לוחמים עבריים באירופה

לוחמים עבריים באירופה

המוטיבציה להתנדבות הלוחמים העבריים מארץ ישראל, רובם עולים חדשים שהגיעו מאירופה, נבעה בעיקר מהרצון להגיע למשפחותיהם, ולהילחם באויבי משפחתם ועמם.
הצבא הבריטי לא עודד מגמה זאת, אך עם התמשכות המלחמה והתרחבותה, וצורכי הצבא לתוספת כוח אדם, הסכימו השלטונות הבריטיים לקבל את מתנדבי הישוב היהודי בארץ ישראל לצבא, אך לא לחיילות מסתערים. הם נשלחו לחיילות הסיוע – נהגים, חפרים, הנדסת בינוי, אפסנאות, הספקה, חימוש, קשר וכדומה.
המתגייסים הראשונים נשלחו ליחידות מעורבות של ערבים ויהודים. אך גם המסגרת הצבאית הנוקשה, לא יכלה לשאת את המתח בין העמים, ובעקבות כך, הוקמו יחידות המורכבות מחיילים יהודים, שהשפה בהן הייתה עברית, ולימים, גם הפיקוד עליהן היה עברי.
יחידות עבריות וחיילים יהודים מארץ ישראל, נשלחו למערכה באירופה, כבר בשנים הראשונות, אך לא כלוחמים קרביים, אלא כדרג מסייע.
יחידת החפרים 401 (שהייתה יחידה מעורבת של ערבים ויהודים) נשלחה  בפברואר 1940 מארץ ישראל לצרפת – לסלילת מסילת ברזל, אך לאחר הכיבוש הגרמני, נסוגה לבריטניה ומשם חזרה למזרח התיכון.
יחידות החפרים (פלוגות 602, 603, 604, 605, 606, 608) וכוחות עזר נוספים (יחידת תפעול הנמלים 1039, נהגים, קשרים וצוותי קרקע של חיל האויר), נשלחו במרץ 1941 למערכה ביוון, אך בעקבות הצלחת הפלישה הגרמנית, נאלצו לסגת, כשרובם המכריע, נפל בשבי הגרמני.
בקיץ 1943 החלה התקפת הכוחות הקרקעיים של בעלות הברית על גרמניה, מדרום, מכיוון סיציליה ואיטליה.
עם כוחות הפלישה של הצבא הבריטי לאיטליה, מספטמבר 1943, הגיעו גם יחידות עבריות לאירופה.
לראשונה נפגשו יהודי איטליה המשוחררים מעול המשטר הפשיסטי, עם חיילים יהודים ששירתו ביתר צבאות בעלות הברית (מארצות הברית, בריטניה, קנדה, דרום אפריקה ועוד). וחיילים יהודים מארץ ישראל, ששירתו בצבא הבריטי, אשר מיד עם הגעתם לאיטליה, החלו בפעולות סיוע ליהודי המקום.
בנובמבר 1944 הצטרפו אליהן יחידות הבריגדה היהודית (החי"ל – חטיבה יהודית לוחמת), ונשלחו לאימון בפיוג'י.
הגעת אלפי הלוחמים לפיוג'י, הפכה את המקום למרכז פעילות ארץ ישראלי.
לימים התקיים שם מפגש, בהשתתפות נציגיהם של כמעט כל היחידות העבריות שפעלו באיטליה, שהיה לוועידת היסוד של "המרכז לגולה". בוועידה הונחו היסודות לפעולות העזרה לפליטים היהודים, ושם גם נתקבלה ההחלטה להעלות את יהודי הגולה ארצה, בכל דרך, בנתיבי "הבריחה" ו"העפלה".  
ב-18 במאי 1945, לאחר תום המלחמה באירופה, הועברה הבריגדה היהודית מגזרת נהר הסניו, צפונה, לאזור טרוויזיו, בסמוך למשולש הגבולות איטליה, אוסטריה ויגוסלביה. שם נפגשו חיילי הבריגדה עם ניצולי השואה, משם יצאו שליחים אל תוככי היבשת, אל מחנות העקורים באוסטריה ובגרמניה, ואף מזרחה, כשסמל ה"מגן דוד" על תג שרוולם, ועל חזית ודלתות רכבם, מראה שעורר התרגשות רבה מאד בקרב הניצולים.
שלמה שמיר, שהיה מפקד הבריגדה מטעם "ההגנה", כתב "...מבחינתי המאורע המכונן של חיי היה המפגש עם שארית הפליטה באירופה שלאחר המלחמה. הם לא ידעו בכלל על הפעילות בפלסטינה. נכנסנו למחנות העקורים במכונית של הבריגדה, שעליה מתנוסס מגן דוד, ומהרכב יורד איש צבא עם דרגות קצונה ועל הכתף שלו סמל מגן דוד. היהודים היו בשוק. הם לא האמינו שיש חיבור כזה בין יהודי לבין צבא. הם מיששו אותנו, רצו לדעת שזה אמיתי. למעט אנשים יש אפשרות להרגיש כמו משיח בחייהם, אני הרגשתי זאת. בשבילם אני הייתי המשיח".
בתאום של פעילי היחידות העבריות, חילקו ביניהם את השטחים ששוחררו באיטליה, מבחינת האחריות לאיתור יהודים והגשת סיוע ראשוני להם. כמעט ליד כל יחידה הוקמה נקודת הכשרה, שהיחידה הייתה אחראית לתחזוקתה ולהדרכתה. נהגי פלוגות התובלה (יע"ל - יחידות עבריות להובלה), מעבר למשימותיהם השוטפות, העבירו אלפי פליטים יהודים אל מעבר לגבול, לאיטליה ואל מרכזי הפליטים בה.
בסוף יולי 1945 הועברה הבריגדה מטרוויזיו דרך אוסטריה וגרמניה, לבלגיה ולהולנד.
יתר היחידות העבריות - פלוגות ההנדסה, התובלה ואחרות, נשארו פרוסות בכל רחבי איטליה ודרום אוסטריה (ראו פירוט בהמשך), מצב שאפשר את הגמישות הלוגיסטית של המשך הפעילות על פני אירופה כולה, ובעיקר באיטליה, אוסטריה וגרמניה.
החיילים הארץ ישראלים, העניקו את ההשראה לחזון של בית יהודי במולדת של יהודים. הם פעלו במחנות העקורים, דאגו לצרכים הגשמיים של קורת גג, ביגוד ומזון. הם סייעו באיתור המשפחות, והוצאת ילדים יהודים ממנזרים. הם בנו מרכזי הכשרה בהם טיפלו בפליטים, ארגנו את הנוער, עסקו בפעילות חינוך ותרבות, הקנו את השפה העברית, למדו את ההווי הארץ ישראלי, והכשירו אותם לעלייה ארצה.
במקביל, עסקו בהשגת אישורים (סרטיפיקטים) לעליה, הפעילו את תחנות הבריחה, עוררו ועודדו את אלפי ניצולי השואה, והכווינו אותם, לעבר הנמלים, מהם הפליגו בספינות ההעפלה, לארץ-ישראל.
היחידות העבריות בצבא הבריטי, סיפקו את התשתית הארגונית והלוגיסטית, למפעל "הבריחה" ו"ההעפלה". פריסתם הפיזית, והכלים שעמדו לרשותם, הם שאפשרו את היכולת לפעול בין אזורי הכיבוש באוסטריה וגרמניה לכיוון איטליה ונמלי הים התיכון. הם שהובילו את המעפילים לאניות, והם שציידו את האניות במזון, בתרופות, בחגורות-הצלה, בדלק ובכל שאר הפריטים הנחוצים להפלגה.
עם פרוק היחידות העבריות בצבא הבריטי, ובראשן – הבריגדה, נשארו רבים מהם באירופה, כדי לעסוק בטיפול במחנות העקורים, קיבוצי ההכשרה, ופעולות ה"בריחה", ובמקומם, כ"כפילים", עלו ארצה ניצולי השואה, בבגדי החיילים ותעודותיהם.
פעולתם של הלוחמים הארץ ישראלים הייתה פרי יוזמתם ותושייתם, הם ראו בכך שליחות לאומית ממלכתית. בעקבותיהם, נכנסה המערכת המוסדית לפעילות, והיא שהחליפה את מעשי החיילים.

פלוגות התובלה העבריות (יע"ל – יחידות עבריות להובלה) באירופה

פלוגת מובילי המים 148  (PAL) WATER TANKS בסוף אוגוסט 1943 הופרדה בטריפולי, קבוצה בפיקודו של יצחק ("סאקו") ספקטור מן הפלוגה, על-מנת להשתתף בנחיתה בסלרנו שבדרום-איטליה. בתחילת ספטמבר 1943, תחת הפגזות והפצצות נחתה בחוף והייתה ליחידה העברית הראשונה שהגיעה לאיטליה. בסוף החודש חברה אליה שאר הפלוגה, בפיקודו של מייג'ר ידין פרומקין, עם כיבוש נאפולי הועברה הפלוגה לשם. ובהמשך 1944 הגיעה הפלוגה לפירנצה, שם היה לה חלק נכבד בשיקום קהילת יהדות פירנצה. הם החלו בפעולות ההצלה מיד עם שחרורה של העיר והמשיכו בכך עד אחרי המלחמה. הם דאגו לצרכים הגשמיים: קורת גג, ביגוד ומזון. עברו לסיוע באיתור המשפחות והמשיכו פעולות תרבות. המטרה הייתה לארגן את הנוער  להקנות לו את השפה העברית, ההווי הארץ ישראלי ולהכשירו לעלייה לארץ ישראל. במבני בית הספר ליד בית הכנסת חודשו הלימודים. במקביל, טיפלו חיילי הפלוגה בהוצאת ילדים יהודים ממנזרים בעיר. גולת הכותרת של פעילות הפלוגה הייתה בארגון סרטיפיקטים לבאי ההכשרות ובני משפחתם. וכך רובם הגיעו לארץ ישראל בעליית "פרינסס קאתלין".
פלוגת הובלה 462  General Transport Coy. R.A.S.C שאבדה באסון טביעת " ארינפורה" – 139 לוחמים, התארגנה מחדש ובספטמבר 1943 נשלחה לאיטליה ונחתה בראש החוף בסאלרנו. שם פעלה בפינוי רציפי הפריקה, ובדחיפת אספקה, תחמושת ודלק ליחידות הלוחמות בחזית במסגרת הקורפוס העשירי. באוגוסט 1944 קודמה לסביבת רומא ובתחילת 1945, צפונה, לאזור פירנצה-ליבורנו.  בפלוגה התרכז גרעין של פעילים, בהנהגת הרס"פ אליהו כהן, שמילאו תפקיד מרכזי בארגון ההעפלה מאיטליה לאחר המלחמה לצדו של שליח "ההגנה" יהודה ארזי. בנוסף לחובותיה הצבאיות, השתתפו לוחמי הפלוגה באיתור יהודים והגשת סיוע להם, והחזיקו את הכשרת מאג'נטה הסמוכה למילאנו. באפריל 1945 קודמה הפלוגה לבולוניה, ובתחילת יוני, למילאנו כשמחלקות שלה נשלחו לטורינו ולגנואה.
פלוגת הובלה 650   General Transport Coy. R.A.S.C בפיקודו של שמואל נאמן, הבריחו מעפילים מעיראק, וביניהם עריקים יהודים מחיילי הצבא הפולני החופשי בפיקודו של גנרל אנדרס. בספטמבר 1943 יצאה הפלוגה לאיטליה והשתתפה בנחיתה של בעלות הברית בראש החוף בסלרנו.  בהמשך קודמה צפונה וקיבלה על אחריותה את אזור פירנצה-ליבורנו. באפריל 1945, תחת פיקודו של מיג'ור אדי כהנוב, הועברה לפירנצה. ומשם לבולוניה. משאיותיה פעלו בכל עמק הפו וצפון איטליה. מדי פעם נשלחו שיירות לדרום, להביא אספקה ישירות לנמל נאפולי. הפלוגה אימצה את חוות ההכשרה בנונאנטולה, והייתה אחראית לתחזוקתה ולהדרכתה. בפברואר 1946 הועברה לקפואה שבדרום איטליה.
פלוגת הובלה 178   General Transport Coy. R.A.S.C. בפיקודו של מייג'ור ולסלי אהרון הפליגה במאי 1943 לאי מלטה לקראת הפלישה לסיציליה, בדצמבר 1943 הועברה לפיוג'י שבאיטליה, בתחילת מאי 1944 הוצבה בוואסטו שמצפון לטרמולי. באמצע אוגוסט 1944 קודמה צפונה לאנקונה, באוקטובר הגיעה לארצו, שם רוכזו מרבית יחידות ההובלה העבריות. הפלוגה גילתה פעילות רבה בקשירת קשרים עם יהודי המקום גם במצרים וגם בלוב, והמשיכה לנהוג כך עם הגיעה לאיטליה, שם  טיפולה בפליטים יהודיים. לאחר הגעתה לטאראנטו שלחה הפלוגה משלחות אל מחנות הפליטים בפראמונטי ובבארי וקיבלה על עצמה את הטיפול השוטף בפליטים שבחוף המזרחי של איטליה. לאחר שהפלוגה קודמה צפונה היא קיבלה על אחריותה את הטיפול ביהודים במרחב שבין מודנה, בולוניה ופרארה.  בינואר 1945 צורפה לבריגדה היהודית. לאחר תום המלחמה עברה עמה לטרביזיו ומשם לבלגיה ולהולנד. הם עברו בבאוואריה ובאוסטריה, מלאו את המשאיות ביהודים והעבירום לאיטליה. הפלוגה, תחת פיקודו של מייג'ור אברהם זילברשטין אף "השיגה" סט כפול של רכבים, עמם העבירה פליטים יהודים מהשטחים המשוחררים, לעבר נמלי הים התיכון.  "שום דבר אחר לא היה קיים ולא היה חשוב, עסקתי רק בהובלת יהודים. גנבתי 34 משאיות מיחידה הולנדית, וצירפתי אותם כפלוגה חמישית ליחידה. שיירות נסעו להביא יהודים, ושיירות נסעו לאספקה בריטית, הכל כפל... סיפקתי שמיכות, עצים להקמת מיטות, כל ציוד שנדרש ומזון לפליטים. הובלנו משאיות ריקות עם מדים של צבא, הלבשנו את הפליטים והוצאנו אותם כחיילים, כשיירות של הצבא, עם המעבר החליפו את המדים למדי פועלים לתיקון כבישים. הגענו לכל מחנה בגרמניה, הולכנו אותם לדרום צרפת לנמלים נידחים..."
פלוגת הובלה 179 General Transport Coy. R.A.S.C בפיקודו של מייג'ור ישראל בוגנוב נחתה בסוף ספטמבר 1943  בסאלרנו שבאיטליה.  באפריל 1945, פעלו בין אלפונסינה לפרארה  בסוף מאי 1945 הועברה לונציה, ובשלהי 1945 הועברה לאודינה. עם צאתה של הבריגדה למערב אירופה, הושאר בטרויזיו מאסף, שתוגבר על ידי היחידה, שהמשיך לכוון את תנועת הפליטים מאוסטריה לאיטליה. באפריל 1946 הועברה הפלוגה לדרום איטליה, לקאזרטה, לאחר שנתגלתה מעורבותה בפעילות ההעפלה.
פלוגת הובלה 468  General Transport Coy. R.A.S.C ביוני 1943 נשלחה לאי מלטה במקום פלוגה 462 שעברה את אסון הטביעה. בדצמבר 1943 הועברה לטאראנטו איטליה. ומשם לבארי, סביבה היו מרוכזים מרבית הפליטים היהודים מיוגוסלביה, ועסקה בסיוע וטיפול בהם, והחזקת פעילות תנועת 'דרור' בדרום איטליה. באוגוסט 1945 בפיקודו של מייג'ור יחזקאל סחרוב (סהר) הועברה לווילאך שבאוסטריה. חיילי הפלוגה טיפלו במחנות הפליטים באזור הכיבוש הבריטי באוסטריה, שם התרכזו אלפים מן המגיעים ממזרח אירופה, והבריחו חלק מהם לאיטליה. לאחר יציאתה של הבריגדה לבלגיה ולהולנד, טיפלה הפלוגה במחנה לקליטת הפליטים היהודים, שהקימה הבריגדה בפונטנה שליד טרויזיו. לאחר שהייתה שלושה חודשים באוסטריה הבריטים שחשדו בסיוע היחידה לפליטים המנסים לעבור את הגבול מאוסטריה לאיטליה, העבירו אותה חזרה לאודינה בצפון-מזרח איטליה, אך גם שם הוסיפה היחידה למלא תפקיד חשוב ב"בריחה" מאזור הכיבוש הבריטי לאיטליה.

יחידות ההנדסה העבריות באירופה

פלוגת הנדסה 544  Mechanical & Electrical Coy. הגיעה בתחילת 1945 לדרום איטליה. מרבית הפלוגה נשלחה לנאפולי ושלוחותיה יצאו לרומא ולעיירה נולה.
פלוגת הנדסה 738  Artisan Works Coy. R.E בפיקודו של מייג'ור יצחק רפפורט, הגיעה במהלך שחרור לוב מידי האיטלקים והגרמנים, לקהילה היהודית בטריפולי ובבנגזי, וסייעה להם להקים מחדש את בתי הכנסת שנחרבו על ידי הגרמנים ולשקם את בית העלמין היהודי שחולל.  באוגוסט 1944 יצאה הפלוגה לאיטליה. היא השתייכה למחנה השמיני והתקדמה עמו צפונה. היא עסקה בסילוק מוקשים והכשרת דרכים שחובלו על ידי הגרמנים בנסיגתם, כולל הקמת גשר תחת אש כבדה, על נהר למונה  (Lamone) בצפון איטליה. אחת מפעולותיה יוצאות הדופן הייתה העברת קבוצת פרטיזנים למשימותיה מעבר לקווים דרך שדה מוקשים. בתמורה הביאה קבוצת הפרטיזנים בדרכה חזרה קבוצת יהודים בתוך שיירה גדולה יותר של איטלקים. לאחר תום הקרבות התמקמה הפלוגה באזור ונציה באיטליה, שם טיפלה  בניצולים היהודים.
פלוגת הנדסה 739   Artisan Works Coy.,R.E בפיקודו של מייג'ור מאיר טוביאנסקי, הועברה באוקטובר 1943 לברינדיזי באיטליה. עסקה בהקמת מתקני קבע שונים ואחזקתם.  בברינדיזי פגשו אנשי הפלוגה בפליטים יהודים מיוגוסלביה שחולצו מן האי ויסי. הפלוגה קיבלה על עצמה את האחריות למרחב שבין אנקונה לרימיני. בראשית 1944 מונה מייג'ור אטלס למפקד הפלוגה, . בפברואר 1944 עברה לנאפולי עבדה בתחזוקת בתי חולים, ובמאי 1945 הועברה למילאנו וסביבתה.
פלוגת הנדסה 745   Artisan Works Coy. R.E. "פלוגת סולל בונה" בפיקודו של מייג'ור חיימוביץ' הגיעה במרץ 1944 לאיטליה, ונשלחה לנאפולי שם בנתה 3 מחנות צבאיים ושיקומם. בשלהי המלחמה הועסקה בעיקר בשיקום ובבניית גשרים ושיפוץ צירי תנועה. במאי 1945 היא הועברה למילאנו וממנה פעלו עד תחילת 1946 .
פלוגת הסוואה 1  M.E. Camouflage Coy בפיקודו של מייג'ור אליעזר אהרונוב, הועברה בנובמבר 1943 לטארנטו שבאיטליה, התאמנה בפוג'יה ונשלחה ללוקארה תחת פיקוד המחנה השמיני, ממונטה קאסינו ועד לחוף האדריאטי. אנשיה פעלו בקבוצות קטנות כשהם מסופחים ליחידות שונות, לאורך קו החזית המזרחי, כשהם בונים דמיי תותחים, טנקים, גשרים, חופי העמסה וביום תרגילי נחיתה. באיטליה אימצה הפלוגה את הפליטים היהודים בבארי, להם  קציני היחידה וחייליה אספו והביאו מצרכי מזון ומלבושים. הפלוגה נותרה באיטליה עד ראשית 1946.
פלוגת הנדסת שדה 643  בפיקודו של מייג'ור אהרון כהן, הגיעה ב- 15 בספטמבר 1944  לטאראנטו ומשם לקפואה, הצטרפה לבריגדה היהודית, ועמה המשיכה בלחימה על נהר הסניו, המעבר לטרויזיו ומשם לבלגיה והולנד.
פלוגת המיפוי 524 R.E.  – מספטמבר 1944 בסיינה איטליה - "חיילי הפלוגה הרגישו כי מעתה יוכלו להיענות לצרכי המצפון היהודי ולהושיט יד אחים לשארית הפליטה. גילוי ההזדהות היהודית התבטאה בצורות שונות. בראש ובראשונה בהפרשת מזון ובאיסוף כספי תרומות מחיילים לרכישת מזון ומצרכים אחרים מעבר לכמויות המוקצבות לכל יחידה" .
יחידת מחסני מפות 20  - מאוקטובר 1943 באיטליה.
חיל הציוד     R. A. O. C. באיטליה.
יחידת חימוש 528 - הועברה לאיטליה בתחילת דצמבר 1944 ושירתה במחנה נולה ליד נאפולי. 

מקורות
אפרים דקל, היחידות העבריות והבריגדה  בפעולות "בריחה" והצלה
יואב גלבר, תולדות ההתנדבות, יד יצחק בן צבי, ירושלים 1979-1986
יעקב ליפשיץ, ספר הבריגדה היהודית, תל-אביב, 1947
ישראל בן דור ומרדכי גיחון, הראשון לחי"ל, איגוד החיילים המשוחררים, 2000
רפאל רופין, הגדוד שאין שני לו, הוצאת משרד הבטחון, 2000
שאול דגן, הבריגדה היהודית הגדוד השלישי, איגוד החיילים המשוחררים, תל אביב 1996
אלי צחקי, פלוגת המיפוי העברי מס' 524 בצבא הבריטי
יד ושם, מחנות העקורים וקיבוצי ההכשרה באיטליה אחרי המלחמה
אתר "הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה