שרה אדליסט

נולדה למשפחת גוטגולד, ב- 10.12.1925, בעיירה פראשקה שעל גבול פולין-גרמניה, היתה נצר לר' יעקב לורברבוים מליסא, בעל "נתיבות המשפט". בילדותה עברה המשפחה ללודז', וב-1940 בעת הקמת הגטו בלודז` נמלטה עם משפחתה לצ`נסטוחוב, שם נכלאה בגטו והצטרפה למחתרת החלוצית. שרה עבדה בהתנדבות עם חולים ועם ילדים.
ב-22 בספטמבר 1942 שולחו הוריה לטרבלינקה והיא ואחותה לושיה הועברו לגטו הקטן, בו רוכזו היהודים שנותרו בעיר אחרי האקציות והועסקו בעבודות כפייה. 23 בחורים ובחורות התרכזו בבית שבו גרו האחיות גוטגולד, ברחוב נדז'צ'נה 66 ונקראו על פיו "קבוצת 66", במסגרת הארגון היהודי הלוחם (אי"ל ZOB). הידיעות על המתרחש בטרבלינקה חישלו בהם את ההכרה כי עליהם להתגונן, והם מנעו מזון מפיהם כדי לחסוך ולקנות מוצרי מזון ונשק.
שעתה הגדולה של הקבוצה הגיעה ב-4 בינואר 1943, כששני חברים התנפלו על מפקדי האקציות, אך נהרגו בכדורי הנאצים. למחרת שולחה מרבית הקבוצה ברכבת לראדומסק, אחותה לושיה קפצה מן הרכבת, נפצעה, נתפסה ונורתה. היא הצליחה לברוח מהתחנה בעת העלייה לרכבת, הגיעה לבית איכר, אשר ריחם עליה, נתן לה אוכל ומעט כסף, וביקש שתסתלק. היא הצליחה לחזור לצ'נסטוחוב, חברה אל שארית הקבוצה שהתחבאה בבונקר, אבל כשפרצו הגרמנים היא לא ברחה עם שאר חבריה אל הצד הארי, בשל ידה הפצועה. היא נשלחה למחנה האסק ושם עבדה בייצור תחמושת עד ינואר 1945, אז ברחה והסתתרה בדיר אצל משפחת איכרים עד ששוחררה על ידי הצבא האדום.
עם תום המלחמה סיימה את בחינות הבגרות שהתעכבו, למדה במכון הפוליטכני בלודז', עברה לפאריס, שם סיימה לימודי כימיה באוניברסיטה והתחתנה עם בן עירה אריה אדליסט, לימים אבי ילדיה יצחק ופנינה, ויו"ר התאחדות עולי פולין. ב-1950 הם עלו לארץ והיא התקבלה כלבורנטית במעבדה בבית החולים בילינסון.
נפטרה ב-15.5.2010.