אפרים אגמון

נולד ב- 1922 בקישווארדה (Kisvarda) הונגריה. גדל במשפחה מסורתית. הגדול בין שמונה אחים. בגיל 16 היה חבר בתנועת 'בני עקיבא' ואחר-כך ב'השומר הצעיר' במסגרתה פעל במחתרת. 

ב-1943 קיבל צו גיוס לפלוגת עבודה אך התחמק מן השרות והצטרף לעבודת המחתרת בבודפשט. אחרי 19.3.1944 עסק ב'אריאציה', ביקר בקהילות יהודיות כדי להגיש סיוע וכדי להזהירן מפני הצפוי להן. בחודשים יוני-אוגוסט היה מפעילי ה'טיול'. נשא את השם השאול אימרה בנקה (Benko Imre) ולבש מדים של קצין רכבת. 

היה מאנשי הקשר עם המחתרת הקומוניסטית של פאל דמן (Demeny Pal). עסק בהפצת תעודות מזויפות במסגרת  "הצלב האדום הבינלאומי", סיפק מזון וציוד לבתי הילדים שהוקמו על ידי המחתרת ולגטו המרכזי ברובע השביעי, עסק בהספקת מזון ל'בית הזכוכית' ברחוב ואדס (Vadasz) ולסניף ברחוב וקרלה (Wekerle) וליהודים הרעבים בגטו. 

לאחר סיום המלחמה, הוא ופעילי המחתרת, עם כמה מחברי "השומר הצעיר", נשארו עוד שנתיים בהונגריה, אספו את הנוער והילדים שחסו בבתי הילדים, ריכזו אותם בערי השדה במחנות חניכה והכשירו אותם באימונים, שירה ובפעילויות שונות, לעלייה ארצה. רבים עלו ארצה והשתלבו בקיבוצים ובעשיה בארץ. 

ב-1946 השתתף כחבר במשלחת לקונגרס היהודי בבאזל ועלה לארץ עם אשתו הראשונה, ציפי, שהכיר במחתרת. הם התיישבו בעין דור ולאחר מכן בקיבוץ העוגן. בני הזוג אימצו בת. ב-1966 נפטרה ציפי. 

הוא נישא בשנית לתמר ועבר לירושלים. לבני הזוג בן ובת - גיורא ושרית. הוא ניהל חטיבה בתשלובת "כור" והיה בעל חברה ליצוא ויבוא. 

בשנת 2003 נמנה בין מדליקי המשואות ביום השואה.

ממשלת הונגריה העניקה לו את אות הגבורה על פעולות ההצלה במחתרת.

ב- 8 מרץ 2010, נפטר במבשרת ציון ונקבר במעלה החמישה.