לידיה ולדימירובנה ליטבק

נולדה ב-18 באוגוסט 1921 במוסקבה.שם למדה בתיכון והיתה חברת הקומסמול. סיימה קורס טייס במועדון תעופה בחרסון ב-1937 בהיותה בת 16 והיתה מדריכת טייס במועדון התעופה בקלינין בשנים 1941-1939.

התגייסה ל"צבא האדום" ב-1941. בשנת 1942 הוצבה כטייסת בחטיבה אוירית 586 (קרב), שהיתה חטיבה של נשים-טייסות קרב. הפילה מטוס אויב לראשונה ביוני 1942 באיזור סרטוב. משם עברה לחטיבה אוירית 437 (קרב) והפילה מטוס שני באיזור סטלינגרד.

בשנת 1943 הועברה לחטיבת המשמר האוירית 9 באודסה ומשם לחטיבת המשמר האוירית ה-73 והשיגה הפלות נוספות של מטוסי האויב (בחטיבה זו שירת גם בעלה, קפיטן (סרן) אלכסיי סולומטין, גם הוא טייס, נושא עיטור גיבור בריה"מ אשר נפל בקרב ב-21 מאי 1943).

היא ביצעה 168 גיחות מבצעיות.  אושרו לה 12 הפלות של מטוסי אויב.

אחד מהטייסים הגרמניים שהופלו על ידה, ושנפל בשבי הסובייטי ביקש לראות את יריבו שניצח אותו. לתדהמתו ראה את עצמו מול אישה צעירה. מן הסתם לא נודע לו שהייתה גם יהודיה. בקרב חבריה הייתה לידיה ידועה בכינוי לילייה, ובגלל זה ביקשה שיציירו על המטוס שלה חבצלת. במהלך הזמן זכתה לכינוי "הורד הלבן של סטלינגרד" על סמלי הפרחים שצוירו על תא הטייס שלה על הפלותיה. בקרב הטייסים הגרמניים שלא זיהו נכונה את סוג הפרח.

במרץ 1943 נפגעה ונפצעה בקרב נגד מספר מטוסים גרמניים אך הצליחה לחזור לבסיס. במאי 1943 הופל מטוסה מעל שטח אויב ושוב נפצעה אך הצליחה לחזור ברגל לצד הסובייטי ושוב עלתה, חרף פציעתה לתא הטייס.

​ב-1 באוגוסט 1943 והיא בדרגת סגן בכיר, הותקף המטוס שלה מסוג יאק 1 על ידי שמונה מטוסי יירוט גרמניים מהסוג מסרשמיט BF1, היא הופלה, מטוסה התרסק וקבר אותה מתחתיו ליד דימטרייבקה, לא הרחק מדונצק. הצבא האדום הקים לזכרה גלעד בקרסנילוץ' בעמק דונץ. את מקום הנפילה האמיתי מצאו רק ב-1979.

ב-1990 העניק מנהיג ברית המועצות האחרון, הנשיא מיכאל גורבצ'וב, את התואר גיבור ברית המועצות.