שרה ברוורמן שפכנר

נולדה בבוטושאן שברומניה, ילדה חמישית למשפחה ציונית. בגיל 9 הצטרפה לתנועת "השומר הצעיר". בשנת 1938 נבחרה על ידי השומר הצעיר לעלות לארץ ישראל ולעבור שם הכשרה חקלאית. רבים מחבריה עלו לארץ כמעפילים. עם הגיעה ארצה החלה בלימודי רפתנות בבית הספר החקלאי "עיינות". שם הכירה את עדה פישמן-מיימון, אז מנהלת המשק, והצטרפה לפעילות ב"הגנה". בשנת 1940 עברה למגדיאל והצטרפה לפלוגה ב' של הפלמ"ח בשנת 1942. בשנת 1943 סיימה קורס מפקדי מחלקות. בשנת 1944 נמנתה עם 37 "צנחני היישוב" שהתנדבו לצנוח בשטחי אירופה הכבושה על ידי גרמניה הנאצית. משימה זו הייתה חלק ממאמצי היישוב היהודי בארץ ישראל, העני מאוד באותה תקופה בנשק ובאמצעים, לעזור במשהו ליהדות אירופה ולמלחמה בנאצים. לאחר שבקשות היישוב להפצצת מחנות ההשמדה לא התקבלה, הציעו מפקדי היישוב לבריטים לשלוח מספר אנשי פלמ"ח מעבר לקווי האויב, כדי ליצור קשר עם טייסים שבויים בגרמניה, עם הפרטיזנים ותוך כדי כך גם לעזור ליהודים בהכשרה צבאית, כספית ומוראלית. המבצע נקרא "מבצע אמסטרדם". למטרת המשימה עברה יחד עם צנחנים נוספים מיונים רבים וקורסים שכללו קורס צניחה בבסיס רמת דוד, ובמצרים קורסי אלחוט, נהיגה, אנגלית והשפה הזרה המתאימה למקום המשימה המיועד של כל צנחן (במקרה שלה - רומניה). לכל צנחן נתפר סיפור כיסוי, למקרה שייתפס וייחקר. על הצנחנים הגברים ריחף עונש מאסר בלבד, כלוחמים בעת מלחמה, אולם על הצנחניות איים עונש מוות, שכן כל אישה לוחמת סווגה מיד גם כמרגלת. סיפור הכיסוי של שרה היה שהיא עיתונאית זרה ששהתה בישראל מספר שנים במסגרת עבודתה, וכי ביקורה באירופה הוא חלק מעבודה זו. מי שהייתה איתה בכל שלבי האימון הייתה חביבה רייק, שצנחה וביצעה חלקים גדולים מהמוטל עליה, אך נתפסה לבסוף ונרצחה בידי הגרמנים. באוגוסט 1944 יצאה למשימתה הראשונה, עם צנחנים נוספים. כל אחד מהם היה חמוש ובבגדיו מוסתרות כמויות כסף גדולות מאוד למטרות קיום, שוחד וסיוע כספי לפרטיזנים או ליהודים שייפגשו בדרך. היא לא סיימה את קורס הצנחנים בבסיס חיל האוויר הבריטי "רמת דוד" משום שבהגיע הרגע בו הייתה אמורה לקפוץ מהמטוס ולצנוח, נתקפה פחד וקפאה במקום. לימים סיפרה כי אותו אירוע של פחד מהקפיצה הוא טראומה המלווה אותה כל חייה.

למרות שלא צנחה, מוסדות היישוב בארץ ישראל, וכן המפקדים הבריטים הממונים על החדרת הצנחנים לאירופה, הכירו בחשיבותה ובכישוריה. על כן, היא הוטסה לשטח שבשליטת הפרטיזנים ביוגוסלביה ומשם הייתה אמורה לעבור לרומניה, יעד שליחותה. משימתה בוטלה עקב הצטרפותה של רומניה לבעלות הברית. לאחר תקופה בקרב הפרטיזנים, היא הוחזרה לאיטליה ומשם לארץ ישראל, לקיבוצה, שמיר.

לאחר חזרתה ארצה, שימשה ברוורמן בשנים 1947-1945 כרכזת חברות הפלמ"ח בצפון הארץ וקיימה קורסים ארציים לחברותיו. ברוורמן הייתה ממקימי חיל הנשים (ח"ן) בצה"ל. בשנת 1948 הטיל יעקב דורי את המשימה עליה ועל שושנה גרשונוביץ, קצינה לשעבר בצבא בריטניה. בתחילה לא הייתה לח"ן שום תשתית או ציוד, אך שרה ושושנה נעזרו בארגוני נשים כמו ויצו ונעמ"ת. בנעמ"ת אף סייעו להם במשרדים לקליטת עלייה שעמדו ריקים בשל המדיניות הבריטית של נעילת שערי המדינה בפני עולים. בעמל רב עלה בידן להשיג את כל הדרוש לפעילות מלאה של חיל חדש בצה"ל. לאחר הקמת הח"ן שימשה ברוורמן כמדריכה בקורס הראשון למפקדות ח"ן, כקצינת משמעת ואף טיפלה בנושאי כשרות. בהמשך הפכה לקצינת הדרכה בחיל. יצאה ליוגוסלביה בשליחות ההגנה ועם שובה ארצה סיימה את שירותה בדרגת רס"ן וחזרה לקיבוצה. ברוורמן-שפכנר התגוררה בקיבוץ שמיר. העבירה הרצאות לחיילי ולקציני צה"ל, לזכר האנשים עמם לחמה, המשימה והתקופה, וכדי להעלות על נס את של גבורתם של האנשים הפשוטים. ב-2010 הייתה בין משיאי שתים-עשרה המשואות ביום העצמאות ה-62 למדינת ישראל. נפטרה ב-10 בפברואר 2013.