תעודות כאלה לתנועת הרזיסטאנס בכלל ואף לאנשים פרטיים. ייצור במישור אחרון זה נעשה תמורת כסף שנכנס לקופת הס.ד.ג'י. וסייע למימון תקציב חלקי של הוועד.
הס.ד.ג'י. הצליח להציל מספר רב של ילדים – לפי הערכה בין 3,000 ל-4,000. כמו כן הצליח הס.ד.ג'י. לעזור ליותר מ-10 אלפים יהודים מבוגרים.. שותפים לפעולות ההצלה  היו גם  לא-יהודים שיזמו פעולות הצלה, כולל אנשי כמורה שגייסו לסיוע , בעיקר לילדים,  מוסדות סוציאליים ותרבותיים בלגיים חשובים נטלו חלק בפעולה. בין מוסדות אלה היו בתי-ספר ופנימיות מזרמים שונים (דתיים וחילוניים), בתי-חולים, בתי-הבראה, מנזרים למיניהם ומוסדות אחרים, כמו למשל בית-ספר לעיוורים.  לכך יש  להוסיף את העובדה שבבלגיה היו לא מעט חברות פרטיות וגם מוסדות ממשלתיים או חצי-ממשלתיים, אשר המשיכו לשלם בזמן המלחמה משכורת לאותם הפקידים ועובדים יהודים שהסתתרו וירדו למחתרת, ודבר זה סייע אף הוא להצלתם של אנשים אלה.
במקביל, הוקם על ידי צעירים יהודיים שברובם התגוררו בבריסל היה Armée Belge des Partisans "צבא הפרטיזנים הבלגי". שהיה הגוף האקטיבי מבין השניים והוא שבצע את מרבית הפעולות החמושות.
פעמיים במהלך שנת 1943, בוצעו התקפות נגד משרדי היודנראט וראשו, הולצינגר, על ידי הקבוצה.  פעם ראשונה תקפו את הבניין בבריסל בו נשמרה הכרטסת של האוכלוסייה היהודית בבלגיה ששמשה לארגון רשימות המגורשים והציתוה. בשלב השני, הוציאו אנשי הקבוצה את הולצינגר להורג. את פסק הדין ביצע צעיר יהודי. ההוצאה להורג לוותה בלבטים קשים של האיש עליו הוטל התפקיד.
אחרי שסולק הולצינגר, הגסטאפו לא ביקש יותר מהיודנראט הבלגי רשימות של יהודים, אלא נטל על עצמו תפקיד זה. מובן הוא כי הגסטאפו הצליח ללכוד אנשים רבים אך מספר הקרבנות היה מועט יותר מאשר בהולנד.
למבצע ההתנגדות החשוב ביותר של המחתרת היהודית נחשבת ההתקפה על רכבת המשלוח העשרים ממחנה מכלן לאושוויץ בלילה שבין 19 ל-20 באפריל 1943. ("הטרנספורט העשרים")
אם כי בריחות מתוך רכבות הגירוש ממכלן בעת נסיעתן על אדמת בבלגיה נפוצו מאז המשלוח השישה-עשר ב-31 באוקטובר 1942.
זה היה המקרה היחיד באירופה של תקיפת רכבת שילוח של יהודים.
ב-19 באפריל 1943, יצאו האחים ג'ורג' ואלכסנדר ליפשיץ, יהודים , וחבריהם לקבוצה מחתרתית בלגית, ז'אן פרנקלמון ורובר מייסטריו, לעצור רכבת גירוש. היה זה טרנספורט מספר 20, שיצא ממחנה מכלן לאושוויץ ובו 1,631 יהודים. באמצע קטע הדרך שבין מכלן ללובן (Louvain/Leuven)כשבידיו פנס ואקדח עצר ג'ורג' את הרכבת. הם פתחו את דלתות הקרונות ואִפשר ל־יהודים לברוח, כשבד בבד השומרים הגרמנים פתחו באש. הייתה זו ההתקפה היחידה על רכבת גירוש. במהלך 1944 נעצרו השלושה. ז'אן ורובר שרדו את המחנות. האחים ליפשיץ הוצאו להורג בפברואר 1944 במחנה ברנדונק שבבלגיה.
תקיפה זו של רכבת מגורשים הייתה מקרה התקיפה היחיד באירופה על רכבת שילוח של יהודים.. עלפי הידוע, נמלטו מן הרכבת כ 600-700 יהודים, מהם נתפסו כ 200. עשרות נפצעו מאש השומרים הגרמניים ויותר מ 60 נהרגו בעת הבריחה. הפעולה הייתה קטנה בהיקפה ובהצלחתה, אך נקשרו אליה גם הבריחות האחרות והיא הפכה לאגדה. המבצע נגד הטרנספורט העשרים היה המקרה היחיד בכל אירופה הכבושה של התקפה חמושה יהודית על משלוח של יהודים המיועדים להשמדה. עיתויו המקרי ליום פרוץ המרד בגטו ורשה הוסיף לסמליות שבפעולה.
סיכום
המאבק בבלגיה היה מרי יהודי מאורגן. הלחימה היהודית בבלגיה צמחה ברחוב היהודי, נבעה מצרכים יחודיים יהודיים. משום כך נקטו הבלגים באופן טבעי בהגדרות "מרי יהודי", "פרטיזנים יהודיים".  העובדות , כפי שראינו, מצביעות על מעורבות יהודית, ביוזמה של גוף יהודי מוכר. הפעולות שבוצעו היו בשטח המחייה היהודי באופן בלעדי. לא ניתן למצוא כל סממן או מניע לאומי בלגי. הייתה זו קבוצה של פרטיזנים יהודיים שייצגו את הציבור היהודי , הגנו על כבודו וקיומו.
ראוי לציין גם את הסולידריות שחלקים גדולים מהאוכלוסייה המקומית הפגינו כלפי המאבק היהודי ותרמו להצלחתו.
לאחר המלחמה קבלו הלוחמים היהודיים בקבוצות השונות, אותות הצטיינות מאת ממשלת בלגיה, כהכרה רשמית בפועלם.

 
נספח
 "בריסל, 8 בספטמבר 1943
 ג'ילברט יקירתי,
כשתקבלי  את המכתב הזה שוב לא אהיה בחיים. זה טראגי אך נכון. יודע אני כי ביום קוראכם מכתב זה , תסבלו סבל איום, אך אני אלך מפה ומחשבותיי האחרונות מופנות כולן אליכם. לבי שותת דם בשעה שאני חושב על מה שהורי כבר סבלו בגללי, ומה גדול יהיה סבלם כאשר יקראו מכתב זה. תמצאו במכתב זה ביטוי אחרון שלי לאהבתי אליכם ולכל משפחתי. מותי יהיה קל  עלי יותר אם אדע כי הם במצב בריאותי טוב יותר ומוגנים מפני העוני.
אינני רוצה להאריך בעינוי זה, ודעו כי רצוני האחרון הוא שהורי יסיימו את הסיוט ושיחיו חיים מאושרים וקלים, כפי שהם ראויים להם.
שלום לכל המשפחה ולכל חברי וחברותי. אני מחבק את כולכם, אבא ואמא אחיות ואחים, בכל הכוח שעוד נותר בי ובכל מאודי . מאמין כי רצוני האחרון יכובד.
שלום
מוריס  רוזנצוויג"
הערות:
מוריס רוזנצוויג היה אחד מהשלושה שחיסלו את קצין הס"ס בביתו ובהמשך תקפו גם יהודי ששיתף פעולה עם הגרמנים.
הגרמנים הקציבו פרס של חצי מליון פרנקים למי שיסגירם. בסופו של דבר השלושה הוסגרו והוצאו להורג ב 9 ספט 1943 בכלא "סנט ג'יל" בבריסל.  השלושה קבורים ב"טיר נאסיונאל", אתר הוצאתם להורג של לוחמי המחתרת וכיום בית קברות צבאי. תמונתו במצגת.
המכתב לעיל הוא מכתבו האחרון לאחותו שהייתה הקשרית  של הקבוצה. האחות, היא אמי - גיטה רוזנצוויג.