אנצו חיים סירני

בן אלפונסה ויצחק שמואל. נולד בי"ב בניסן תרס"ה (17.4.1905) ברומא שבאיטליה למשפחה יהודית איטלקית מיוחסת. לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים השתלם באוניברסיטה במדעי החברה ובפילוסופיה. כבר בשנות נעוריו התבלט במרצו הרב, בפעלתנות חברתית ובכושר הארגון, וכן נודע ברגישותו לשוויון ולצדק. בגיל שש עשרה לערך, נמשך אל התנועה הציונית, וכעבור שנתיים, בשנת 1923, נסע לקארלסבאד כדי להיות נוכח בקונגרס הציוני ה-3 שנערך שם. קונגרס זה הנחיל לו חוויה עמוקה ומאז נעשתה הציונות ותנועת העבודה הציונית לעיקר בחייו. בשנת 1927 עלה לארץ ישראל. תחילה יצא לעבוד בפרדסי רחובות ובשנת 1928 הצטרף, והוא כבר בעל משפחה ואב, לגרעין מייסדי הקיבוץ גבעת ברנר, ומאז ועד יומו האחרון היה חבר הקיבוץ. על אנצו איש ההתיישבות כתב אחד מחבריו: "...תכנה העמוק של הציונות שבו היתה ההתיישבות, התיישבות פועלים, ואנצו הפך למתיישב. אם ארצה לערטל לרגע את תכונותיו מכל הקליפות ולהגיע לגרעין, אין לי ספק כי הגרעין הוא באיש ההתיישבות שבו, איש הבונה מפעל קיבוצי גדול. המפעל הזה היה תמצית רוחו וחייו, והוא בנה את היישוב הזה, כי אין פינה בחיינו, בחיינו המשקיים כבחיינו התרבותיים, שלא נמצא בה עקבות ההשפעה אשר האצילה האישיות הזאת...". בשלהי שנת 1929 שוחרר מתפקידו במשק כדי לנסוע לאיטליה ולגייס כסף לקניית אלף הדונמים הראשונים של אדמת הקיבוץ. עם זאת היה חדור הכרה בחשיבות קיבוץ הגלויות בארץ ישראל, ולאחר מילוי שליחותו למען הקיבוץ הקדיש עצמו לפעילות בקרב יהדות התפוצות, להכשירה ולזרזה לעלייה. בשנת 1931 יצא בשליחות לגרמניה, וכעבור שנה, מיד לאחר עליית היטלר לשלטון, יצא לשם שנית מטעם הקיבוץ המאוחד, ופעל ב"החלוץ" ובתנועות הנוער החלוציות. הוא היה בין מארגני עלייתם של יהודי גרמניה לארץ ישראל, וכן עשה רבות להעברת רכוש יהודי ארצה כדי לסייע בביצורה ובקידומה של כלכלת הישוב העברי. כעבור שנים אחדות יצא בשליחות תנועתו והקרנות הלאומיות לאמריקה.

בקיץ 1940, שבועות אחדים לאחר שחזר לארץ משליחות באירופה, התנדב לשירות בצבא הבריטי הלוחם בנאצים. מיד לאחר גיוסו נשלח לעבודה באינטליג'נס (שירותי הביון) הבריטי במצרים. הוא עסק בתעמולה אנטי פאשיסטית, ייסד וערך עיתון באיטלקית שהופץ בקרב מאתיים אלף אזרחים ושבויי מלחמה איטלקיים במצרים. כמו כן ניהל שם תחנת שידור להסברה ולתעמולה בשפה האיטלקית. בשלהי 1943 החל פועל להגשמתה של תכנית נועזת, להצניח שליחים מארץ ישראל על אדמת אירופה כדי להגיע אל יהדות הגולה.

בפברואר 1944 התנדב הוא עצמו לצאת לצניחה. במארס 1944 יצא לבארי שבדרום איטליה, עבר שם קורס צניחה וכן טיפל בפליטים היהודים שרוכזו שם ושעל ראשם ריחפה סכנת כליה לאחר השתלטות הגרמנים על איטליה. במחצית מאי 1944 יצא במטוס לצניחה בשטח הכיבוש הגרמני שבצפון איטליה, תחת השם "קפטן סמואל ברדה". לפי התכנית היה אמור לצנוח באזור פרארה, אך הטייסים טעו בדרכם והוא צנח באזור מבוצר של הצבא הגרמני ונפל בשבי. הוא הועבר למחנה שבויים בגרמניה ומשם הוחזר לוורונה שבאיטליה וישב כחודש ימים כלוא במרתף של האס אס.

באוקטובר הועבר למחנה ההשמדה דאכאו ושם הוצא להורג ביום ב' בכסלו תש"ה (18.11.1944). מקום קבורתו לא נודע. השאיר אחריו אשה - עדה, שתי בנות ובן, אם, אחות ואח.

באזכרה לאחר מותו אמר חברו אליעזר רגב בין השאר: "... אינני יודע שליח אשר בא במגע עם כל כך הרבה גולים. הוא פעל והשפיע בין יהודי גרמניה, צרפת, הולנד, אמריקה, מצרים ועיראק ולכל ענף מצא את הניב המבטא אותו ופעל כאילו מתוכו יצא. היהודים באותה ארץ ראו בו אחד משלהם, ללא חיץ ומחיצה. אבל הסגולה החשובה ביותר המציינת את אופיו היא אהבה עצומה ליקום, לטבע, לאדם, ליהודי. הוא הירבה בנסיעות במסגרת תפקידו ובילה מעט זמן בבית. חשנו בהעדרו, אך ידענו, ביום רע, ביום של זעזועים, יהיה מי שיעמוד בפרץ". בשיר יהודי עממי ישן ופשוט בו ספדו המוני יהודים לגיבור שנפל ביד תלייני הצאר נאמר:"קבר חדש, גיבור נוסף, רבים נפלו במערכה ואתה הגדול בהם". על שמו ולזכרו נקרא קיבוץ נצר סירני; כן נושאים את שמו בית התרבות של גבעת ברנר, רחובות ברחבי הארץ ועוד.