בתים מוגנים (הגטו הבינלאומי). בודפשט 1944
דוד גור
ב-19.3.1944 הגרמנים פלשו להונגריה כדי להבטיח את דרכי האספקה בכיוון החזית הסובייטית וכדי להבטיח את דרכי הנסיגה של הצבא הגרמני הנסוג. "בהזדמנו זאת" תבעו גם "לפתור את השאלה היהודית" בהונגריה. בין אמצע חודש מאי לבין השבוע הראשון של חודש יולי 1944, יהדות הפרובינציה גורשה לאושוויץ. ביצוע הגטואיזציה וארגון ההסעה של היהודים נעשה במאה אחוז על ידי הז'נדרמריה ההונגרית, וע"י האדמיניסטרציה האזרחית והרכבת הממלכתית ההונגרית. תורה של יהדות בודפשט היגיעה אחרי שמפלגת "צלב החץ" תפסה את השלטון ב-15.10.1944. יהודי בודפשט הצטוו להתייצב לעבודות ביצורים כנגד הצבא האדום, יחידות עבודות הכפייה היהודיות הועברו לגרמנים והוסעו לגרמניה, עשרות אלפים – נשים, ילדים, זקנים שולחו בצעדת מוות נוראית לכיוון גרמניה.
ביום 12 בנובמבר 1944, לפי הוראותיו של מפקד משטרת בודפשט, שויימושי (Solymossy rend?rf?parancsnok), הצטוו היהודים שברשותם כתבי חסות (Schutzpass) שונים, לעבור לבתים המסומנים בכוכב צהוב, באזור רח' פוז'ונ'י – פארק סנט אישטוואן (Pozsonyi út-Szent István park). בין הזכאים היו 7,800 נפשות בחסות שוויצריה, 4,500 של שבדיה, 2,500 של הוותיקן, 698 של פורטוגל ו-100 של ספרד. סה"כ 15,600 נפשות. בבתים המיועדים לקלוט את בעלי כתבי החסות גרו כבר 3,969 דיירים יהודים ומספר בלתי ידוע של לא-יהודים שסירבו לעזוב את ביתם. בעקבות הוראת מפקד המשטרה הצתופפו בבתים המסומנים כ-40,000 – 70,000 יהודים, בתנאי דוחק קשים, בנוסף לדיירים היהודים שכבר גרו מקודם או הועברו לשם ממקומות אחרים כ-'בתים יהודים' מסומנים (יוני 15). הצוו התכוון לפקח על מספרם של בעלי תעודות החסות שהונפקו ע"י נציגויות של מדינות ניטרליות, באישורם של השלטונות ההונגריים. ניסיונות 'פיקוח' קודמים, על ידי ריכוז בעלי כתבי החסות, הוכשלו בשלהי שלטון הורטי, בחודשים אוגוסט-ספטמבר. אחרי תפיסת השלטון ע"י 'צלב החץ' 15.10.1944) המזימה הצליחה.
דיירי 'הבתים המוגנים' היו חסרי מגן. ללא גדר, ללא שמירה כלשהי. לא משטרה, לא צבא. בחודשיים האחרונים לשלטון האימים של הטרור הפשיסטי דיירי 'הבתים המוגנים' הפכו למטרת ביזה, הרג, גירוש ע"י כל הגורמים ,לרבות האספסוף של 'צלב החץ'. לובשי מדים, מכל הסוגים, מתיימרים 'לוודא את אמיתות תעודות החסות', נכנסו, "בדקו" ואף תעודה לא נמצאה תקינה או בעלת תוקף. התעודות נקרעו ע"י 'הבודקים' ללא אבחנה, הדיירים, מחוסרי התעודה, הובלו לגדות הדנובה ונורו, גורשו בצעדת המוות לאוסטריה, או במקרה הטוב, הועברו לגטו המרכזי של בודפשט (אחרי 10.12.1944). לפי הדיווח של פטר צירכר (Dr. Peter Zürcher) שמילא את מקום קרל לוץ, מטעם 'המחלקה להגנת האינטרסים הזרים של הצירות השוויצרית' בחודש דצמבר 1944 ובינואר 1945- בשבוע הראשון של ינואר הוכרחו 32,500 דיירי 'הבתים המוגנים' לעבור לגטו הגדול ברובע ה-7. התיאור המתועד של Zürcher נשמר בארכיון הפדרלי בבאזל (BA) ושוחרר לציבור בשנת 1995. Zürcher: Protokoll über die Verhandlungen und Ereignisse vom 31 Dezember 1944 . פרסומו הראשון של הדיווח הופיע בספרו של Tschuy: Carl Lutz und die Juden von Budapest. 1995. Zürich
המידע נלקח מהתרגום ההונגרי של הספר: Tschuy: Becsület és Bátorság. Carl Lutz és a budapesti zsidók. Well Press Kiadó Miskolc.
בתקופה המכרעת בחיי שארית יהודי בודפשט, בתקופת המצור של הצבא האדום על בודפשט, נמנעה האפשרות הפיזית מקרל לוץ ומראול וולנברג (Carl Lutz, Raoul Wallenberg) לפעול למען הגנת היהודים.
ב-16 בינואר 1945 האזור נכבש ע"י הצבא הרוסי בית-בית. אחד המשוחררים, ההיסטוריון צבי ארז, אז נער בן 16, חקר ומצא שבשטח 'הבתים המוגנים' נשארו, בתום הקרבות, לא יותר מ-6,500 יהודים חיים.
אלו העובדות הפשוטות. זאת האמת המרה.
אוכלוסיית 'הבתים המוגנים', חסרת המגן, ספגה אבדות כבדות מהתנכלויות הפשיסטים ולא מפגעי המלחמה.