אהרון בן יוסף

נולד בשנת 1900 בבולגריה, שם היה פעיל בתנועה לשפה ותרבות עברית, בתנועה הציונית ובתנועה הטולסטואיסטית - למניעת אלימות, צמחונות והינזרות מאלכוהול. בסיום לימודי התיכון נסע לפראג כדי ללמוד רפואה, אך הפסיק את לימודיו ובשנת 1922 עלה ארצה, למחנה עבודה שעסק בהקמת קו הטלפון חיפה-ג'נין. לאחר מספר שנים עמד בראש אירגון להתיישבות מושבית שהיה מיועד להתיישב באדמות זרעין - שנקרא ארגון יזרעאל. אנשיו קיבלו את הכשרתם בכפר יחזקאל. התוכנית בוטלה והם הקימו בשנת 1931 את המושב כפר הס. בשנת 1937 עבר עם משפחתו לתל אביב ושם עבד כמנהל המרכז להובלת משאות במרכז הקואופרציה ההסתדרותית. 

בשנת 1941 התגייס לצבא הבריטי ובשנת 1943 הצטרף ליחידת צנחני הישוב. הגיע יחד עם יוסף ורון, דרך קושטא לבולגריה, בספטמבר 1944, אחרי שבולגריה נכבשה בידי הצבא האדום, במסווה של עיתונאים. נוכח הפיקוח הסובייטי החמור, הם לא טיפלו במטלות הבריטיות של שליחותם, אך כן עסקו בארגון מחדש של ההסתדרות הציונית בסופיה, הנהגת החלוץ והכשירו את הלבבות לקראת העליה לארץ ישראל. הוחזרו ארצה בהוראת הבריטים בדצמבר 1944.

עם שחרורו מהצבא הבריטי בשנת 1946, עמד בראש המשרד הארץ ישראלי באיסטנבול. בשנת 1947 התמנה למנהל הועד למען החייל, סניף תל אביב, ועסק בקליטת יהודי בולגריה בארץ.

נפטר בשנת 1949.