דב ברל אייזנברג

נולד ביום ט"ז באדר א' תרפ"א (24.2.1921) בלודז' שבפולין. מנעוריו היה פעלתן וחדור אהבה לארץ ישראל. בעיר מגוריו היה פעיל בתנועת בית"ר וציפה בכיליון עיניים ליום שיוכל לעלות ארצה. בשנת 1939 הגשים את חלומו ובא ארצה באניית המעפילים "פאריטה" (22.8.1939). מיד עם עלותו נשלח לפלוגת הגיוס של בית"ר בעקרון, שם הצטרף לארגון הצבאי הלאומי והוכשר להיות חייל לוחם.

כשפרצה מלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי, הוצב בחיל החפרים ונשלח לחזית ביוון. באפריל 1941 נפלה יחידתו בשבי הגרמנים בקלאמאטה שביוון. הוא וחבריו הועברו למחנה מעצר בוויטן שבשלזיה ושם נכלאו. כל ימי שביו לא נפל ברוחו, חתר לברוח משביו וב- 17.5.1944, בהזדמנות הראשונה שנקרתה לו נמלט עם עוד חבר- אליהו קראוזה, והשניים התחבאו במקום סתר. חוליות של חיילים גרמנים יצאו לחפשם וכעבור זמן תפסו אותם והובילום בחזרה למחנה. בדרך למחנה פגשו קצין גרמני שציווה עליהם לבוא אתו כדי לחפש עוד אסיר שנמלט. בשעה שצעדו לפני הקצין שלף הלה אקדח וירה בהם בגבם. אליהו נהרג במקום והוא נפצע פצעים אנושים. שותת דם ביקש מן הגרמנים שיעבירו אותו לבית החולים בלומסדורף, אך הם לא שעו לבקשתו והביאוהו למחנה צבאי. כחודש וחצי אחר-כך, בביום ז' בתמוז תש"ד (28.6.1944) מת מפצעיו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי הבריטי בקראקוב שבפולין. לאחר מותו הוענק לו ציון לשבח עבור שירותים מצויינים ומרשימים.