השירים היו חלק מתרבות החיים של הפרטיזנים. הם תיארו את תחושותיהם ומצוקותיהם. הם עוררו רגשות, השכיחו את המציאות, נתנו ביטוי לגעגועים, עודדו, בטאו שמחה וספקו תקווה.
"היו במחנה הרבה נגנים, אך לא היו כלי-נגינה. היוצאים לפשיטות איסוף המזון נתנו את דעתם על מחסור זה והשיגו גיטרה, כינור ומנדולינה; וכך הוקמה שלישייה. אחד מחברי השלישייה אומר ש"את צלילי השלישייה החדשה יכלו לשמוע בכל רחבי המחנה". כל החזרות לאירוע נערכו במפקדה. המקהלה שרה בליווי הנגנים. שרו כל מיני שירים. רבים מהם היו שירים פטריוטיים הקשורים בצבא האדום. בתקופת החזרות היה טוביה מזמין את הנגנים לזמליינקה שלו כדי שינגנו לפניו. הוא היה נותן לנו משקאות ואוכל. בהתחלה היינו מנגנים שירים רוסיים פופולריים, ואחר-כך, אפילו בלי לתכנן מראש, עברנו לשירי-עם יהודיים. זמרים שונים התלוו אלינו..." (נחמה טק , משפחת אנשי היער, יד ושם, ירושלים תשנ"ז, עמ' 214.)
שיר הקרב של הפרטיזנים, חובר במקור בשנת 1920 על ידי פיוטר פארפיונוב, והולחן על ידי איליה אטורוב. אלכסנדר אלכסנדרוב עיבד אותו ב- 1941 עבור מקהלת הצבא האדום.
שיר הפרטיזנים היהודים, חובר באידיש בשם 'זאג נישט קיינמאל', על ידי הירש גליק, בגטו וילנה, באביב 1943, על-פי המנגינה של המלחינים היהודים-הסובייטים, האחים דמיטרי ודניאיל פוקראס, שחיברוה בשנת 1937 לשירו של אלכסיי סורקוב משנת 1935.
הירש גליק - נולד בשנת 1922 בוילנה. הצטרף לשורות הפרטיזנים ונהרג בידי הגרמנים בשנת 1944. 
עם חיבורו הפך השיר 'זאג נישט קיינמאל' והפך להמנון המחתרת היהודית הלוחמת, לאחר שקבוצת פרטיזנים יהודים יצאה את הגטו ואיבדה בקרב ראשון חמישה-עשר מחבריה. באותה עת הגיעו לגטו הידיעות הראשונות על המרד בגטו ורשה. מהר מאוד היה להימנון הפרטיזנים והושר במקומות רבים שבשלטון הנאצים. שיר הפרטיזנים הפך לשיר לאומי המושר ברחבי העולם היהודי.
זאָג נישט קיינמאָל!
זאָג נישט קיינמאָל אַז דו גייסט דעם לעצטן וועג,
כאָטש הימלען בלייענע ?אַרשטעלן בלויע טעג;
קומען וועט נאָך אונדזער אויסגעבענקטע שעה –
ס'וועט אַ פּויק טאָן אונדזער טראָט – מיר זייַנען דאָ!
?ון גרינעם פּאַלמען-לאַנד ביז ווייַטן לאַנד ?ון שניי,
מיר קומען אָן מיט אונדזער פּייַן, מיט אונדזער וויי,
און וווּ גע?אַלן איז אַ שפּריץ ?ון אונדזער בלוט,
שפּראָצן וועט דאָרט אונדזער ג?ורה אונדזער מוט.
ס'וועט די מאָרגן-זון באַגילדן אונדז דעם הייַנט,
און דער נעכטן וועט ?אַרשווינדן מיטן ?ייַנט,
נאָר אויב ?אַרזאַמען וועט די זון אין דעם קאַיאָר –
ווי אַ פּאַראָל זאָל גיין דאָס ליד ?ון דור צו דור.
דאָס ליד געשריבן איז מיט בלוט און ניט מיט בליי,
ס'איז ניט קיין לידל ?ון אַ ?ויגל אויף דער ?רייַ,
דאָס האָט אַ ?אָלק צווישן ?אַלנדיקע ווענט
דאָס ליד געזונגען מיט נאַגאַנעס אין די הענט.
טאָ זאָג ניט קיינמאָל אַז דו גייסט דעם לעצטן וועג,
כאָטש הימלען בלייענע ?אַרשטעלן בלויע טעג.
קומען וועט נאָך אונדזער אויסגעבענקטע שעה –
ס'וועט אַ פּויק טאָן אונדזער טראָט – מיר זייַנען דאָ!
שיר הפרטיזנים תורגם לעברית על ידי אברהם שלונסקי.
אַל נָא תֹּאמַר: הִנֵּה דַּרְכִּי הָאַחֲרוֹנָה,
אֶת אוֹר הַיּוֹם הִסְתִּירוּ שְׁמֵי הָעֲנָנָה.
זֶה יוֹם נִכְסַפְנוּ לוֹ עוֹד יַעַל וְיָבוֹא,
וּמִצְעָדֵנוּ עוֹד יַרְעִים: אֲנַחְנוּ פֹּה!
מֵאֶרֶץ הַתָּמָר עַד יַרְכְּתֵי כְּפוֹרִים
אֲנַחְנוּ פֹּה בְּמַכְאוֹבוֹת וְיִסּוּרִים
וּבַאֲשֶׁר טִפַּת דָּמֵנוּ שָׁם נִגְּרָה
הֲלֹא יָנוּב עוֹד עֹז רוּחֵנוּ בִּגְבוּרָה.
עַמּוּד הַשַּׁחַר עַל יוֹמֵנוּ אוֹר יָהֵל.
עִם הַצּוֹרֵר יַחֲלֹף תְּמוֹלֵנוּ כְּמוֹ צֵל.
אַךְ אִם חָלִילָה יְאַחֵר לָבוֹא הָאוֹר
כְּמוֹ סִיסְמָה יְהֵא הַשִּׁיר מִדּוֹר לְדוֹר.
בִּכְתַב הַדָּם וְהָעוֹפֶרֶת הוּא נִכְתַּב;
הוּא לֹא שִׁירַת צִפּוֹר הַדְּרוֹר וְהַמֶּרְחָב,
כִּי בֵּין קִירוֹת נוֹפְלִים שָׁרוּהוּ כָּל הָעָם,
יַחְדָּיו שָׁרוּהוּ וְנאַגאַנִים בְּיָדָם.
עַל כֵּן אַל נָא תֹּאמַר: דַּרְכִּי הָאַחֲרוֹנָה
אֶת אוֹר הַיּוֹם הִסְתִּירוּ שְׁמֵי הָעֲנָנָה.
זֶה יוֹם נִכְסַפְנוּ לוֹ עוֹד יַעַל וְיָבוֹא,
וּמִצְעָדֵנוּ עוֹד יַרְעִים: אֲנַחְנוּ פֹּה!
"שיר מזמור לפרטיזנית" - נכתב באידיש, ע"י הירש גליק , בהשראת הצלחת הפעולה הראשונה של הפרטיזנים היהודים מוילנה,ביוני 1942, בה הותקפה רכבת שהובילה נשק וחיילים גרמנים. יש האומרים כי הוא נכתב לפרטיזנית ויטקה קמפנר, בת זוגו של אבא קובנר (מסומנת בעיגול).
השיר, מושר בלחן השיר "עומדים אנו במשמרת", שכתב שלונסקי, על רקע מאורעות 1936-1939 שהיה מוכר ומושר בתנועות החלוציות בליטא.
שטיל די נאכט איז אױסגעשטערנט
און דער פֿראָסט האַט שטאַרק געברענט
צו געדענקסטו װי איך האָב דיך געלערנט,
האַלטן אַ שפײַער אין די הענט.
אַ מױד, אַ פעלצל און אַ בערעט,
און האַלט אין האַנט פֿעסט אַ נאַגאַן,
אַ מױד מיט אַ סאַמעטענעם פנים,
היט אָפּ דעם שונאס קאַראַװאַן.
געצילט, געשאָסן און געטראָפֿן,
האָט איר קלײנינקער פיסטױל,
אַן אױטאָ אַ פֿולינקע מיט װאָפֿן
פֿאַרהאַלטן האָט זי מיט אײן קױל.
פֿאַר טאָג פֿון װאַלד אַרױסגעקראָכן,
מיט שנײ גירלאַנדן אױף די האָר,
געמוטיקט פֿון קלײנינקן ניצחון,
פֿאַר אונדזער נײַעם פֿרײַען דור.
אמיתי נאמן תרגם את השיר לעברית :
קור עולה מתוך הליל,
הזרוע כוכבים,
לומדת עלמה יפת עיניים
את תורת הלוחמים.
כסות פרווה לה ומצנפת,
רק אקדוח בידה,
ילדה שסמקה לחיה - אורבת
לבואה של שיירה.
אש נפלטת מן הנשק,
אש אל לב המכונית,
חרוך עד שלדה מוטל הרכב,
שוב לא יתנכל שנית.
טרם שחר, מן היער,
על ראשה הילת שלגים,
יוצאת העלמה אל מול הסהר
בחיוך של עלומים.
"בְּקָרַחַת הַיַּעַר" (דאָרט ביַים ברעג פֿוּן וועלדל) - נכתב ע"י פיוטר מאמאיצ'וק שלחם על הגנת לנינגרד הנצורה, לזכר חבר ילדותו שלחם ביחידת פרטיזנים ונפל בקרב. הלחין ליאוניד שוכין אותו פגש בבית החולים בלנינגרד. השיר היה להיט בקרב הפרטיזנים. בשנת 1948 רפאל קלצ'קין ומנשה בהרב ערכו בשיר מספר שינויים וכתבו על בסיסו את השיר "בערבות הנגב" שהתפרסם בביצועה של יפה ירקוני.
שָׁם בִּקְצֵה הַיַּעַר עֵץ אַלּוֹן עוֹמֵד
תַּחַת הָעֵץ הַפַּרְטִיזָן שׁוֹכֵב
שׁוֹכֵב הוּא וְאֵינוֹ נוֹשֵׁם, כְּאִלּוּ נִרְדַּם
תַּלְתַּלֵּי זָהָב לוֹ, רוּחַ יְפַזְּרָם
מֵעָלָיו אִמּוֹ הַזְּקֵנָה עוֹמֶדֶת
דִּמְעוֹתֶיהָ זוֹלְגוֹת, לִבְנָהּ לוֹחֶשֶׁת:
אוֹתְךָ יָלַדְתִּי וְגִדַּלְתִּי
וְעַכְשָׁו כָּאן קִבְרְךָ יִהְיֶה.
כְּשֶׁיְּלַדְתִּיךָ, אַָבִיךָ בַּנָּאצִים לָחַם
לְיַד אוֹדֶסָה, אֵי שָׁם נִרְצַח
לְבַדִּי נוֹתַרְתִּי, עִם שִׁבְעָה יְלָדִים,
הַקָּטָן מִכֻּלָּם הָיִיתָ, אַנְדְּרֵי מַחְמַדִּי
מֵאֲחוֹרֵי גַּבָּהּ הַמְּפַקֵּד עָמַד
הֵרִימָהּ בַּעֲדִינוּת וְלָהּ אָמַר:
"אַל תִּבְכִּי אֵם יְקָרָה,
הוּא לֹא נָפַל בָּדָד
בְּאוֹיְבֵינוּ הָאַכְזָרִיִּים לָנוּ הַנְּקָמָה"
דאָרט ביַים ברעג פֿוּן וועלדל
דאָרט ביַים ברעג פֿוּן וועלדל
שטייט אַן אלטער בוים
שעפֿטשען זיַינע בלעטער
אַז מען הערט זיי קוים
שעפֿטשען אוּן דערציילן
ווי עס שטאַרבט אַ העלד
ווען עס פֿאַלן קוֹילן
איבער וואַלד אוּן פֿעלד.
דאָרט לעבּן בוים פֿוּן וועלדל
ליגט אַ פרטיזן
בלעטער אים פֿאַרשטעלן
ס'איז אַ קראַנץ פֿאַראַן
ליגט ער, הערט ניט, זעט ניט,
דוּכט זיך שלאָפט אַצינד, –
וויגט דער ווינט אַ ווערבּע
טוּלייעט ווי אַ קינד
איבער אים, געבויגן
זיַין אַלטע מוּטער וויינט
לעייד אין אירע אויגן
אוּן דאָס האַרץ פֿאַרשטיינט
"איך האָב דיך געבוירן
זיך מיט דיר געפֿרייט
אִיצט איז אַלץ פֿאַרלוירן
דאָס קבר דיַין איז גרייט"
"קוּק אויף מיַינע טרערן
פֿיל ווי ס'האַרץ טוּט וויי
כ'וועל שוין קיינמאָל הערן
דיך ניט זען אוי ווי!
האָסט געהאַט אַ טאַטן
אויך געווען אַ העלד
האָבּן שטיל אים בלעטער
אוֹיך פֿאַרווירט אין פֿעלד
לפרטיזנים ביוגוסלביה היו שירים משלהם כשהידוע היה "מצעד הפרטיזנים".
למחתרת הקומוניסטית בצרפת, מאקי, היו שני שירים בולטים: Ceux du Maquis, Le chant des partisans
המנונה של תנועת המרי המאוחדת בצרפת נקרא "Le Chant des Partisans", שיר הפרטיזנים, נכתב בידי אנה מרלי, ג'וזף קסל ומוריס דרואון. השיר בוצע לראשונה בידי אנה מרלי, הושמע בבי.בי.סי ואומץ על ידי מאקי. השיר הפך כל כך פופולרי בצרפת עד שלאחר המלחמה הוצע להפוך אותו להמנון הרפובליקה. תקופה מסוימת הוא הושמע לצד ההמנון הרשמי.
שיר פרטיזנים צרפתי נודע אחר, La complainte du Partisan, נכתב בלונדון ב- 1943 בידי אנה מרלי ועמנואל ד'אסטיר דה לה ויג'רי Emmanuel D'Astier de la Vigerie, שכינויו במחתרת הצרפתית היה "ברנרד".
באיטליה - שיר הפרטיזנים הידוע ביותר היה "בלה צ'או", Bella ciao, המבוסס על שיר עם איטלקי עממי.
השיר הרוסי "קטיושה", התחבב מאוד על הפרטיזנים האיטלקים, וזכה למילים איטלקיות - "הרוח שורקת" Fischia il vento כך הוא נשמע בגרסה האיטלקית .
ביוון - שירי הפרטיזנים - ההמנון של EAM - "כקיר פלדה" Σαν ατσ?λινο τε?χος גיבורים ?ρωες ועוד (שימו לב להשפעת המנגינות הרוסיות).
ברוסיה הוקדשו רבים משירי המלחמה הפטריוטית הגדולה לפרטיזנים. אחדים מהשירים הוקדשו ללוחמות בשורות הפרטיזנים, אחרים דווקא לאמהות ששלחו את בניהם ליערות להצטרף לשורות הפרטיזנים, כדי לנקום בגרמנים. השיר "פרטיזנסקיה" בביצוע הזמר בוריסנקו מתאר את נפילתו של פרטיזן, ששוכב חלל מתחת לעץ איש שם בשדה הפתוח.
שיר הקרב של הפרטיזנים, חובר במקור בשנת 1920 על ידי פיוטר פארפיונוב, והולחן על ידי איליה אטורוב. אלכסנדר אלכסנדרוב עיבד אותו ב- 1941 עבור מקהלת הצבא האדום.