משה כגן

נולד בשנת 1922 בקרמניץ, פולין. בשנת 1939 נכבשה העיר ע"י הסובייטים. באותה התקופה התחסלה תנועת "השומר הצעיר" בפקודת השלטונות. חלק מהתנועה מהכשרת גרודנו הצליחו לפרוץ להם דרך לריכוז וילנה ובחלקם אף הגיעו ארצה. ההכשרה בה לקח חלק, אשר השתייכה לסלונים העיר (לפני התחלת ההכשרה), לא קיבלה משום-מה הוראות ממרכז התנועה והם נאלצו להתפזר. בסוף שנת 1940 היה מחסור בטכנאי שיניים בברה"מ וכבעל מקצוע בתחום זה, נסע לבאקו, שם שהה עד פרוץ המלחמה בין גרמניה הנאצית לבין ברית המועצות, בשנת 1941. הוריו ואחותו נותרו בקרמניץ ונספו בגטו שהוקם בעיר.

כחודש אחרי פרוץ המלחמה, כ"אלמנט לא רצוי" (פולניה – "שטח האויב") נשלח לעיר קראסנווק Krasnowock – נמל על הים הכספי; שם עבד בבית חרושת לתיקון ספינות כחשמלאי. מספר פעמים הגיש בקשה להצטרף לצבא ולהלחם אך בקשותיו נדחו והוא נשלח לבטליון עבודה בסביר קראסנווק Krasnowock. בשנת 1942 עבר בנמל קראסנווק, צבא אנדרס, בדרכו לפרס לחזית המערבית. גם אליהם ביקש להצטרף, אך לא נתקבל. הוא המשיך לעבוד בבטליון "עבודה".

בראשית שנת 1943 קרא בעיתון כי מתארגן צבא פולני חדש על ידי הסופרת ונדה וסילבסקה וגנרל בערלינג Barling בעיר סיעלצה Sielce , כ-150 ק"מ ממערב למוסקבה. הוא ברח ממחנה העבודה יחד עם קבוצת יהודים והצטרף איתם לצבא הפולני. אחרי כחודש אימוני טירונות, נשלח לבית ספר למש"קים (Podoficer) במחנה סיעלצה והשתלם כסייר. באוקטובר 1943 כחייל בגדוד הראשון במטה המודיעין של חטיבת Tadeusz Kosciuszko יצא לחזית לנינו Lenino שבקרבת סומלנסק Smolensk. תפקידו היה לאסוף ידיעות מתצפיות הסיירת, אשר עקבה אחרי האויב. ב- 1/10/1943 פתחו בהתקפה בה הצליחו לכבוש את הקו הראשון של הגרמנים אך מאוחר יותר נבלמו על ידם תוך שהם סופגים אבידות רבות. בנוסף, חלק מהחיילים (הקצונה) הפולנית ערקו לצד הגרמנים. אחרי קרב קשה הזה קיבלו פקודה לסגת ולהתארגן מחדש. הצטרף לבטליון-סיור Zwiadowczy Navciarski Batalion. תפקידו היה לשמור על הקו השני של החזית בפני חדירת הגרמנים. ב-1944, עם התחלת האופנסיבה של הצבא האדום, התקדם יחד איתם (כחלק מהחטיבה הפולנית). השתתף בכיבוש פראגה, פרוור ורשה ב-14.9.1944 וב-15.1.1945 בכיבוש ורשה. אחרי חודשיים של קרבות, עבר את גבול פולין-גרמניה שלפני המלחמה ולקח חלק בכיבוש Jastrow הגרמני, את Tempelburg-Frydland Pomorski. השתתף בקרבות בהם נכבשו פרוורי שצ'צ'ין שבגרמניה. ב-16-18.1945 הגיעו עד לנהר האודר , עברו אותו תוך לחימה וכבשו את Balweder כשהם מגיעים עד ל- Oranienburg , שלושים ק"מ לפני ברלין. ב-23.4.45 התקבלה ההודעה מהמפקדה להשתתף בכיבוש ברלין. 4 ימים לחם בברלין , ברחובות Shiller-strasse, Bismarck-strasse. הקרב היה אכזרי. ב-2 במאי, בשעה שמונה בבוקר, נכנעו הגרמנים. מספר ימים אחר-כך, ב- 7.5.45 קיבלו פקודה לחזור לפולין, עקב פוגרומים שהחלו נעשים ביהודים, על ידי פולנים ורוסים. הם נפגשנו איתם בקרב בסביבת ביאליסטוק (שמם היה Polskie sity narodowe) ובקרב קצר הנחילו להם מכה והם נכנעו. לאט לאט הם נעלמו מהזירה, מסרו את נשקם והממשלה הפולנית, בראשותו של בירוט, שלחה אותם לחופשי.

ב-2.3.1946 שוחרר מהצבא הפולני וחבר מחדש לתנועת "השומר הצעיר", שם לקח תפקיד מרכזי. מתפקידיו - העברת כספי הג'וינט וסיוע לג'וינט במזון, תרופות וכסות לקיבוצי השומר הצעיר ברחבי פולין, ארגון מחנה קיץ-חורף והברחת קבוצות ילדים ומבוגרים לארץ ישראל. עלה ארצה עם האונייה "ניו-יורק" בראה"ש , שנת 1948 והצטרף לגרעין ליגניץ, אשר באותם ימים נמצא בקיבוץ שמיר. לא היה זה הקיבוץ אליו השתייך בימים שלפני המלחמה, אולם היות וכל חבריו, פרט לאחד, נספו בשואה, בחר להגיע לקיבוץ שמיר, בו שהתה קבוצת חברים מקיבוץ ליגניץ, איתם עבד בבתי הילדים בתנועה.

במקצועו כצייר, הציג כ-40 תערוכות יחיד במיטב הגלריות והמוזיאונים ברחבי הארץ ובחו"ל. יצירותיו נמצאות במוזיאונים, גלריות ובאוספים פרטיים בארץ ובחו"ל. כמו כן, השתתף כגן ברוב התערוכות של אגודת הציירים ושל ארגון ציירי הקיבוץ הארצי בארץ וברחבי העולם: ארצות הברית, שווייץ, דרום אמריקה, דרום אפריקה, קנדה ועוד. זכה במלגה ע"ש דבורה דוידזון.

זכה באותות הצטיינות: 1) מדליה של Zastuzonym na polu dzwaty 12-13/1943-1944 2) מדליה של ראש ורשה (מדליה רוסית) Za oswobodzenie Warszaey 3) מדליה פולנית Za Warszawa 4) מדליה פולנית Za Odv5, Nysg Batyk 5) מדליה רוסית Za wziscie Berlina 6) מדליה רוסית My powiedzieli Zwycigstwo 7) מדליה פולנית Zwycisitow I Wolnosc 8) מדליה פולנית Odznaka pierwszrej Wavsnawskiej Dewizji Piechoty im Tad Koscinszki Lenino – Berlin Odznaka Grunvabd Berlin