המערכה במלאיה אשר החלה ב- 8 לדצמבר 1941 מייד לאחר התקיפה על פרל הארבור, הביאה לתודעת העולם כי הצבא היפני, אשר הוערך הערכת חסר שנים רבות ע"י מעצמות המערב, הנו כוח לוחם מהמעלה הראשונה המונהג ע"י מפקדים מיומנים ומנוסים. הבריטים, כמו מדינות רבות האמינו כי סינגפור הנו הבסיס הימי החזק בעולם ואינו ניתן לכיבוש - לפחות מכוון הים. היפנים מאידך האמינו כי ניתן לכבוש את מלאיה וסינגפור במאה ימים והקצו לכך את הארמייה ה- 25 בפיקודו של לט. גנרל יאמשיטה אשר כללה 4 דיביזיות. למעשה נזקקו היפנים רק לשלוש דיביזיות ולשבעים יום לביצוע המשימה.
היפנים ראו בסינגפור יעד אסטרטגי לא רק מבחינה כלכלית בהיותו המפתח למקורות הנפט באיי הודו המזרחית-ההולנדית (אינדונזיה) אלא גם מבחינה פסיכולוגית, בהיותו הסמל העיקרי של הקולוניאליזם האירופאי-מערבי באסיה ולכן כיבושו יבטיח את תדמיתה של יפן כמגנת האומות האסיאניות אל מול האימפריאליזם המערבי, תדמית ששקדה יפן לבנות מתחילת המאה עם ניצחונה על רוסיה. על כן הכוח שנבחר למשימה היה בעל איכויות מיוחדות, אויש ע"י קצינים וחיילים שנבחרו באופן מדוקדק מכלל הצבא היפני ואשר אומנו בלחימת ג'ונגל בהודו-סין הצרפתית ובאי היינאן. הארמיה ה- 25 כללה 62,200 חיילים עם 183 תותחים ו- 228 טנקים. כמו כן קבלה הארמייה בסיוע ישיר את דיביזית-האוויר ה- 3 אשר כללה 168 מטוסי-קרב, 81 מפציצים קלים, 99 מפציצים כבדים ו- 45 מטוסי סיור. צי הפלישה הדרומי אשר כלל את צי האוויר ה- 22, עם 158 מטוסים הגן על שיירות ספינות הפלישה.
כוחות המזרח הרחוק הבריטים היו תחת פיקוד מרשל-האוויר רוברט ברוק-פופהם ואילו למפקד הכוחות במלאיה וסינגפור התמנה לט. גנרל פרסיבל. עם פרוץ הקרבות כללו כוחותיו את הקורפוס ה- 3 בהרכב 2 הדיביזיות ההודיות ה- 9 וה- 11, הדיביזיה האוסטרלית ה- 8 , כוחות מבצר סינגפור וחטיבת עתודה ובסה"כ 88,600 חיילים. כוחותיו הסתייעו ב- 158 מטוסים של חיל האוויר המלכותי במזרח הרחוק.
משא ומתן אשר ניהלו היפנים עם תאילנד לפני דצמבר והשתלטות על הודו-סין במהלך שנת 1941 אפשרו ליפנים להתחיל בפלישה מבסיסים קרובים יחסית למלאיה.
ב- 6 לדצמבר גילו הבריטים את שיירות הצי היפני הקרבות למפרץ סיאם ובבוקר ה- 7 לחודש (לפני ההתקפה על פרל הארבור) אף הפילו מטוסי קרב של זרוע האוויר של הצי היפני מטוס סיור בריטי מדגם קטלינה אשר היה במשימת סיור אוויר מעל כוחותיהם. כל זה לא היה בו די על מנת שהבריטים יקלטו בתודעתם את הפלישה המתרחשת וינקטו צעדים בהתאם. בשעה 080100 החלו הנחיתות היפניות הראשונות בנמלי סינגורה ופאטני בתאילנד ובקוטה-ברו במלאיה.
הבריטים, בתקווה ליירט כל נחיתה יפנית נוספת, שלחו את צי המזרח-הרחוק שלהם אשר כלל את ספינת המערכה פרינס-אוף-ווילס וסיירת המערכה ריפלס בפיקודו של אדמירל תום פיליפס צפונה. הצי הבריטי פעל ללא תיאום עם חיל האוויר ונכנס לטווח המפציצים ומטוסי הקרב היפנים שנערכו כבר בשדות יבשתיים בחצי האי המלאי. ללא חיפוי אווירי הפך הצי הבריטי למטרה קלה עבור חיל האוויר היפני אשר הטביע את שתי ספינותיו הראשיות ב- 10 לדצמבר (בין הנספים היה גם מפקד הצי האדמירל פיליפס).
הכוח העיקרי היפני המשיך בתנועה מהירה דרומה במערב חצי-האי לאורך הציר היחיד שאפשר תנועה. הכוחות היפנים נעו תוך ביצוע תמרונים אוגפים לכוחות הבריטים כל אימת שהתאפשר הדבר, הם עשו זאת באמצעות איגופים ימיים קצרים עם סירות מתקפלות ובאמצעות 18,000 זוגות אופניים שאפשרו להם תנועה מהירה בשבילי הג'ונגל לעורף הבריטי. העיר פננג נפלה ב- 18 לדצמבר, קואלה-לומפור ב- 11 לינואר (לאחר קרב הגנה עיקרי בו הובסו הבריטים במרכז חצי-האי) ומלאקה ב- 15 לינואר. היפנים כבשו את ג'והור-בהרו ב- 31 לינואר כאשר הכוח הבריטי האחרון נסוג למבצר-סינגפור לאחר פיצוץ הגשר ליבשת ויצירת פער של 50 מ'.
סינגפור סבלה מהפצצות יפניות יומיות החל ממחצית חודש ינואר 1942. פליטים אשר ברחו ממלאיה הכפילו את אוכלוסיית סינגפור בת 550,000 התושבים. יותר ויותר כוחות ים,אוויר ויבשה בריטים הובאו לסינגפור במהלך חודש ינואר, אך רובם סבלו מהעדר הכשרה מתאימה, או שהיו אלו כוחות שזה עתה הגיעו מאוסטרליה, הודו והמזרח-התיכון. תושביה הסינים של סינגפור אשר ניזונו משמועות בדבר התייחסותם הברוטלית של היפנים לתושבים הסינים במלאיה יצרו וועד-להגנה עצמית, התגייסו לגדוד מיוחד "כוח-דאל" והצטרפו לכוחות הבריטים המגינים על סינגפור.
בין ה 1 - 8 לפברואר 1942 ניצבו שני הצבאות משני עברו של מייצר ג'והור כאשר היפנים מגבירים את הפצצותיהם על העיר ובעיקר על שדות התעופה והנמל והכינו את התקפתם.
ההתקפה היפנית הונחתה בעוצמה של כ 30,000 חיילים אל מול כ- 70,000 בריטים ובקצה גבול צירי התחזוקה שלהם. עם זאת השילוב הבין-זרועי שלהם היה כה מוצלח שבהנחיתם את כוחותיהם בעלטת ליל ה- 8 לפברואר הצליחו להפתיע את המגינים להשתלט במהירות על שדה התעופה טנג ולהביא לחוף 2 דיביזיות. הם תקנו בתוך 4 ימים את הגשר ליבשת וב- 11 לפברואר כבשו את הנקודה הגבוהה באי - בוקיט-תימא. הבריטים נסוגו לקו ההגנה האחרון שלהם סביב העיר אשר הובקע גם הוא ב- 13 לפברואר והעיר כולה הייתה בכינון ישיר של תותחי היפנים. עוצמת האש היפנית גבתה 2,000 נפגעים ליום בקרב אוכלוסייה של מעל מליון. במהרה השירותים העירוניים הפסיקו לפעול והמושל תומס ביקש מלונדון אישור להיכנע. בקשה שהועברה גם בצינורות הצבאיים מגנרל פרסיבל, לגנרל וויבל, מפקד הכוחות בדרום-מזרח אסיה. האישור ניתן ע"י צ'רצ'יל ב- 14 לחודש וב- 15 לפברואר נכנעה סינגפור.
המפקד הבריטי של מלאיה, לא הצליח בשום שיטה לעצור את היפנים והובס מכל בחינה שהיא, מהיבט הפיקוד-והשליטה, ערעור מערכיו ואיכות הלחימה. לעומת הבריטים אשר לא הצליחו ולו פעם אחת להוציא לפועל מבצע משולב, השילוב היפני בין כוחות הים-האוויר והיבשה שלהם השיג ריכוז מאמץ מכריע אל מול הנרפות הבריטית. הניצחון היפני התבסס על הכנה מודיעינית נאותה, הפתעה, תמרון, העזה ושילוב בין-זרועי ובין חיילי.