יוסף גלזמן

נולד באליוס, בדרום ליטא. בביתו ספג חינוך דתי לאומי והצטרף לתנועת בית"ר. בשנת 1938, התמנה לנציב בית"ר בליטא. עם כיבוש ליטא ע"י הסובייטים, נאסרה פעילותו הציונית. הוא המשיך בפעילותו, באופן מחתרתי בין וילנה לקובנה. כאשר הגרמנים כבשו את ליטא, הוא עמד בקשר הדוק עם בית"ר באמצעות חברתו, פולה דייכס, עד שפולניות הלשינו עליה, והיא הוצאה להורג. בסתיו 1941 חזר לגטו וילנה, והתמנה לסגן מפקד המשטרה היהודית, בעודו ממשיך בפעילותו הבית"רית, עד כי פוטר ממשרתו. הוא היה בין מקימי ה-FPO, המחתרת הלוחמת בגטו וחבר המפקדה, יחד עם ויטנברג, קובנר, חבויניק ורזניק. אב"א אחימאיר כתב עליו כי היה היוזם למלחמה בעמלקים בגטו וילנה, ולכן נקראו בגטו זו מתנגדי ההבלגה בשם "גלזמנים". כאשר נאסר על ידי משטרת הגטו, על כי סירב לשתף פעולה עם הגרמנים, החליטה המחתרת לשחררו. החברים ארבו ליד מטה המשטרה, ומשראו את העגלה בה הובל על ידי שוטרים יהודים, הסתערו עליה, הקיפוה ותקפו את מלוויה. הוא נמלט ליערות והצטרף לפרטיזנים. בעקבות קשריו עם הבריגדה הליטאית הראשונה של יורגיס, ליד אגם נארוץ', קיבל נשק והפך ללוחם. באמצע ספטמבר 1943, נודע שכוחות גרמנים גדולים מכתרים את האזור. יורגיס פקד על עזיבה וגלזמן, יחד עם קבוצתו, פנו צפונה כדי להצטרף לקבוצה של קזימיר, שפקד על החלק השני של הבריגדה. הקבוצה בת 18 לוחמים, שצוידו בנשק חדיש (10 תת-מקלעים ו-8 רובים),יצאה לדרך, ב-27.9.1943. לאורך שמונת ימי המסע צפונה (250 ק"מ), הצטרפו אליהם 18 איש בלתי חמושים, מיהודי העיירות מהסביבה. בהגיעם לבסיסו של קזימיר, התברר להם שהוא נע דרומה לעבר רודניקי. גלזמן החליט לחזור על עקבותיו. ב-7.10.1943, יצאה הקבוצה חזרה ולאחר צעדת לילה, חנו בחורשה למשך היום. נער-רועה מהסביבה הבחין בהם, אך נתפס על-ידי הלוחמים והוחזק על-ידם לאורך כל היום. לפנות ערב, כשהקבוצה החלה בהכנות להמשך מסעה, שחרר את הנער לדרכו, שמיהר לדווח עליהם לגרמנים (סיפור דומה של ל"ה הלוחמים שחשו לסייע לגוש עציון בתש"ח). הקבוצה המשיכה במסעה בלילה. ב-8 באוקטובר 1943, כשחנו בחורשה, הותקפו ע"י כוח גרמני גדול. הם נלחמו למעלה משעתיים עד שהוכרעו. כולם נפלו בקרב, מלבד אישה אחת שהצליחה להסתתר בין השיחים.