קולונל ויליאם (וולף) פרדריק פרידמן
מאת אל"מ (מיל') ד"ר בני מיכלסון
קולונל פרידמן היה מפצח הצפנים הראשי (Chief Cryptanalyst) של משרד ההגנה האמריקני בשנים 1947-1941.
הוא עמד בראש צוות מפצחי הצפנים של צבא ארצות-הברית (שירות המודיעין המיוחד – Special Intelligence Service), שפיצח את הקוד הדיפלומטי היפני העיקרי - "קוד ארגמן". פרידמן היה מהדמויות המרכזיות במבצע "מג'יק" (Magic) לפיצוח הצופן היפני, שאפשר למפקדים האמריקניים לקרוא ידיעות מיורטות על תנועות הכוחות היפניים.
"מג'יק" היה שם הקוד למבצע משולב של הצבא והצי של ארצות-הברית (חיל האוויר היה חלק מהצבא בתקופה ההיא), שהחל ב-1939 כדי לפצח את הצפנים הדיפלומטיים והצבאיים היפניים. במהלך המלחמה סיפק "מג'יק" לקברניטים האמריקניים, הן בדרג הצבאי הן בדרג המדיני, מודיעין שלא יסולא בפז. עד לאחרונה לא הוערכה כראוי תרומת מבצע זה להצלחות בעלות הברית במלחמה. יחידת המודיעין המיוחדת של הצי, שכונתה היחידה לאבטחת תקשורת ואשר נמנו בה 300 איש, פעלה עם שירות הסיגינט של הצבא )בפיקודו של פרידמן( לפענוח כמויות אדירות של ידיעות מוצפנות שעברו בקווי התקשורת היפניים מהממשלה בטוקיו לסוכניה ולנציגיה ברחבי העולם, ומהפיקוד העליון הקיסרי למפקדי הצי והצבא. התרומה הערכית ביותר של "מג'יק" במהלך המלחמה הייתה פיצוח התעבורה התקשורתית היפנית בהקשר המתקפה על מידווי באמצע שנת 1942. מידע זה, שהועבר לאדמירל נימיץ ערב המערכה, אפשר לו להתמודד בהצלחה עם כוח יפני עדיף ולנצחו, ובכך לבלום את שרשרת הניצחונות היפנית באוקיינוס השקט.
תרומה ערכית נוספת הייתה יירוט התשדורת ופענוחה בעניין ביקורו של אדמירל יממוטו באי בוגנוויל שבאוקיינוס השקט, באפריל 1943, במהלך מערכת גוואדלקנל. העברת המידע בזמן אפשרה לבצע מארב אווירי ולהפיל את מטוסו בידי מטוסי קרב אמריקניים. חיסולו של האדמירל, מפקד הצי המשולב היפני ומפקדם המבריק ביותר, נחשב בעיני רבים לשווה ערך לניצחון במערכה ימית מרכזית.
וולף פרדריק פרידמן נולד ב-24 בספטמבר 1891, בקישינב, רוסיה הצארית וכיום בירת מולדובה. אביו, יהודי רומני מבוקרשט, שהיה בלשן, שימש מתורגמן בשירות הדואר של הצאר. אחרי שנה היגר לארצות-הברית, להימלט מהאנטישמיות שרווחה ברוסיה הצארית. המשפחה הצטרפה אליו לפיטסבורג ב-1893. ב-1903 אירעו בקישינב פרעות ובהם נהרגו 43 יהודים, מאות נפצעו וקהילתם נפגעה קשות )עקב פרעות אלה כתב ביאליק את שירו "בעיר ההרגה"(. אירוע זה רדף את פרידמן כל חייו בחששו מהפליה לרעה.
אחרי שלוש שנים, כשהוענקה לאב פרידמן אזרחות אמריקנית, שונה שמו של וולף לוויליאם. משקיבל תואר .B.S ולאחר שעשה כמה עבודות בתחום הגנטיקה באוניברסיטת קורנל, הועסק ויליאם פרידמן כחוקר במעבדות ריברבנק שליד שיקגו. במסגרת זו החל מגלה עניין בלימוד קודים וצפנים, בעיקר בשל התעניינותו בנערה יפה ושמה אליזבת סמית, שעבדה שם ואשר עסקה בנושא. הוא נשא אותה לאישה ב-1917.
כשנכנסה ארצות-הברית למלחמת העולם הראשונה לא הייתה בצבא שום יחידת סיגינט ושום יכולת בתחום המודיעין התקשורתי, שלא לדבר על יירוט ופיצוח של תשדורות אויב. במצב זה הוטלה על חיל הקשר המשימה להקים יחידה שתעסוק בתחום. בקצינים שהוטלה עליהם המשימה היה גם סרן ג"א מובורן (Mauborgne), לימים קצין קשר ראשי של הצבא. בהבינו שהצבא יזדקק לסיוע חיצוני בתחום פענוח הצפנים, נענה מובורן להצעת מנכ"ל מעבדות ריברבנק למקם את היחידה החדשה שם. מתקני ריברבנק שימשו לו משרד צפנים עד שנוסד מדור MI-8 במסגרת אגף המידע הצבאי שהיה אחראי לקודים ולצפנים.
בקורס הראשון בקריפטולוגיה (פיצוח צפנים) לימד פרידמן ארבעה תלמידים מחיל המודיעין, ובקורס השני – 80 תלמידים, ועמו ארבעה סייענים ובהם אשתו אליזבת. את הקורס לימד במלון אורורה שבאורורה, אילינוי.
ביולי 1918 גויס פרידמן והצטרף למפקדת חיל המשלוח האמריקני בשומון, צרפת, בפיקודו של גנרל פרשינג. הוא הוצב במדור פענוח צפנים וקודים של הצבא הגרמני, במטהו של פרשינג או כפי שכונה ברבים "המדור למודיעין תקשורתי", בפיקודו של קולונל פרנק מורמן (Moorman). בתום מלחמת העולם הראשונה בנובמבר 1918 עמד פרידמן ואחריו חמישה חודשי ניסיון כדי לכתוב קונטרס טכני לקולונל מורמן - "הקודים בשימוש הצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה". אחר כך כתב ספרון ושמו 'תולדות הענף לפיצוח צפנים וקודים של הצבא', אחד מספרי היסטוריה שכתב בנושא התפתחות תחום פיצוח הקודים והצפנים בצבא ארצות-הברית. הוא תפקד למעשה כקצין פיצוח צפנים ראשי במפקדת חיל המשלוח של גנרל פרשינג במסגרת מדור המודיעין התקשורתי. זו הייתה תחילתה של קריירה מצטיינת בשירות הממשלתי. הוא השתחרר מהצבא ב-5 באפריל 1919. ב-1921 התקבל כאזרח עובד צבא בחיל הקשר (כיוון שלא התקבל במדים מסיבות רפואיות). בשביל פרידמן זו הייתה קריירה בת 34 שנים כמפצח צפנים ראשי של הצבא ( Principal Cryptographer). בשנה הראשונה לעבודתו חיבר את הקוד של מטה משרד המלחמה. בחודש יולי נסע למחנה אלפרד ויל בניו-ג'רסי ושם לימד וכתב כמה מחקרים בתחום הקריפטולוגיה הצבאית. כיתות הלימוד שלו שימשו לאימונים אחת בשנה, והוא עצמו נעשה קצין מילואים ב-1922.
בביתו ובזמנו הפנוי, לאחר שעות העבודה, כתב את הספר 'מרכיבי הקריפטואנליזה', שהיה לספר יסוד לכל מפצחי הצפנים של הצבא לעתיד לבוא. ב-1923 נעשה ספר זה לתקנון ההדרכה של צבא ארצות-הברית.
בבית הספר של חיל הקשר, במחנה אלפר וויל, ניו-ג'רסי, לימד בכל שנה קורס בנושא פתרונות לקודים הצבאיים. הקורס בן השבועיים נערך מדי שנה ברציפות עד 1930, ואז הוחלף בקורס בהתכתבות בנושאי קריפטוגרפיה וקרפטואנליזה.
פרויקט נוסף שזכה לתשומת לבו של פרידמן ב-1926 הייתה מכונת האניגמה. הוא השיג דוח על מכונת הצפנה זו מהצבא ההולנדי ואף רכש מכונה אחת ממקור אירופי. הוא עשה ניסיונות שונים לפצח מכונה זו בלי שישתמש במכונה דומה. במאי 1929 סגר שר החוץ הנרי סטימסון את מדור הקודים והצפנים של המודיעין הצבאי, שהוא היה הלקוח המרכזי שלו. מכאן ואילך עבר התחום לחיל הקשר "שירות המודיעין התקשורתי" (Signal Intelligence Service).
עם רס"ן אלברייט ייסד פרידמן את השירות שהוכפף לקצין קשר ראשי. השירות עסק בחיבור קודים וצפנים כלליים ולמבצעים מיוחדים, בהאזנה לתקשורת קווית ורדיו, באיכון תחנות שידור של האויב באמצעים גוניומטריים וכן פעלה בו מעבדה לפיתוח אמצעי איתור חשאיים. עם הקמת השירות אוחדו למעשה כל הגורמים שעסקו בצבא בתחומי התקשורת החשאית ואשר השתייכו לחיל המודיעין, הקשר ולשכת המפקד.
פועלו של פרידמן נעשה מפורסם ביותר - מחבר פורה, מורה ועוסק בפיצוח צפנים - קריפטולוגיה. הישגיו הגדולים ביותר היו בפרסום שיטות מדעיות ומתמטיות לקריפטולוגיה והכנת מערכי שיעור וחומר לימוד ששימש דורות רבים. לעבודתו הייתה השפעה רבה על תחום הסיגינט ועל תחום אבטחת מערכות מידע.
למן שנת 1930 עמד פרידמן בראש שירות הסיגינט של הצבא (Signal Intelligence Service). בתחילת הדרך עדיין קיבל השירות את משאביו ממחלקת המודיעין של הצבא, אולם מהר מאוד החל פרידמן לפתח את השירות בהעסיקו כמה וכמה מפצחי צפנים שהסכימו להפוך עיסוק זה למקצוע וקריירה לכל החיים. אלה היו פרנק רואלט (Rowlett ), אברהם סינקוב וסולומון קולבק, מתמטיקאים צעירים ומבריקים. בהמשך הצטרפו אליהם סגן מרק רודס (Rhoade) שאומן אישית בידי פרידמן ואשר נעשה למדריך הראשי של השירות.
שנות ה-30 היו לפרידמן שנים מתסכלות. הוא התקשה לפתח את הארגון הצעיר נוכח קשיי התקציב וחוסר המודעות בצבא. מתוך חזון וראייה למרחוק הקים השירות ב-1936, בפיקודו של פרידמן: בסיס האזנה ותקשורת במחנה מקינלי שבפיליפינים ובראשו הועמד סגן רודס; בסיס האזנה בפנמה בפיקודו של סינקוב; בסיס האזנה בהוואי בפיקודו של קולבק; בסיסים נוספים הוקמו בסן פרנסיסקו ובמחנה סם יוסטון, טקסס. פלוגת ההאזנה הניידת הראשונה הוקמה במחנה מונמוט, ניו-ג'רסי.
ב-1934 הניח פרידמן את ידו על כמה מכשירי ערבול תקשורת של IBM שעמדו מבלי שימוש במטהו של ראש אג"א, והם שימשו אותו באופן סדיר לחיבור קודים בשביל הצבא. ב-1935 שוכנע פרידמן לשכור מכונות אלה דרך קבע ולחלקן למפקדות הדיוויזיות ולאגפי המטכ"ל. זה היה הרעיון שלו להיעזר במכונות לחיבור קודים בשביל הצבא, והוא אף יישם רעיון זה בפועל.
ב-1939 ביקר פרידמן בבסיסי ההאזנה בהוואי ובפנמה וסייע בשינוים הארגוני. בתהליך השינוי הוצאו המכונות ממחלקות קציני הקשר הפיקודיים והועברו לשליטה ריכוזית של השירות בארצות-הברית.
ספרו של יארדלי מ-1931 "הלשכה השחורה האמריקנית", שבו תיאר את יכולתה של ארצות-הברית להאזין ולפצח צפנים, לא רק הביכה את האמריקנים אלא גרמה לאומות רבות ובהן היפנית להנהיג קודים וצפנים חדשים. בחלוקת העבודה בין הצבא לצי בארצות-הברית קיבל עליו הצי לטפל בקודים ובצפנים היפניים, חוץ מ"קוד ארגמן".
בפברואר 1939 נאמר לפרידמן לעזוב כל עיסוק אחר ולהתרכז בפיצוח קוד דיפלומטי מורכב זה.
ב-23 בדצמבר 1939, אחרי שנבדק בדיקה רפואית, שוב גויס פרידמן בדרגת קולונל והוכן לנסיעה לאנגליה שהשתתפה במלחמה. אולם הנסיעה לא יצאה אל הפועל ובמקומה נלקח למחלקה הנירופסיכיאטרית בבית החולים ולטר ריד, כשהוא לוקה בעייפות נפשית קיצונית. צוין שעייפותו נבעה משעות רבות מאוד שבהן היה נתון בלחצי עבודה על פרויקטים מסווגים ביותר. ב-22 במרס שוחרר מבית החולים וב-1 באפריל 1941 שב לעבודה מלאה. בכך נסתיים סופית שירותו במדים והוא קיבל פטור בכבוד מחמת בעיות בריאות. אולם הוא המשיך לשרת בתפקיד הזה כאזרח. אחרי המלחמה קבעה ועדה רפואית שהוא כשיר לשירות צבאי ואפשרו לו פרישה מכובדת מהצבא בדרגת קולונל.
ב-1947, כשעבר לעבוד בשירות NSA שסייע בהקמתו, נתברר שפרידמן מעולם לא עבר תחקיר ביטחוני מאז מלחמת העולם הראשונה וכי הוא עדיין מוגדר ברשימות משרד ההגנה כ"עובד זמני".
לאחר המלחמה המשיך לעבוד כיועץ מיוחד ל-NSA. הוענק לו עיטור המופת האזרחי ועיטור הביטחון הלאומי (היחיד מלבד אדגר הובר שהוענקו לו שני העיטורים).
ויליאם פרידמן נפטר ב-1969 ונקבר בבית הקברות הלאומי בארלינגטון. הרבה מהנעשה כיום ב-NSA נשען על עבודתו החלוצית של ויליאם פרידמן.