אנה פאוקר

אנה פאוקר
אל"מ (מיל) ד"ר בני מיכלסון                                                 

נולדה בשנת 1893 כחנה רבינסון, למשפחה יהודית אורתודוקסית ענייה, מרובת ילדים, מרביתם בנים ושתי בנות, כולל אנה. אביה, הירש רבינזון, היה שוחט. אמה של אנה, סורה (שרה) רבינזון, זבנית, שהתגוררה עם משפחתה בבוקרשט, שבה לבית הוריה, ביישוב קודְאֶשְטִ (Cod?e?ti) במחוז וסלוי, כדי ללדת שם את בתה ולאחר מכן חזרה עם התינוקת לביתה בבוקרשט. בצעירותה למדה עברית בחדר, בת יחידה בין הבנים. בהמשך למדה בבית ספר יסודי "אחוות ציון" בשנים 1901 – 1905, ובבית ספר מקצועי על שם רשלה ופיליפ פוקשנאנו במגמת חייטות. היא קיוותה ללמוד לבגרות בשווייץ ולהמשיך שם בלימודי רפואה, אך זה לא יצא לפועל והיא חזרה כעבור שנה ועבדה כמורה לעברית בבית הספר היהודי בו למדה בעצמה בעבר, בבוקרשט בשנים 1915 – 1917. בהמשך התפרנסה גם ממתן שיעורי עזר בעברית ומעבודות חייטות. מ-1918 עד ספטמבר 1919 הייתה ספרנית במערכת העיתון דימיניאצה (הבוקר), עיתון בבעלות משפחת פאוקר והשתתפה בעריכת כתב העת Tr?iasc? socialismul (יחי הסוציאליזם). מספטמבר 1919 למדה שנה רפואה בשווייץ.

אחיה הקטן, זלמן, פנה לתנועה הציונית. משנת 1915 נטתה לסוציאליזם בהשפעת חבר נעוריה, היינריך שטרנברג, שלימד יחד איתה באותו בית ספר, מי שהנהיג את התנועה הקומוניסטית המחתרתית ברומניה לאחר מעצרו של אלקו קונסטנטינסקו. גם אחותה בלה (Bella) פנתה למפלגה הקומוניסטית ונישאה לאאוג'ן יעקובוביץ', מי שהנהיג את התנועה הקומוניסטית ברומניה מ-1934. שתי האחיות פתחו בדרך הניצחון (Calea Victoriei) מתפרה קטנה שפעלה בשנים 1925 – 1926.

באחת משהיותיה בפריז, הכירה את הפעיל הקומוניסטי הרומני-יהודי מרצ'ל (פויו) פאוקר. השניים התחתנו בפריז ב-1 ביולי 1921. בעידודו של בעלה הצטרפה לתנועה הקומוניסטית והשניים היו בין החברים המייסדים של המפלגה הקומוניסטית הרומנית. בשנת 1921 נולדה בתה טניה, שנפטרה כעבור שבעה חודשים מדיזנטריה. אנה התמנתה לתפקיד המזכירה הכללית של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הרומנית.

בשל פעילותה הפוליטית נעצרה ברומניה בשנת 1922, יחד עם בעלה. לאחר ששוחררו יצאו לגלות בשווייץ ומשם לצרפת. בגלל פעילותה במסגרת המפלגה נעצרה מספר פעמים על ידי השלטונות. בדצמבר 1924 נעצרה והועמדה לדין. ביולי 1925 נידונה ל-10 שנות מאסר, אולם בפברואר 1926 הצליחה להמלט לברית המועצות. באותה שנה נולד בנה ולאד (Vlad) וב-1928 נולדה בתה טטיאנה. בשנת 1928 עברה, יחד עם בעלה, למוסקבה, שם עברה את הקורסים של בית הספר הבינלאומי למרקסיזם-לניניזם. בשנה זו נפרדו בני הזוג. לפי החלטת המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, ולאד וטטיאנה הושארו בברית המועצות וגדלו שם בבתי ילדים של המפלגה.

בשנת 1930 מונתה לתפקיד מדריכה של הקומינטרן ונשלחה לפריז בשם "מריה". ב-1932 נולדה לפאוקר ולקומוניסט היהודי-סלובקי אאוג'ן פריד (Eugen Fried), שהפעיל מאחורי הקלעים את המפלגה הקומוניסטית הצרפתית, הבת מריה. עקב שליחויותיה, גודלה מריה בצרפת בבתיהן של קומוניסטיות אחרות, בעיקר על ידי אורור, אשתו הראשונה של מוריס תורז, מנהיג המפלגה הקומוניסטית הצרפתית. היא ראתה את בתה רק מקץ 13 שנים, ב-1945, כאשר מריה הובאה בניגוד לרצונה לבוקרשט ונאסר עליה לקיים כל קשר עם אורור שגידלה אותה. אאוג'ן פריד, אבי הילדה, נרצח בבריסל בשנת 1943.

בשנת 1934 נשלחה אנה לרומניה, להגברת הפעילות הקומוניסטית שם. היא נעצרה בליל ה-12 ביולי 1935 על ידי שלטונות רומניה יחד עם פעילים קומוניסטים נוספים. בעקבות ידיעה שקיבלה ה"סיגורנצה" (שירות הביטחון הרומני), עקבו סוכניה אחר בית בבוקרשט, שנחשד כמקום מפגש והתייעצות של פעילים קומוניסטים. ב-12 ביולי 1935, בסביבות השעה 23.00, סוכני "סיגורנצה" עצרו שלושה אנשים שיצאו מתוך הבית, היא, דימיטר גנב ושמיל מרקוביץ', שלושתם חברי מזכירות המפלגה הקומוניסטית הרומנית המחתרתית. במהלך המעצר ירו הסוכנים ופצעו אותה ואת גנב. היא נפצעה ברגליה, הכדור עבר דרך אחת מרגליה של פאוקר ונשאר תקוע ברגלה השנייה לכל חייה.

היא נשפטה בבית משפט בקראיובה ונידונה לעשרים שנות מאסר וקנס גבוה. בחודש יולי 1941, עקב לחצים ממוסקבה, שוחררה מבית הסוהר רמניקו-סראט שבו הוחזקה לאחרונה יחד עם לובה קישינבסקי ועברה לגור במוסקבה. מרצ'ל פאוקר, בעלה, לא שרד את הטיהורים הסטליניסטים שנעשו בברית המועצות בסוף שנות ה-30, נשפט והוצא שם להורג כ"סוכן המערב". עובדה זו לא ערערה בה את האמונה בצדקת הקומוניזם, ולא את נאמנותה לסטלין ולברית המועצות (למעשה, נודע לה באופן רשמי על הוצאת בעלה להורג רק בשנת 1959).

במהלך מלחמת העולם השנייה עסקה בארגון מתנדבים למלחמה בנאצים מבין השבויים הרומנים בברית המועצות והייתה לראש קבוצת הקומוניסטים הרומנים הגולים בברית המועצות, קבוצה שכונתה "קבוצת מוסקבה". היא גם שידרה לאזרחי רומניה ברדיו הסובייטי בשפה הרומנית, שם שיתפה פעולה עם ואסילה לוקה.

היא התפרסמה בעולם, בעיקר בקרב אוהדי המפלגה הקומוניסטית, לכן במלחמת האזרחים בספרד נקרא גדוד רפובליקאי, שפעל במסגרת הבריגדות הבינלאומיות וכלל שתי סוללות תותחנים והיו בו לוחמים צרפתים, בלגים ורומנים, על שם אנה פאוקר.
במהלך מלחמת העולם השנייה, בתקופה בה שהתה בברית המועצות, היא עמדה בראש המגייסים הקומוניסטים, שפעלו לגייס מתנדבים מבין השבויים הרומנים, ליצירת שתי דיוויזיית מתנדבים, להלחם לצד ברית-המועצות.[1]

במחצית השנייה של 1944 שבה לרומניה, בעקבות הצבא האדום, ולקחה חלק פעיל בארגון ממשלת הקואליציה בעלת רוב של קומוניסטים ומקורבים למפלגה הקומוניסטית, בהנהגת ד"ר פטרו גרוזה. היא לא כיהנה כשרה בממשלה, אולם נחשבה לבעלת כח רב ביותר וכבעלת קשרים במוסקבה יותר מכל השרים. באפריל 1945 היא הוגדרה כ"עיניה ואזניה של מוסקבה בבוקרשט". בנובמבר 1947 מונתה לשרת החוץ של רומניה. הייתה לאישה הראשונה בעולם שמילאה תפקיד ממשלתי כזה.

במסגרת תפקידה כשרת החוץ של רומניה, שלחה, ב-11 ביוני 1948, מברק לשר החוץ של ישראל, משה שרת ובו הכרה רשמית של רומניה במדינת ישראל. באותה שנה מונתה לתפקיד אחד מממלאי מקום ראש הממשלה. ב-20 בספטמבר 1948 השבועון האמריקאי "טיים" יצא עם גיליון שעל עטיפתו דיוקנה של פאוקר והגדיר אותה כ"אישה החיה החזקה בעולם". קשיחותה ואף אכזריותה בתפקידיה הרשמיים הקנו לה את הכינוי "סטלין בחצאית".

ב-15 באפריל 1949 התמנתה פאוקר לתפקיד סגן ראש ממשלת רומניה, בנוסף להיותה שרת החוץ.

הייתה שותפה פעילה בהפיכתה של רומניה לגרורה סובייטית, לצינון הקשרים עם מדינות המערב ולהשלטת הקומוניזם במדינה בדרכי אלימות וטרור כנגד גורמים שונים. בין השאר חתמה על הסכם סודי בו העבירה רומניה את הריבונות באי הנחשים שבים השחור לידי ברית המועצות. כמו כן, חזרה בה רומניה באופן חד-צדדי מן הקונקורדט שנחתם עם הותיקן ב-1927, שהבטיח לקתולים ברומניה חופש פולחן. היא המשיכה להחזיק בקשרים חזקים וחשובים עם המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות שם כונתה "החברה אנה" ובין תומכיה נמנה גם מולוטוב. כל זה לא מנע ממנה לצאת גם נגד הקו הסטליניסטי הרשמי. היא הייתה בין המתנגדים להלאמת החקלאות ברומניה בנוסח הקולחוזים הסובייטיים. היא מנעה את המבצע המתוכנן של מעצרם ואולי גם של הוצאתם להורג של ה"כיאבורים" (איכרים בעלי אדמות פרטיות), של "תומכי טיטו" ושל מתנגדי משטר שונים.

בסוף 1945, ביוזמתה וזו של טוהארי ג'אורג'סקו, שר הפנים, נוהלו מגעים בין המפלגה הקומוניסטית הרומנית ובין נציג של התנועה הלגיונרית, סיעתו של הוריה סימה וסוכמו שחרורם של לגיונרים ממחנות ריכוז והפסקת רדיפתם של אלה שירדו למחתרת בתמורה להסגרה מרצון ומסירת כלי נשק. הסכם שחיסל למעשה את התנועה הלגיונרית.

הסכם זה שימש מאוחר יותר להאשמותיהם בסטייה ימינה והדחתם מתפקידיהם.
היא חלתה בסרטן השד ונותחה ב-1950. באחד הטיהורים, הודחה על ידי גאורגיו דז', המזכיר הראשי ומי שהיה ראש קבוצת בית הסוהר במפלגה, מכל תפקידיה, הואשמה בקוסמופוליטיות, ב"סטייה ימנית" וב"פעילות נגד המפלגה" והועמדה בפני חקירות במטרה להעמידה לדין. סימיון בוגיץ' מונה כשר חוץ תחתיה. בפברואר 1953 נעצרה, אך חודש וחצי לאחר מות סטלין, באפריל 1953, לאחר התערבותו של ויאצ'סלב מולוטוב, שוחררה ונשלחה למעצר בית. גם מאוחר יותר הועלו שוב ושוב ביקורות נגד מה שכונה "הקבוצה האנטיפרטידית" ("שחתרה נגד המפלגה") "אנה פאוקר – וסילה לוקה, והיא נדרשה להכיר בטעויותיה, אך סירבה. בשנת 1954 בוטלה חברותה במפלגה הקומוניסטית.

בשנותיה האחרונות עבדה כמתרגמת מצרפתית ומגרמנית, אך מבלי ששמה יצוין בספרים שתרגמה.

היה לה תפקיד אישי חשוב בטיפוחו וחינוכו של יון איליאסקו שהיה לימים נשיא רומניה. אחרי משפט סלנסקי בצ'כיה ומשפט הרופאים בברית המועצות, מעצרה התלווה במערכה ומשפטים חדשים נגד הפעילים הציונים ברומניה. 

בשנת 1945 נכתב עליה בהמשקיף: "אין הגב' פאוקר מתערבת כלל וכלל בחיים היהודיים, היות שהיא לא חושבת את עצמה כבת העם היהודי. בעת מינויה לשרת החוץ, בנובמבר 1947 נכתב עליה בהצופה: "לאנא פאוקר אין שום קשר עם עמה ומעולם לא נתנה את ידה לעניין יהודי". עם זאת, בשנות הנהגתה, חרף היותה אנטי ציונית, כשאר מנהיגי המפלגה, שיתפה פעולה עם המהלך שאיפשר את העלייה ההמונית של למעלה מ-100,000 יהודים לישראל .

ב-3 ביוני 1960 נפטרה מסרטן השד בבוקרשט. גופתה נשרפה. לאחר עלייתו לשלטון של ניקולאה צ'אושסקו, זכתה פאוקר בשנת 1968 לטיהור פוליטי ואפרה הופקד במאוזולאום הלאומי בפארק קרול הראשון. בשנת 1991 פורק המאוזולאום ומשפחתה העבירה את אפרה לישראל.