יעקב אברמוביץ

יליד 1913. בהיותו בגטו נובוגרודק שמע על האחים ביילסקי המסתתרים ביער ומבצעים פעולות נגד הצבא הגרמני וביקש להצטרף אל שורות הפרטיזנים. בעידודה של אמו ניסה לברוח מהגטו ולחבור אל האחים ביילסקי, אך משלא הצליח גיבש תכנית חלופית.

על פי השמועות שהסתובבו בגטו, הפרטיזנים נהגו להגיע למחנה דבורץ' שמחוץ לעיירה כדי להתרחץ, ולכן חיפש דרך להגיע אל מחנה העבודה עם אחיו הצעיר גבריאל וקיווה ששם יוכלו לחבור אל קבוצת הלוחמים. בסיועו של מכר הצליחו האחים לחמוק מהגטו ולהיכנס לתוך המחנה והצטרפו לקבוצת חוטבי עצים. שבועיים לאחר בריחתם חוסל הגטו וכל תושביו נרצחו.

במחנה דבורץ' פגש פרטיזנים מהמחנה של טוביה ביילסקי, אולם הם אמרו לו שעל פי הוראותיו של ביילסקי, לא ניתן להצטרף לשורות הלוחמים ללא נשק. בעזרת מכר במחנה העבודה הצליח להשיג רובה מקולקל, והוא ברח מהמחנה וקיווה שהאחים ביילסקי יקבלו אותו לשורותיהם בכל זאת. אחיו גבריאל נותר במחנה העבודה. זמן קצר לאחר מכן רצחו הגרמנים את אסירי מחנה העבודה, ובהם גבריאל.

הוא שוטט ביערות ובתום חיפושים ממושכים באזור הצליח לאתר את מחנה המשפחות של טוביה ביילסקי ולהצטרף אל הקבוצה. "בבוקר פתחתי את העיניים", סיפר לאחר המלחמה, "ואני נמצא בין יהודים! בין פרטיזנים! אני כבר מצפצף על הגרמנים! אני כבר לא מפחד. טוביה אמר: 'יעקב, צחצח את הרובה שלך, את הסוס, ותכין את עצמך, מחר בשש בבוקר אתה צריך להתייצב במגרש, ואתה יוצא לפעולה'". הפעולה שיצא אליה הייתה פיצוץ פסי רכבת, דוגמת הפעולה המופיעה בסרט הקולנוע ההוליוודי התנגדות.

יותר משנתיים חי ביערות ולחם בשורות הפרטיזנים. הוא שימש מפקד יחידת הפרשים ולאחר מכן עבר ליחידת חבלנים ונפצע כמה פעמים במהלך המלחמה.

במחנה המשפחות פגש את יוכבד סלוצקי שהכיר לפני המלחמה בנובוגרודק כאשר למד תורה אצל סבה הרב. הגרמנים רצחו את בנה ואת בעלה, והיא הצליחה להימלט ליער ולהגיע אל מחנה ביילסקי. בתום המלחמה נישאו השניים ועלו לארץ ישראל. לזוג נולדו שתי בנות. 

בשנת 2009 נפטר, בגיל 97.