יוסף אהרון אלמוגי

נולד ב-5 במאי 1910 כיוסף-אהרן קרלנבוים בעיירה הורובישוב שבפולין. בשנת 1930, לאחר תום לימודיו התיכוניים עלה לארץ ישראל והצטרף לגרעין בשם "הכובש" שעסק בכיבוש העבודה בפתח תקוה ובכפר סבא. בשנת 1937 עבר אלמוגי לחיפה ומונה על ידי אבא חושי לראש פלוגות הפועל. היה חבר ארגון ההגנה, התגייס לחיל החפרים של הצבא הבריטי ושירת במצרים, לוב ויוון, ובאפריל 1941 נפל בשבי גרמניה הנאצית עם עוד כ-1,500 חיילים ארצישראליים נוספים ונכלא במחנה השבויים סטלג 8B בשלזיה עד שנת 1945מספר שבוי 4368. בהיותו בשבי הגרמני מילא תפקיד מרכזי בארגון השבויים היהודים מארץ-ישראל. ב-1948 עיברת את שמו ל"אלמוגי", כיהן כמזכיר מועצת פועלי חיפה, מזכ"ל מפא"י, ומשנת 1955 כיהן כחבר כנסת מטעם מפא"י וכן כיהן כשר בלי תיק, שר השיכון והפיתוח. שימש כיו"ר מועצת המנהלים של חברת עמידר. לאחר פרישתו של דוד בן-גוריון ממפא"י, הצטרף אליו אלמוגי והיה ממקימי מפלגת רפ"י. לאחר איחוד רפ"י עם מפלגת העבודה הישראלית שב אלמוגי אל המפלגה והצטרף לממשלה כשר העבודה. בשנת 1974 נבחר לתפקיד ראש עיריית חיפה וכיהן בתפקיד זה עד שנת 1975, בה נבחר לתפקיד יו"ר ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית. נפטר ב- 2 בנובמבר 1991.