טובה אלטמן

נולדה בשנת 1918 למשפחה אמידה בעיר וולוצלאבק (WLOCLAWEK). למדה בגימנסיה העברית בעירה עד לכתה י"ב. עזבה את בית הספר בנימוק שהמשך הלימודים עלול לפגוע בסיכויי עלייתה לארץ ישראל. היתה חברה בתנועת "השומר הצעיר" ובהמשך היתה חברה בהנהגת המחוז.
בשנת 1938 יצאה להכשרה בצ`נסטוחוב (CZESTOCHOWA) ובהמשך נקראה לעבוד בהנהגה הראשית של "השומר הצעיר" בורשה (WARSZAWA), שם ריכזה את פעולות השכבה הצעירה וערכה את העתון "הנודדים" ערב פרוץ המלחמה (1939) נבחרה כמרכזת הנהגה ב` (הנהגה מחתרתית). כשהגרמנים כבשו את האיזור, עברה לוילנה (VILNIUS) בליטא, אולם נקראה על ידי תנועתה לשוב לורשה והיתה בין הראשונים שחצו את הגבול לשטח הכבוש על ידי הגרמנים.
בחורף 1939 - 1940 יצאה לשורה של ביקורים בערים קרקוב (KRAKOW), ראדום (RADOM), קיאלץ (KIELCE) צ`נסטוחוב וערים אחרות. באמצע שנת 1940 יצאה לארגן את התנועה בגליציה (GALICJA), איזור שנשלט אז על ידי הסובייטים.
ב-1941 יצאה בשליחות מסוכנת מאוד לשטחים שנכבשו על ידי הגרמנים והגיעה לביאליסטוק (BIALYSTOK), ברנוביץ (BARANOWICZE), וילנה, ולבוב (LVOV). בשובה לורשה סיפרה על הזוועות שירדו על הישובים היהודים בשטחים שנכבשו על ידי הגרמנים. פעמיים יצאה לאיזור זגלמביה (ZAGLEMBIE), פעם נתפסה על ידי הגרמנים אך הצליחה לברוח.
עם הקמת האי"ל בגיטו ורשה, נשלחה לצד הארי על מנת להשיג נשק לארגון הלוחם. באחד ממכתביה שהגיעו ארצה נזכר המשפט שעשה גלים בעולם היהודי ("...ישראל גווע לעיני...").
בימי קרבות גיטו ורשה נמצאה בבונקר המפקדה של האי"ל במילה 18. רוב הלוחמים בבונקר נספו.
היא היתה בין החברים הבודדים שנשארו בחיים ויצאו דרך תעלות הביוב לצד הארי של וארשה. כעבור שבועיים, כאשר היתה במחבוא של חברי הארגון, בבית חרושת לצלולוויד, פרצה דליקה במקום. היא ועוד חברה שניסו להמלט מהדליקה, נתפסו ע"י שוטרים פולנים שהסגירו אותן לגרמנים. היא נחקרה בעינויים על ידי הגסטפו, ונרצחה ביסורים, ב- 24 במאי 1943.