לקראת 1945 שחררו הרוסים את מרבית מדינות מזרח-אירופה והבריטים והאמריקאיים שחררו את מערב אירופה. שני הצדדים נערכו לפלוש לגרמניה ממזרח וממערב. היטלר החליט לרכז את מאמציו בחזית המערבית במטרה לפלג בין הבריטים והאמריקניים. ב-16 לדצמבר 1944 פתחו הגרמנים במתקפת פתע אדירה עם רבע מיליון חיילים בחזית הארדן ( Ardennes בין בלגיה ללוקסמבורג). הגרמנים הפתיעו את בעלות הברית. הגרמנים תקפו באזור סן-ויט (St Vith), חלפו על-פני הדיוויזיה האמריקנית המוטסת ה-101 שנשארה מכותרת בבסטוין (Bastogne), צומת הכבישים המרכזי באזור. אך בשל מחסור בדלק, מזג-אוויר גרוע והאחיזה העיקשת של האמריקאים בבסטוין, נעצרה התקדמותם של הגרמנים. עם שיפור מזג האויר ב-23 לדצמבר החלו המטוסים של בעלות הברית לתקוף ללא הפסק את הריכוזים החשופים של השריון הגרמני. ב-26 לדצמבר פרצה דיביזיית השריון ה-4 האמריקאית בארמיה של פטון לבסטוין ושברה את המצור על הצנחנים האמריקאים המבוצרים שם. בזאת הסתיים הקרב על הבליטה. בקרב על הבליטה איבדו הגרמנים את עתודות השריון האחרונות שלהם ומיצו את רוב היכולת הצבאית שנותרה להם.
הסיבות להצלחה הגרמנית בתחילת הקרב היו מזג האוויר הסוער שסייע להם הפעם ומנע את גלוים על ידי טיסות תצפית. בדרך זו יכלו הגרמנים לנצל את גורם ההפתעה. להערכת הפקוד העליון של בעלות הברית מתקפה גרמנית בקנה מידה גדול לא היתה אפשרית בשלב זה. בארדן היו כוחות מעטים שלא היו מסוגלים לבלום את הגרמנים. הסיבות לכישלון הגרמני בסופו של דבר היו מחסור בדלק והתגובה הנמרצת של כוחות בעלות הברית. הכוחות האמריקניים התאוששו מהר. העיר בסטוין, שבה היה מצבור דלק ענק, לא נפלה לידי התוקפים. בניצוחו של פטון נבלמו הגרמנים. ריכוז הכוחות המהיר של בעלות הברית, ושליטתם האוירית הבלתי מעורערת לא השאירו לגרמנים סיכוי. החיילים הגרמנים נטשו את הטנקים ואת הרכב שלהם. רובם חזרו לקוויהם תוך הסתננות בשבילים וביערות. הטנקים הגרמניים ברובם נפלו לידי האמריקאים או הושמדו.