|
ב-1 בספטמבר 1939 תקפה גרמניה הנאצית את פולין וכתגובה, ב-3 בספטמבר 1939, הכריזו בריטניה וצרפת מלחמה על גרמניה. כך החלה מלחמת העולם השנייה. ב-22 ביוני 1941 פלשה גרמניה לברית-המועצות וב-7 בדצמבר 1941 תקפה יפן את ארצות-הברית ואת המושבות הבריטיות במזרח הרחוק. מלחמת העולם השנייה התפשטה על פני כל כדור-הארץ. הצדדים הלוחמים: בריטניה, ברית-המועצות, ארצות-הברית ומדינות נוספות שהיו קורבן לכיבוש גרמני, ומצד שכנגד: גרמניה, איטליה, יפן ומדינות גרורות שלהן. לגרמניה, מעבר לשאיפות ההתפשטות שלה באירופה, הייתה מטרה נוספת במלחמה זו, כדברי היטלר ב-30 בינואר 1939 ברייכסטאג: "השמדת הגזע היהודי באירופה". למרות הניצחונות והכיבושים של גרמניה ויפן בשנים הראשונות למלחמה, הכריעו את המערכה העוצמה הצבאית והכלכלית של בנות-הברית. גרמניה נכנעה ב-8 במאי 1945, ויפן - ב-14 באוגוסט 1945. מלחמת העולם השנייה, שבה ניספו כחמישים מיליון בני-אדם, חיילים ואזרחים, ובהם שישה מיליון – שליש מעמנו, שנרצחו על היותם יהודים, הסתיימה.
חיילים יהודים בצבאות בנות-הברית
לעם היהודי היה חלק בניצחון על גרמניה. בצבאות בנות-הברית שרתו ולחמו כמיליון וחצי חיילים יהודים, מהם בצבא האמריקני כ-550,000 וכ-500,000 בצבא הסובייטי, רבבות בצבאות חבר-העמים הבריטי, ובהם כ-40,000 מתנדבי היישוב היהודי בארץ-ישראל ובצבאות אחרים. חיילים יהודים שרתו בכל זרועות הצבא – יבשה, ים ואוויר; הם נלחמו בכל זירות הלחימה – אירופה, צפון אפריקה, המזרח הקרוב והמזרח הרחוק; הם שרתו בכל הדרגות – מטוראי ועד מפקדי ארמיות, אדמירלים ומפקדי להקי אוויר. הם היו בין המובילים בפיתוח אמצעי לחימה, שתרמו רבות לניצחון. גם מקומן של הנשים היהודיות לא נפקד בכוחות המשרתים. אלפי יהודים זכו באותות הצטיינות, ובהם הגבוהים ביותר: גיבור ברית המועצות, מדליית הכבוד של הקונגרס בארצות הברית ואותות אחרים בצבאות השונים. כרבע מיליון לוחמים יהודים נפלו במלחמה זו.
לוחמי מחתרת ופרטיזנים יהודים
בארצות אירופה שנכבשו על-ידי גרמניה ובעיקר במזרח אירופה, קמו קבוצות התנגדות של פרטיזנים, שפתחו במלחמת גרילה נגד הכובש. בשורות הפרטיזנים לחמו רבבות יהודים. מבסיסיהם ביערות, תקפו הפרטיזנים דרכי התחבורה של הגרמנים, מיקשו רכבות ופוצצו גשרים. בערים הכבושות היו אלפי יהודים בין חברי ומארגני מחתרות אנטי-נאציות, בהן מחתרות שכללו יהודים בלבד. בעזרת כלי-נשק מעטים הרימו יהודים את נס המרד בגטאות וארשה, ביאליסטוק ואחרים, ובמחנות ההשמדה אושוויץ, טרבלינקה וסוביבור, גם ביודעם שאין להם סיכוים לניצחון.
בתום המלחמה, רבים מקרב החיילים היהודים, מורדי הגטאות והפרטיזנים,מתנדבי היישוב היהודי שבצבא הבריטי הצטרפו למאבק על הקמת המדינה והיו בין מארגני הבריחה וההעפלה לארץ-ישראל. רבבות מהם נלחמו במלחמת העצמאות והיו בין מקימי צה"ל ומדינת ישראל. ללוחמים היהודים נגד גרמניה הנאצית, שרשמו דף מפואר בהיסטוריה רבת-השנים של עמנו, מוקדשת סדרת בולים זו. (נכתב ע"י תא"ל (מיל') ד"ר יצחק ארד)
השירות הבולאי הנפיק בעבר בולים לציון המאבק של העם היהודי במלחמת העולם השנייה, ובהם גם: ההתנדבות (הצנחנים), 1955; התנדבות היישוב לצבא הבריטי (סמל הבריגדה – חי"ל – חטיבה יהודית לוחמת), 1979; השואה והגבורה – מרד הגטאות, 1983; 50 שנה למרד בגטאות ובמחנות – הנפקה משותפת ישראל-פולין, 1993; התנדבות היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, 1995.
תיאור הבול ומעטפת היום הראשון
בבול החייל היהודי בצבאות-הברית נראה תצלום מצעד של לוחמי הבריגדה היהודית בצבא הבריטי; וכמו-כן – טנק T34 רוסי, מפציצי B17 אמריקנים וצנחן. את החייל היהודי מסמלים דיסקיות של חייל אמריקני-יהודי ומדליון מגן-דוד. בבול הפרטיזן ולוחם המחתרת היהודי נראה תצלום של קבוצת פרטיזנים; את לוחם המחתרת והפרטיזן היהודי מסמלת צורה של מגן-דוד, שנוצרה על חליפה לאחר שנתלש ממנה הטלאי הצהוב. במעטפת היום הראשון נראים הדגלים של 22 מדינות בנות הברית, צורת המגן-דוד שנוצרה על חליפה ודיסקיות.
|
|
התנדבות היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה
בפרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1939, עת מנה היישוב פחות מחצי מיליון נפש, הוחלט על התנדבות למלחמה – חרף גזרות "הספר הלבן" שפרסמה ממשלת המנדט בעקבות המרד הערבי שהתרחש בין 1936 ל- 1939 – ובו זמנית על מאבק בגזרות האמורות, שמבחינות רבות היו מכת מוות לחזון הציוני, כאילו אין מלחמה.
היישוב ביקש להקים יחידות עבריות שתצאנה לחזית, אך רשויות הצבא התנגדו וביקשו בעלי מקצוע וחיילים לשמירת מתקנים. השלטון המנדטורי הבריטי לא היה מוסמך לגייס, ולצבא אפשר היה להגיע בהתנדבות בלבד. היה מאבק מתמיד בנושא מסלול הגיוס, ואפילו ניסיון לא להכיר במוסדות היישוב שעסקו בסדרי ההתנדבות שהוכרזו על ידם. על אף ההגבלות קמה תנועת התנדבות רחבת היקף. בשלב זה של המלחמה איש לא יכול היה לדעת מי יהיה המנצח שישלוט בעולם "באלף השנים הבאות". לא היה ידוע לאן עשויים חיילינו להישלח במהלך המלחמה, שבינתיים הצטרפה אליה יפן. בו זמנית ארבו ליישוב סכנות מבית מצד השכנים. מסוכן ואסור היה להשאיר את הארץ ללא בניה הצעירים, וחלק מהנוער חוייב אפוא להישאר בארץ וליטול חלק בשמירה עליה, במסגרת ההגנה העצמית של היישוב.
בתנאים אלו התנדבו כ- 30,000 איש ואישה לצבא הבריטי, לצי ולחיל האוויר שלו, ושרתו בכל היחידות שסמליהן מופיעים בגיליונית. רבים שרתו בפלוגות ההנדסה, התובלה וחיל הרגלים; התפרסו על פני כל המזרח התיכון וצפון אפריקה (אירן , עיראק, סוריה, לבנון, מצרים, לוב, אריתריאה, סומליה) ואזורים אחרים; הגיעו גם לבסיסים של דרום אפריקה ורודזיה; ובהמשך המלחמה מצאו עצמם בתוך קרבות ביוון ובכרתים, הגיעו גם לצפון צרפת ולדנמרק , חנו במלטה, נחתו באיטליה, ולחמו עד סוף המערכה.
במלחמה, שנמשכה כשש שנים, שהו שניים מכל שלשה חיילים רוב זמן שירותם באזורי קרבות. ביבשה ובים שכלנו יותר מ- 600 איש. חלק מחיילינו בחזית יוון טעמו טעמו של שבי בידי הגרמנים. כ- 430 איש קיבלו אותות הצטיינות. ביחידות העבריות התגבשה, חרף עמדת הבריטים, זהות ומורשת עברית על שפתה, הווי ותרבות יהודיים; צמחה תחושה של ריבונות טרם המדינה, כאשר לב החיילים פועם עם המאבק בגזרות ה"ספר הלבן" בארץ. להתפתחות זו היה ביטוי גם בפיקוד הפנימי העברי העצמאי. רק לקראת גמר המלחמה רוכזו הגדודים וקמה בריגדה (החטיבה היהודית הלוחמת), שצוידה, אמנם ונכנסה על דגלה לקו הלחימה בצפון איטליה נגד יחידה גרמנית מובחרת. היה זה דגלה של ההתנדבות שזיכה אותנו בכניסה למצעד הניצחון על הצורר הנאצי כאשר הדגל הלאומי מונף בפני כל העולם שלוש שנים לפני קום המדינה.
רבבה של מתנדבים מארץ ישראל נמצאה עם גמר הקרבות ביבשת אירופה הדוויה, כ- 5000 מהם מהבריגדה. לרבים היו בני משפחה שנשארו בשעתו באירופה, והחיילים פשטו על פני אירופה כדי לחפש ולפעול.
כאן התרחש המפגש עם שארית הפליטה המפוזרת במחנות של עקורים חסרי זהות וכתובת לאן לפנות ולאן לחזור. כאן פעמה התקווה, פעמו החיים שניצלו, ושארית הפליטה התמקדה בעלייה לארץ. כאן ואז צבר ציבור זה את הכוחות הדרושים לקרב על העלייה ההמונית. נוצר לחץ למציאת פתרון, ולחצה של שארית הפליטה על ידי ה"אקסודוסים" שבדרך הוסיף את משקלו הסגולי לכל אותה מערכה שבסופו של דבר הביאה להחלטת האומות המאוחדות על הקמתה של מדינת היהודים. לא הייתה אפשרות להצלה משמעותית במהלך המלחמה, ואופייה המיוחד של ההצלה האפשרית היחידה הייתה זו שנתממשה עם התנדבות היישוב למלחמה.
למעשה ההתנדבות הייתה תרומה משמעותית גם להקמת צה"ל , ארגונו ומלחמותיו. מאחורי הכותרת ההתנדבות לצבא הבריטי, ושיאה במפגש עם שארית הפליטה, חבויה הדרמה ההיסטורית שבה הוכרעה הכף בגורלו של העם היהודי שמצא עצמו על פרשת דרכים. הציטוט הבא מתוך מגילת העצמאות של ישראל נותן ביטוי לתפקיד היסטורי שמילאו המתנדבים היהודים:
"במלחמת העולם השנייה תרם היישוב העברי בארץ את מלוא חלקו למאבק האומות השוחרות חירות ושלום נגד כוחות הרשע הנאצי, ובדם חייליו ובמאמציו קנה לו את הזכות להימנות עם העמים מייסדי ברית האומות המאוחדות". (האלוף שלמה שמיר)
בגיליונית הזיכרון מופיעים: * איור שבו נראה חייל ברידגה המלמד עברית את ילדי שארית הפליטה לקראת עלייתם ארצה. * סימלי היחידות בצבא הבריטי אליהן הצטרפו מתנדבי היישוב (מימין לשמאל): צנחנים, קומנדו, תותחנים, חיל הים, תחזוקה, הרג'ימנט הארצישראלי, חיל העזר של הנשים, חיל האוויר, שירות כללי, קשר, מודיעין, רפואה, חיל החפרים, רבנות צבאית, תובלה, משטרה צבאית, הנדסה. * סמל הבריגדה – חי"ל – חטיבה יהודית לוחמת.
|
|
 מרד גטו ורשה
בבול לזכר עשרים וחמש שנה למרידות בגטאות ובמחנות (1968), מונצחת תמונת חלקו העליון של הפסלו לזכרו של מרדכי אנילביץ' (1943-1919), מפקד מרד גטו ורשה, המוצב בקיבוץ יד מרדכי – הנקרא על שמו. בשובל הבול מופיע ציטוט מן הכתובים: "אלה אזכרה" מספר תהלים, מ"ב, 5.
מורדי גטו ורשה, היו לסמלה המובהק של ההתנגדות היהודית לנאצים ולעוזריהם בתקופת השואה.
הנאצים ועוזריהם נכנסו לגטו ורשה ב- 19 באפריל 1943, במטרה לחסלו. היה זה ערב חג הפסח.
מיד כשהגיעו לגטו, נתקלו בהתנגדות כבדה של הלוחמים היהודים, שהיו מאורגנים בשני הארגונים (אצ"י ואי"ל) יחד, היו כ- 800 לוחמים. המורדים ירו על הגרמנים וגרמו להם לאבידות קשות. הגרמנים המופתעים נקטו, יום לאחר מכן, בטקטיקה חדשה: שריפת בתי הגטו. בשמונה במאי נהרגו מרדכי אנילביץ', ורבים מחברי מפקדתו אי"ל. אחרים שלחו יד בנפשם, ובלבד שלא יפלו חיים בידי הגרמנים. עד ה- 16 במאי 1943 נמשכה הלחימה, מבית לבית, של לוחמי האצ"י בפיקודו של פאוול פרנקל. ביום האחרון למרד, פוצצו הגרמנים את בית הכנסת הגדול בורשה. צעד סמלי זה שם סוף למרד האמיץ.חורבותיו של גטו ורשה לאחר המרד, נראות בבול לזכר חמישים שנה למרד בגטאות ובמחנות, אשר הונפק בהנפקה משותפת עם פולין בשנת 1993. בשובל הבול נראים גדרות התיל שסביב מחנות ההשמדה.
 
|