מחתרת תנועות הנוער הציוניות בהונגריה, 1944
דוד גור פברואר 2019
ב-1940בעת מלחמת העולם השנייה, הונגריה הצטרפה למדינות 'הציר' (גרמניה, איטליה, יפן) שנלחמו 'בבעלות הברית'. ב-1940 משרד הפנים ההונגרי סגר את הסניפים של הפדרציה הציונית בערי השדה, פרט לבודפשט ואסר את פעילותן של תנועות הנוער הציוניות. תנועות הנוער הציוניות המשיכו לפעול באש קטנה, בשמות שונים. הפגישות התנועתיות נערכו בבתים פרטיים. המפגשים הבין-תנועתיים של הפעילים התקיימו במשרד הארץ ישראלי ובלשכת הקק"ל שהמשיכו לפעול בבודפשט ללא הפרעה. בסוף 1943, תחילת 1944 היה ברור להנהגות תנועות הנוער הציוניות בהונגריה שמתנהלת השמדה שיטתית של יהודי אירופה ע"י הגרמנים.
בפברואר 1944, נציגי תנועות הנוער הציוניות הקימו את 'ועדת ההגנה'. הועדה הורכבה מארבעה חברים, לאון בלאט (הנוער הציוני), דב אברהמצ'יק (בני עקיבא), מנחם קליין (מכבי הצעיר), משה אלפן (השומר הצעיר), למפקד נבחר משה רוזנברג מ-'חוג גורדון'. נקבעו תחומי פעילות ואחריות בין המשתתפים, למקרה של כיבוש הונגריה ע"י הגרמנים, כגון: הקמת בונקרים, אגירת מזון, רכישת נשק, דאגה לתעודות מזוייפות. הייתה זו הנחת היסוד ליצירת מחתרת תנועות הנוער הציוניות בהונגריה (הרזיסטאנס).
ב-19.3.1944, כאשר הגרמנים נכנסו להונגריה, הבינה ההנהגה של תנועות הנוער הציוניות שיהדות הונגריה, המונה כ-900,000 נפש, ועוד כ-70,000 פליטים יהודים שנמלטו מהארצות הכבושות על ידי הגרמנים, הם שארית יהדות אירופה. חובתה ואחריותה של ההנהגה לעשות את הכל, את האפשרי ואת הבלתי אפשרי, להצלת יהדות הונגריה ולהכשיל את מזימת הגרמנים ושותפיהם להשמדת יהדות הונגריה. להציל...
השתלטות הגרמנים על הונגריה הפתיעה את השלטונות ההונגריים וגם את המוסדות היהודיים, פרט להנהגות תנועות הנוער הציוניות. כבר בערב הכיבוש ולמחרת כאשר ארגונים אחרים עוד לא קלטו את המשמעות הדרמטית של המצב, ההנהגות הגיבו. הורו לחברי התנועה הבוגרים מעל גיל 17, להחליף זהותם, לזהות ארית (אריזציה) ולרדת למחתרת. כך בזהות החדשה, החוקים האנטי-יהודים שיבוא, לא יחולו עליהם, ויהיו חופשיים לפעול ולהציל אחרים. החלטה אסטרטגית זו היוותה את תחילתה של הפעילות המחתרתית.
ביום כניסת הגרמנים להונגריה קמה 'מחתרת תנועות הנוער הציוניות בהונגריה' (הרזיסטנס).
בד בבד עם האריזציה 'מחתרת תנועות הנוער הציוניות' החליטה על שני מבצעי הצלה:
א. שיגור שליחים לקהילות היהודיות לפרובינציה ולמחנות עבודות הכפייה
ב. הברחת הנוער היהודי אל מעבר לגבול הרומני – בכיוון ארץ ישראל
'מחתרת תנועות הנוער הציוניות', ביוזמתה, שלחה שליחים לפרובינציה לקהילות המנותקות ולמחנות לעבודות כפייה, להתריע על הצעדים האנטי-יהודיים הצפויים : על הגטואיזציה, על הגירוש המתקרב ועל מטרת הגירוש. השליחים הביאו תעודות מזוייפות, כסף והוראות לנוער היהודי איך לברוח לבודפשט.
במשך שנת 1944 נמצא תיעוד על כ-200 שליחים ל-300 קהילות ומחנות עבודות כפייה. בהונגריה 'מחתרת תנועות הנוער הציוניות' היה הארגון היחידי שיזם וביצע את השליחויות המסוכנות, להצלת אחרים. מבין השליחים האמיצים נזכיר את דוד גרינוולד, שמואל לוונהיים, יעקב סמושי, אליעזר קדמון, ישעיהו רוזנבלום, אפריים אגמון, אשר ארנ'י, תמר בנשלום, שושנה ברזל, חנה גנץ, משה וייסקופף, שרה כוכבי, אפריים נדב, חוה סנטו, נשקה גולדפרב, מנחם צבי קדרי, בצלאל אדלר, פנחס רוזנבאום, יוסף גרדוש. הרשימה לא מלאה...
דרך המילוט היחידה ממחנה הריכוז, ממחנה השמדה, מהמוות הבטוח, הייתה העלייה - לברוח מעבר לגבול רומניה, בכיוון ארץ ישראל, פלשתינה דאז. כך החלה ההברחה המאורגנת של הנוער היהודי (טיול- שם צופן עברי גם בפי המבריחים המקצועיים) לרומניה דרך ערי הגבול סגד, קולוז'וואר, ביקישצ'אבה, נאג'וואראד (Szeged, Kolozsvár, Békéscsaba, Nagyvárad). בין הפעילים במלאכה מסוכנת זו נזכיר את חנה גנץ, אשר ארני, משה אלפן, יעקב דיושי, אפרה אגמון, יהודה לוי, מנחם צבי קדרי...
מבצע ההברחה המאורגן נפסק ב-23.8.1944. רומניה החליפה צד, הצטרפה לברית המועצות נגד גרמניה, הגבול הרומני-הונגרי הפך לשדה קרב.
לפי הרישומים בספרי הקהילות של הערים ארד ו-טורדה (Arad, Turda) כ-15,000 בני נוער יהודי עברו את הגבול באופן בלתי לגאלי בפרק זמן שבין החודשים אפריל - אוגוסט 1944. מבצע הברחה זה שהציל ממות בטוח את משתתפיו, חסר תקדים בהיקפו במלחמת העולם השנייה באירופה הכבושה ע"י הגרמנים.
ב-15.10.1944, לאחר תפיסת השלטון ע"י מפלגת 'צלב החץ' הפשיסטית, החלה הרדיפה האכזרית של יהודי בודפשט. מדי יום הצטוו קבוצות גיל שונות של יהודים, גברים ונשים, להתייצב לעבודות כפייה. בעקבות צווי ההתייצבות השונים האוכלוסייה היהודית הבוגרת בבודפשט נעלמה, וילדים רבים נשארו ללא הורים. אז התחילה תנועה ספונטנית: שכנים, אחים גדולים הופיעו במשרדי 'הצלב האדום הבינלאומי' ברח' מירלג (Mérleg) 4, הותירו שם את הילדים שנשארו ללא הורים. הנוער הציוני שבמחתרת הגיב מייד. תוך פרק זמן קצר הקימו 55 בתי ילדים בחסות 'הצלב האדום הבינלאומי', במסגרת המחלקה A שבראשה פעל נתן קומוי, נשיא הסתדרות הציונית. שכרו מבנים מתאימים, ציידו אותם בדברים בסיסיים, ארגנו צוות מדריכים-מטפלים מקרב חניכי התנועות, מינו סגל אדמיניסטרטיבי, כלכלי, הציבו שומרים ותלו שלט בחזית המבנה: "בית זה נמצא בחסות הצלב האדום הבינלאומי".
'מחתרת תנועות הנוער הציוניות' דאגה לאספקה רצופה של מזון בסיסי לבתי ילדים ובחודשי החורף הקרים גם לחומרי הסקה. ערב- ערב דנו הנזי ברנד מנהלת אגף הכלכלה של מחלקה A, רודולף ווייס, האחראי על ההובלה ואפרה אגמון נציג המחתרת. השלושה החליטו לאיזה בית ילדים, לאיזה 'בית מוגן', או לגטו המרכזי ברובע ה-7 ישלחו מחר מהמלאי. את מה לשלוח, מאיזה מחסן ובאיזה אמצעי תחבורה. תפקיד 'מחתרת תנועות הנוער הציוניות' היה ללוות את העגלות, להגן על משלוחי המזון מפני התנכלויות של קבוצות אנשי 'צלב החץ' חמושות, או מפני החרמה שרירותית של יחידה צבאית. להביא את משלוח המזון בשלמותו אל היעד – זו הייתה המשימה העליונה של 'המחתרת'. מסוכנת למלווים – גורלית לאלפי הילדים. לא אחד, המלווים המסורים קיפחו את חייהם.
בתקופת השלטון הרצחני של 'צלב החץ', בתקופת המצור ובעת הקרבות על בודפשט, 'מחתרת תנועות הנוער הציוניות' (הרזיסטנס) הקימה, הפעילה, קיימה והצילה 55 בתי ילדים, בהם שרדו 6,000 נפשות . זה סיפור ייחודי, בלתי נתפש, בזמן מלחמת העולם השנייה.
משנת 1941 השגרירות השוויצרית ייצגה בהונגריה מדינות רבות שניתקו קשריהן עם הונגריה בשל המלחמה. ביניהן את בריטניה הגדולה וגם את ענייני ארץ ישראל, כחלק מהאימפריה הבריטית, ואת סידורי העלייה לארץ ישראל. שלושה שבועות לאחר הצלחת הפלישה לנורמנדיה של כוחות בעלות הברית (6 ביוני 1944, פתיחת 'החזית השנייה') פורום שרי הממשלה ההונגרית אישר את התזכיר שגרירות שוויצריה: ניתן לממש את ה-7,800 סרטיפיקטים שברשות המשרד הארץ ישראלי בבודפשט אשר הונפקו ע"י הרשויות בפלשתינה.
ביולי 24 נפתח, בבודפשט, ברחוב וואדאס (Vadász) 29, ב-"בית הזכוכית", משרד לרישום בקשות העלייה ולארגון העלייה תחת שלט: 'מחלקת ההגירה, ייצוג אינטרסים זרים, שגרירות שוויצריה'. עד לסיום התהליכים האדמיניסטרטיביים של ההגירה המבקשים קיבלו אישור לפיו הם רשומים בדרכון קולקטיבי ועד ליציאתם מהונגריה הם אזרחים שוויצריים ונמצאים בחסות הנציגות השוויצרית. מסמך זה מוכר בשם Schutzpass (תעודת חסות).
תנועות הנוער הציוניות דרשו את ייצוגן ב-'בית הזכוכית', בנין שנהנה ממעמד אקסטריטוריאלי. מחודש אוגוסט פעל בתוך הבניין משרד שעל דלתו שלט: 'מדור החלוץ' בניהולו של רפי בנשלום. בחדר זה חימשו פעילי המחתרת את חבריהם בתעודות מזויפות, .כאן קיבלו את משימותיהם חברי המחתרת, פה תודרכו המועמדים לבריחה מעבר לגבול, לכאן הגיעו המסרים המוצפנים על גניבת גבול שעלתה יפה, ממקום זה כיוונו את השליחים-הקשרים למחנות עבודות הכפייה. ל-'בית הזכוכית', לחדר החלוץ, הגיעו הידיעות על חברי מחתרת שנתפסו, שנכלאו ומשם דאגו לפדותם מהשבי. במדור 'החלוץ' התנהלו גם הדיונים והמשא ומתן עם נציגי קבוצות האנטי גרמניות על שיתוף פעולה . כל הפעילות הזאת בתוך חדר 'מדור החלוץ' התנהלה ללא ידיעת הנהלת 'בית הזכוכית' וללא ידעת הקונסול לוץ. גם ההתייעצויות של הנהגת 'מחתרת תנועות הנוער הציוניות' (הרזיסטנס) נערכו עתה בין כותלי 'בית הזכוכית' הבטוחים במקום נקודות מפגש מזדמנים ומסוכנים בבתי קפה ובפארקים.
במחצית השנייה של אוקטובר, לאחר תפיסת השלטון ע"י מפלגת 'צלב החץ', נפתחו שערי 'בית הזכוכית', ביוזמת אלכסנדר גרוסמן, ומצאו את מקומם בתוכו עריקים ממחנות עבודות הכפייה, משפחות הפעילים הציוניים, חברי 'המחתרת' - חניכי תנועות הנוער, המאגר הטבעי לפעילות ההצלה מכל הסוגים, ואחרים. בנובמבר הוצב שלט שגרירות שוויצריה גם ברחוב ווקרלה 17 (Wekerle היום Hercegprímás). שם התקבצו חיש מהר 700 יהודים. בחודש דצמבר שברו במרתף את הקיר המפריד מהבית השכן, רח' וואדאס 31, המשכן הנטוש של התאחדות הכדורגל ההונגרית והשתכנו שם כ-1000 חניכי תנועות הנוער בפיקודו של ד"ר שמשון נתן. 'מחתרת תנועות הנוער הציוניות' ארגנה את החיים הפנימיים בכוורת של שלושה המבנים, מבין הרבים נזכיר את משה בידרמן, שמחה הונוולד, בנימין פייגנבאום. ב-'בית הזכוכית' (שלושה מבנים) מצאו מקלט בטוח מעל 4000 יהודים וזכו לשחרור ב-18 בינואר 1945 ע"י הצבא האדום. הבית שנבחר לשמש משרד לארגון הגירה (עלייה) הפך למקלט ענקי ליהודים נרדפים – לא במעט בזכות 'מחתרת תנועות הנוער הציוניות' (הרזיסטנס).
באוקטובר- נובמבר 1944 החל המרוץ המטורף למען החיים. הגברים היהודים גילאי 16 – 60, הנשים גילאי 16 – 40 הצטוו להתייצב לעבודות כפייה למען מערכת הגנה וביצורים מסביב בודפשט (אוקט. 21). 70 יחידות עבודות כפייה של יהודים הועברו ע"י הצבא ההונגרי לגרמניה (אוקט. 26). צעדות המוות המחרידות של נשים, ילדים וזקנים יצאו לדרכן (נוב. 6). ובו בזמן מנוב. 2 -3 רעמי הקטיושות הרוסיות נשמעו כבר ממרחק 12 -20 ק"מ. מבודפשט. 'מחתרת תנועות הנוער הציוניות' (הרזיסטנס) ייזמה מפעל הצלה אדיר ממדים ובעל שאיפה יומרנית מבית הזכוכית: לספק תעודת חסות (Schutzpass) לכל דורש - להרוויח זמן - לדחוק את הקץ !! החלו בהדפסה ובהפצת התעודות החסות באמצעות חברי המחתרת מ-'בית הזכוכית', ממשרדי 'הצלב האדום הבינלאומי' (ברח' מירלג 4, ברח' בארוש 52, בשד' יוז'ף) וב-'קונסוליה השוויצרית' החדשה ברח' פרצל מור 2 -4 שהוקמה במיוחד להפצת תעודות חסות לציבור הרחב. לפני הבית, בכיכר סאבדשאג, פרשי המשטרה שמרו על ההמון 'המסתער' על הקונסוליה החדשה עד שפרץ רבס ואברי פייגנבאום (פרופ' אנדרי פאברי) פעילי 'מחתרת תנועות הנוער הציוניות', שהציגו את עצמם כפקידי הקונסוליה, מספיקים לחתום על תעודות החסות. יחידות שלמות של אנשי עבודות כפייה הוחזרו בעזרת תעודות אילה מהגבול הגרמני. בין הוגיו ומבצעיו של מפעל הצלה עצום ומוצלח זה יש להזכיר את אלכסנדר גרוסמן.
במאי - יוני 1944 התארגנה ברית אנטי גרמנית בשם 'החזית ההונגרית' (Magyar Front) בהשתתפות כמה מפלגות ואישים, מתנגדי המשטר. כאשר המשתתפים הגיעו להחלטה על צעדים קונקרטיים, דהיינו לפעול במחתרת, הזדקקו לתעודות מזויפות. בהעדר מנגנון מתאים משלהם, כל הקבוצות, משתתפי הברית האנטי גרמנית, פנו אל 'מחתרת תנועות הנוער הציוניות' (הרזיסטנס) באותה בקשה, לספק להן מסמכים שיאפשרו להן לשנות את זהות חבריהם ולפעול במחתרת. כל בקשותיהם נענו. המסמכים העיקריים שסופקו לקבוצות שפעלו נגד המשטר: תעודה על רישום מגורים קבוע, מסמכים צבאיים, תעודות של עובד מפעל צבאי. בין הקשרים שנוצרו באמצעות שותפות המאבק נגד המשטר, יש לציין את האישים: Demény Pál וחוג הקרוב מסביבו, מנהיגי הפועלים,Kádár Iván, Sólyom László, Galambos Futó Sándor . נציגי 'מחתרת תנועות הנוער הציוניות' היו בקשרים עם החוגים הליברליים באמצעות פאל פאברי Fábry Pál, עם קבוצת קצינים של בעלות הברית שברחו מהשבי הגרמני, ע"י ואן דר וואלס Van der Waals, ועם עוד אחרים. החוגים האנטי גרמנים סיפקו דירות, מקום מסתור, מקום עבודה לחברי 'מחתרת תנועות הנוער הציוניות'. מחתרת ההצלה – ההתנגדות של תנועות הנוער הציוניות (הרזיסטהס), מחתרת יהודית קטנה ונרדפת, שיתפה פעולה וסייעה בצורה מכובדת את התארגנויות האנטי גרמניות.
התעודה, התעודה הנכונה, היתה הנשק היעיל של 'מחתרת תנועות הנוער הציוניות', ובית המלאכה לתיעוד המזויף היווה את לב ליבה של 'המחתרת'.
צוות מוסווה ויעיל ייצר את התחמושת היום-יומית עבור מבצעי הצלה של 'מחתרת תנועות הנוער הציוניות' ועבור קבוצות ההתנגדות האנטי-נאציות בהתאם לדרישות המשתנות. דוד גור, צורף לצוות בית המלאכה לניירות מזויפים במארס 1944. שם פעלו כבר דן צימרמן ושרגא וייל. תוך זמן קצר, נעשה דוד גור אחראי להפעלת בית המלאכה , הפיכת הייצור 'מחייטות עילית' למותאם לדרישות הזמן, לייצור המוני: השגת טפסי תעודות, הכנת חותמות, פתרון בעיות לוגיסטיות-קונספירטיביות.
בית המלאכה המרכזי של 'המחתרת', מסיבות בטיחות ומסיבות קונספירטיביות, החליף את מיקומו ואת הסוואתו חמישה עשר פעמים בפרק זמן של 10 חודשים. בימים שלאחר תפיסת השלטון ע"י 'צלב החץ', בית המלאכה פעל ברח' בארוש בבניין הספרייה של אגודת הסטודנטים הפשיסטית (Csaba Bajtársi Egyesület) שהשתייכה לאוניברסיטה ע"ש זמלווייס. הופעתם והימצאותם היום-יומית של מספר צעירים, בגילאים של הסטודנטים, השתלבו באווירת המקום.
בתחילת דצמבר המקשר, ברוך אייזינגר, שהחזיק את הקשר בין בית המלאכה לבין העולם החיצון, לא הופיע במועד שנקבע, גם לא מאוחר יותר. על פי החוקים הבלתי כתובים של המחתרת, בית המלאכה עזב ומייד. ב-21.12.1944 "במקום העבודה" החדש, בסניף של משרד מהנדס העיר בודפשט, בשדרות ארז'יבט 13, שלושה מצוות בית המלאכה, כולל הציוד המלא, נתפסו. השלושה -דוד גור, מיקי לנגר ואנדריי פאברי, נחקרו באכזריות במשרדי מפלגת 'צלב החץ' ברובע ה-VI. מעוצמת העינויים מיקי לנגר הוציא את נשמתו במשרדי 'צלב החץ'. השניים שנותרו בחיים נלקחו לבית הסוהר הצבאי המרכזי בשדרות מרגיט, שם המשיכו לחקור ולענות אותם.
ב-25 בדצמבר, במבצע נועז, הנהגת המחתרת שחררה אותם עם עוד 118 אנשי מחתרת כלואים. ביניהם את צמרת דרור-הבונים: נשקה וצבי גולדפרב, זאב אייזיקוביץ', אלי שלו ועוד פעילים מרכזיים. בין חברי הנהגת המחתרת שניהלו בהצלחה את מבצע השחרור הנועז מבית הסוחר הצבאי נמנו משה אלפן, פרץ רבס, יצחק הרבסט.
באירופה הכבושה ע"י הגרמנים, בזמן מלחמת העולם השנייה, בית המלאכה המרכזי לניירות מזויפים של 'מחתרת תנועות הנוער הציוניות' בהונגריה תופס מקום בולט ומשמעותי מבחינת כמות התיעוד, מבחינת גיוון המסמכים ומבחינת הישגיה של פעולות הצלה-התנגדות אשר בוצעו בסיוע של תעודות מזויפות.
פעולות ההצלה-ההתנגדות של מחתרת תנועות הנוער הציוניות בהונגריה, ב-1944:
א. ייזום הברחת כ-15,000 בני נעור לרומניה, הצלתם מאושוויץ וממות בטוח.
ב. שיגור 200 שליחים לקהילות היהודיות ולמחנות עבודות כפייה, להתריע ולהציל.
ג. הדפסה והפצת 'תעודת חסות' לעשרות אלפים יהודים.
ד. הקמה והפעלת 55 בתי ילדים, הצלת ששת אלפים נפשות – אין לזה אח ורע.
בשנת 1944 הנהגת 'מחתרת תנועות הנוער הציוניות בהונגריה' קראה את תמונת המציאות הפוליטית והחברתית בעת שבר קיצוני של ההיסטוריה, הגיבה מידית ומעשית. קבעה משימות הצלה, קיבלה על עצמה אחריות על חיים ומוות. ההנהגה השכילה להאציל אחריות והפעילה את חברי 'המחתרת' במעגלים מתרחבים. אנשי 'המחתרת' הסתכנו ביודעין בהצלת חבריהם ובהצלת רבבות יהודים שלא הכירו, ברוח הסולידריות היהודית והאנושית.
החלטות הנהגת 'המחתרת' על פעולות ההצלה היו אוטונומיות. לא קיבלו הוראה מאיש, לא במקום ולא מחו"ל. לפעילי 'המחתרת' הייתה אפשרות בכל רגע נתון למלט את עצמם. הם לא עשו זאת. נשארו על משמרתם, הסתכנו שוב ושוב בהצלת אחרים.
הנהגת 'המחתרת' השכילה לפעול ולהפעיל במבצעי ההצלה את כל זרמי תנועות הנוער הציוניות בהונגריה בהרמוניה, בסולידריות, החל ב"הנוער הציוני", "מכבי הצעיר", "דרור הבונים" וכלה ב-"השומר הצעיר" ו"בני עקיבא", תחת קורת גג אחד. וזאת ללא יריבות, ללא מחלוקות אידיאולוגיות ואישיות. אחד מגורמי ההצלחה של מבצעי ההצלה בהונגריה – ללא ספק – טמון בשיתוף הפעולה הבין תנועתי הטוטלי בתקופת הכיבוש הגרמני.
לפעולות 'המחתרת' הייתה משמעות חברתית-פוליטית לציבור היהודי הרחב. בשלהי שלטון סלאשי הציבור היהודי בבודפשט ראה באנשי 'המחתרת' ובראשי 'המחתרת' הנהגה אלטרנטיבית של היהודים.
הנאצים הגרמנים והפשיסטים ההונגרים התכוונו להשמיד את יהודי הונגריה ולא להשאיר זכר. 'מחתרת תנועות הנוער הציוניות' העזה והתעמתה עם תוכניות אילה והצליחה להציל מעל 30,000 נפשות. תנועות הנוער הציוניות עלו מחורבות המלחמה חבולים אבל מנצחים.
לפי דברי פרופסור ברהם (Prof. Randolph L. Braham), פעולות 'מחתרת תנועות הנוער הציוניות בהונגריה' היוו את ההתנגדות המאורגנת היחידה נגד המשטר הרצחני בהונגריה, בתקופת הכיבוש הגרמני, ב-1944.
מפעל ההצלה הייחודי, רחב ההיקף ובעל ההישגים המרשימים של 'מחתרת תנועות הנוער הציוניות' בעת הכיבוש הגרמני רשם דפים מזהירים בדברי ימי יהדות הונגריה. לקח והשראה לדורות.
ביבליוגרפיה מומלצת:
אשר כהן: המחתרת החלוצית בהונגריה 1942 – 1945. הוצאת הקיבוץ המאוחד 1984. (ישנן מהדורות אנגלית והונגרית)
רפי בנשלום: נאבקנו למען החיים. הוצאת 'מורשת' וספרית פועלים. 1977.
1978. 2001. (ישנן מהדורות אנגלית והונגרית)
דוד גור: אחים להתנגדות ולהצלה. מחתרת תנועות הנוער הציוניות בהונגריה בעת מלחמת העולם השנייה. עורך אלי נצר. בהוצאת העמותה לחקר תנועות הנוער הציוניות בהונגריה. 2004. (ישנן מהדורות אנגלית והונגרית).
אביהו רונן: הקרב על החיים. בהוצאת 'יד יערי'. 1994. (ישנה מהדורה הונגרית).