ישראל אברמוביץ

בן אברהם ומלכה, נכדו של זאב אברמוביץ, ממייסדי המושבה ראשון-לציון. נולד בשנת תרע"ו (1916) בראשון-לציון. למד בבית-  הספר  העממי "חביב", ובתום לימודיו אלה נרתם לעזרת משפחתו וסייע לאביו בעבודות החקלאות. כשמלאו לו 15 שנים למד את  מלאכת אריזת פרי-ההדר, עבד באריזה ובשנת 1933 נשלח לעבודת  אריזה בקפריסין, במסגרת קבוצת עבודה. ישראל היה חבר ב"מכבי", ובשעותיו הפנויות עסק בענפי הספורט השונים, במיוחד בכדור-יד. בשנת 1935 יצא לפולין לשליחות הצלה, עם עוד בחורים  מן המושבה. בפולין נישאו בני החבורה בנישואים פיקטיביים לנערות יהודיות והביאו אותן עימם ארצה.

עם פרוץ המאורעות בשנת 1936 התגייס ישראל לנוטרות ושנתיים לאחר-מכן,  חרף גילו הצעיר, היה בין הראשונים מבני המושבה שהתנדבו להגנת המושבות הצעירות בת שלמה וגבעת עדה. ישראל היה ידוע באומץ לבו, בעוז רוחו ובטוב לבו. הוא התנדב לעזור בכל עת, גם אם נשקפה בכך סכנה לחייו. באחד המקרים, הזדמן לפרדס בראשון-לציון והבחין בשני בדווים חמושים, התוקפים קבוצת פועלים שעבדה בפרדס סמוך. הוא זינק לעברם ובתום קרב קצר הצליח להרוג אחד מהם. ישראל נשא לאישה את מלה והשניים הקימו ביתם בתל-אביב. עד יומו האחרון היה חבר בארגון ה"הגנה".

עם פרוץ מלחמת-העולם השנייה והכרזת הגיוס בארץ, התגייס לצבא הבריטי.

ביום כ"ח בשבט תש"ח (9.2.1948), במהלך אימוני נשק, נפצע ישראל באורח אנוש והובהל לבית-החולים "הדסה" בתל-אביב. לאחר ייסורים קשים נפטר מפצעיו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בראשון-לציון. הותיר אחריו אישה הרה, הורים, שתי אחיות וארבעה אחים. בתו שנולדה לאחר מותו נקראה על שמו - ישראלה.