פרנק אפרים בלייכמן

נולד בקמיונקה, פולין ב-11 בדצמבר 1922. סבתו הייתה בעלת מרכול ואביו, חיים ישראל, היה סוחר גרעינים ותבואה.

לאחר הפלישה הגרמנית לפולין בספטמבר 1939 הגרמנים הנפיקו צווי הגבלת תנועה ליהודי קמיונקה ואף הוציאו צווים המורים עליהם לנוע עם סרט מגן-דוד על זרועם, הוא הסתכן על מנת לסייע להוריו ולששת אחיו ואחיותיו ורכב על אופניו ללא הסרט על זרועו, מהחוות הקרובות והכפרים במחוז אל לוברטוב (6 מייל מזרחית מכפרו) ואל לובלין (12 מייל דרומה מכפרו) שם קנה ומכר מוצרים כמו דבש, עופות, חמאה, גרעינים, בשר, טבק וסוכר. הוא קיבל משימות לעבוד במשך יומיים בשבוע בחוות גידול תבואה, אך במקום זאת שילם למישהו שימלא את מקומו על מנת שיוכל לעסוק במסחר מחתרתי.

באוקטובר 1942, המועצה היהודית (יודנראט) בקמיונקה הודיעה ליהודי המקום כי הם הולכים לעבור יישוב מחדש בגטו לוברטוב. הוא ברח מקמיונקה והלך אל חוואי גוי בכפר "קיירז'קובה" שהציע לו סיוע (החוואי היה ממשפחתו של אלכסנדר וסטניסלבה גלוז, שלעתיד יוכרו כחסידי אומות עולם). הוא קיבל דיווח כי יהודי קמיונקה לא באמת הועברו לגטו לוברטוב, אלא עלו על רכבות משא שיעדן לא התברר. כששמע כי ישנה קבוצה של יהודים המתחבאים ביערות, יצא אל היער ומצא קבוצה של כ-100 יהודים החיים במחנה מבוצר. הוא זיהה כי הקבוצה נתונה תחת סכנה ממשית. הוא עודד את הקבוצה ליצור יחידת הגנה שתגן על המחנה למרות שלא היו בידם כלי נשק חם, והפך למפקדם.

בדצמבר 1942, הקבוצה הצליחה לקבל כמה נשקים חמים, מאיכר מקומי. במשך הזמן, יחידתו גדלה. הם חברו לפליטים מאזור מרקוז'וב והגדילו את כוחם ל-60 לוחמים. באביב 1943, חבר לקבוצתו של סמואל גרובר, אשר כללה לוחמים שלחמו בצבא הפולני והיו בקיאים בשימוש בחומר נפץ ומוקשים.

בספטמבר 1943, צבא העם הפולני חבר ליחידה וסיפק לה אספקה מווצנחת ממטוסים רוסים. כעת כשהם חמושים ברימוני יד, חומר נפץ, מוקשי קרקע, מקלעים ותחמושת, הקבוצה הפכה להיות הרבה יותר אפקטיבית בלחימה בגרמנים.

ב-1944, קיבלה יחידתו הוראה מצבא העם הפולני לנוע מזרחה ולחבור לקבוצת פרטיזנים יהודית בפרצ'ב, אשר בראשה עמד יחיאל גרינשפן. גרובר מונה לסגן המפקד והוא היה למפקד מחלקה.

ביולי 1944, הצבא האדום שהתקדם מהמזרח, נכנס ליערות פרצ'ב וחבר ליחידה. במסגרת הצבא האדום, השתתפה היחידה בכיבוש לובלין.

אחרי המלחמה, נישא לצסיה פומרנץ, אשר גם היא התגוררה באזור פרצ'ב, ושש שנים לאחר מכן היגרו לארצות הברית. לקראת סוף המלחמה ומיד לאחריה עבד בלייכמן במשטרה החשאית הפולנית הקומוניסטית כראש מחלקת כליאה ואסירים בקיילצה. הוא פרסם ספר זכרונות "עדיף למות נלחם : זכרון ממלחמת העולם השנייה".