דב הררי

נולד לצפורה ומאיר ברגר, ביום ז' בטבת תרע"ז (1.1.1917) בעיר בראמצ'ה בבסרביה. אוירת הבית היתה רוויה תרבות עברית ואהבת ציון. בגיל ארבע נתיתם מאביו ומאז היה עול הפרנסה על כתפי האם, רופאת שיניים לפי מקצועה. בגיל עשר עבר לאקרמן, שם התגורר בבית-דודו, ובהיותו בן י"א התחיל לומד בגמנסיה "תרבות" ובאותו פרק זמן עמד גם בבחינות הממשלתיות וקיבל סטיפנדיה. בגיל ט"ו, במאי 1932, עלה לארץ יחד עם אמו ואחותו. בשנת 1934 הצטרף ל"הגנה" ול"הבחרות הסוציאליסטית", זו המשמרת הצעירה של מפלגת פועלי ארץ-ישראל ובראשית 1940 היה למזכיר הארצי של "הבחרות" . במאי 1941 החליט להצטרף לשורות הצבא הבריטי והתגייס. בסוף 1942, כשהגיעו בשורות הזוועה הראשונות מן הגולה, והוא אז חייל בחיל התותחנים בחיפה, עלתה בלבו המחשבה על צנחנות ואז עבר אימוני צניחה בארץ ובמאי 1944 עבר קורס מיוחד בקהיר ויצא עם חבריו הצנחנים לאירופה. פעל בשליחות מיוחדת גם ברומניה. כשחזרו הצנחנים לבתיהם בתום המלחמה הורשה לו להישאר שם כמתורגמן וכאלחוטאי במפקדה הבריטית אשר מתפקידה היה לפקח על ביצוע הסכם שביתת הנשק, אך את כל זמנו החפשי הקדיש בסתר לענייני עליה, הקמת התנועה הציונית, "החלוץ" וכיוצא באלה ללא הגבלת עצמו במסגרת-תנועתו. בין שאר פעולותיו שם הוציא עשרות ספרים וחוברות-הסברה בשפה הרומנית על תולדות-הציונות, תנועת-הפועלים בארץ, ההתישבות, המאבק הפוליטי ועוד. ביוני 1946 חזר הביתה לחבריו ולתנועתו. נשא אשה והקים את ביתו בקיבוץ בית-אורן. בפרוץ מלחמת-הקוממיות גויס לצה"ל ועסק בענייני-תרבות בניגוד לרצונו להימצא ביחידה קרבית. הצטרף לצבא-הקבע, הגיע לדרגת סגן-אלוף ובשנת 1952 עבר קורס מיוחד. עם סיום הקורס ייסד את בית-הספר הגבוה למדעי-המדינה בירושלים ועמד בראשו. ביום כ"ח בתמוז תשי"ד (29.7.1954) בקיבוץ-מעגן, בעצרת שנערכה לזכר צנחני-ההצלה שפעלו בשליחות באירופה בימי מלחמת-העולם השניה. בשעת הטקס התרסק אוירון שהנמיך טוס וכתוצאה מכך מצא את מותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. הניח אשה ובן; בתו נולדה כארבעה חדשים אחרי נפלו.