אוריאל עקביא

נולד בעיר ורשה שבפולין הרוסית, בנו של הסופר, המתרגם וחוקר הלוח העברי אברהם אריה עקביא, ובתיה פייגה, בתו של שחקן התיאטרון היידי יעקב ציפיס. התחנך בגן ילדים עברי באודסה ובגימנסיה עברית "אסכולה" בוורשה, וסיים את לימודיו בשנת 1928.

ב-1929 עלה לארץ ישראל, ובשנת 1933 סיים לימודי מוסמך במדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1937 הוסמך להוראה והשתלם בפדגוגיה רפואית ובפסיכולוגיה באוניברסיטת ניו יורק, לצורך טיפול פרטני בילדים עם קשיי לימוד וחינוך. בתקופת המרד הערבי הגדול כתב בעיתוני "הארץ" ו"דבר" וייסד "בית ספר עירוני לנוער" עבור נערים עובדים מטעם עיריית תל-אביב. בשנת 1940 נישא למרגלית, בתו של דב ספיר. בני הזוג היו הורים לבת יחידה, רוני.

במהלך מלחמת העולם השנייה התנדב לצבא הבריטי, שירת במשך שלוש שנים, מהן מסוף שנת 1943 כקצין.‏

במלחמת העצמאות עבד במכון הפסיכוטכני הצבאי ובהוראה למתנדבים שהגיעו מחו"ל. בסיום המלחמה יסד וניהל בית ספר עממי בלוד, ולאחר מכן נתמנה למורה וסגן מנהל בבית ספר בשכונת יד אליהו בתל אביב. היה חבר הוועד הפועל של ארגון המורים הכלליים, מנהל שירותי הנוער בעיריית תל אביב וחבר בהנהלת בית המדרש למורים בתל אביב. הרבה לכתוב מאמרים בעיתונות פדגוגית בנושאי חינוך, הוראה וטיפול אינדיבידואלי לתלמידים המתקשים בלמידה. הרצה בנושאי חינוך ופסיכולוגיה במוסדות בארץ ובחו"ל. כתב ספרי שירה, סיפורת ותרגום משפות אירופיות ומיפנית. פרסם ספרי לימוד ומדריכים להורים במקצועות הפסיכולוגיה, החינוך וההוראה, ומקראות להוראת השפה העברית, גאוגרפיה והיסטוריה.

נפטר ב-1997, בגיל 87 ונקבר לבבית העלמין ירקון.‏