משה פולק

נולד בניונקירכן ליד וינה –אוסטריה ב3.8.1923 בנו של שלמה פרדריך פולק. שם עברה עליו ילדותו ובה נולדו עוד חמשת אחיותיו. עם השתלטות הנאציזם "באנשלוס" על אוסטריה ב1938 הוברח לצ'כוסלובקיה , צורף שם לסניף בית"ר , צורף לחבורת נוער שעלו לארץ בעלייה בלתי לגלית "אף על פי כן" של תנועת בית"ר. תחילה עבד אצל חקלאי בבאר יעקב, עבר לראש פינה ונקלט בפלוגת בית"ר.

בשנת 1940 התנדב לצבא הבריטי והתגייס לחיל החפרים במחנה סרפנד (צריפין) הPRTD (הפלשטיין רקרוטינג טרנינג דפו) הוא בסיסי האימונים של הטירונים בפלשתינה. הוצב לפלוגה 603 של חיל החפרים. בתום האימונים שערכו 3 חודשים הועברה הפלוגה למצרים ואחר כך למדבר המערבי בלוב.

הפלוגה ספגה הפצצות ממטוסי האויב האיטלקי. התנאים במדבר היו קשים - סופות חול מסמא עיניים, חום לוהט ביום וקרה מקפיאה בלילה , ענני זבובי חול טורדניים ומחלות מעיים טורדניות ליוו את חיילי הפלוגה בכל מקום, הוא הועלה לדרגת טוראי ראשון והתמנה לחובש.

בעיר הנמל טוברוק, פעלה הפלוגה באזור הנמל, בפרוק העמסה ואחסנה של ציוד ואמצעי לחימה מן הנמל למחסני צבירה "הנאפו" (השקם) הקנטינה היחידתית הסמוכה לנמל, אנשי הפלוגה נהנים בזמנם החופשי ורוחצים בים מתחרים מי יגיע בשחייה ראשון לאוניה הטבועה בחציה במרחק קילומטר מן המזח זו אניית המשא האיטלקית "סן-גוררגיו" שטובעה בהפצצה בריטית לפני הכיבוש של טוברוק.

הקנטינה היחידתית מספקת מכל טוב, מחסניה גדושים מעדנים כולל ארגזים רבים של בירה – לבירה אין דרישה רבה של אנשי הפלוגה – החיילים האוסטרלים, השתיינים הידועים, גילו את העובדה שמחסני החפרים מלאים, ולהם אין דורש, בשעה שאצלם הכול נמכר במשורה, וגם אין להשיג (הכל תמורת קופונים), צובאים על קנטינת ה-603 וקונים ושותים כאוות נפשם. עובדי הקנטינה שמחים להיפטר מן המלאי ומוכרים לאוסטרלים ביד חופשית . לפתע מגיעה חוליית ביקורת יחידתית בראשה אחד הקצינים התורנים ובראותו את המחזה של המכירה לאוסטרלים מצוה על הקנטינאי לסגור את האשנב ולהפסיק את המכירה ופוקד על האוסטרלים להתפזר. החברה החסונים האלה תופסים את הסג"מ הצעיר ומטילים הימה, מזלם הבחור יודע לשחות והאוסטרלים מרימים רגליים ובן רגע נעלמים לעמדותיהם במרחב המוגן. הקצין חוזר למגורים והקנייה והשתייה נמשכת. יותר אין מתערבים הקצינים בהליכי המכירה בקנטינה.

בתחילת מרץ 1941 בעקבות הפלישה האיטלקית ליוון והלחימה באלבניה, הפלוגה מועלת על אוניה ומפליגה ליון עם חיל המשלוח הבריטי. היא מתפצלת. חלקה נשאר בסביבת אתונה ופועלת בנמל פיראוס . חלקה נשלח צפונה לסיוע ישיר ליחידות האוסטרליות והניוזילנדיות הפועלות בקו החזית בסביבות הר האולימפוס בעיקר בהתקנת ביצורים, חפירות עמדות, מתיחת גדרות תיל, תיקון דרכים וכבישים וכיוצא באלה.

לאחר המפלות המבישות של צבאות איטליה, הגרמנים הנמצאים כבר במערכי הכינוס, לקראת הפלישה לרוסיה הסובייטית, נעתרים ללחץ הבכייני של "הדוצ'ה" ופולשים ליוון בשני צירים עיקריים: הם מפעילים שריון (למרות קושי העבירות) בנוף ההררי היוני, המחופה מעל בלהקי סער של מטוסי ה"לופטופה". השליטה האווירית שוברת כל התנגדות ומתחילה הנסיגה לאורך כל חצי האי, בלחץ בלתי פוסק של האויריה הפועלת גם באמנעות ארוכות טווח הבל משותק ללא יכולת נשימה!

חלק מפלוגה 603 מצליח להיחלץ לכרתים אולם הגוף שפעל בצפון נחסמה דרכו לאחד הנמלים האחרונים במזרח יוון והם נאלצים לפנות מערבה ול "מזלם" חצו את מיצר קורינטוס בטרם נתפס על ידי הצנחנים הגרמנים.

המסע לקלמטה היה קשה , בדרך נתקלו במשאית צבאית בריטית זנוחה ומנועה עדיין פועם. איש מהמחלקה לא ידע לנהוג – היחיד היה קורט שהיה לו מושג בנהיגה, אבל לא ידע ופחד להחליף מהלכים, לקלמטה הגיעו במהלך ראשון בזחילה מעצבנת איטית ומייגעת.

בקלמטה הצטרפו להמון הרב שהתכנס שם וחיכה לפקודות לעלות על אניית הפינוי של הצי המלכותי. ביום התפזרו בחורשות הזיתים נתונים להפצצות וצליפה (STRAFING) מהמטוסים ובלילה ירדו לנמל שם חברו עם יתר החפרים מהיחידות האחרות .יתר ההמודעות אותם, הלא הוא ידוע מן הפרסומים והתיאורים שדווחו בספרות שנכתבה לאחר הנסיגה עם בן אהרון, אלמוגי ריבקין ועוד.

המפלה, המסע הנסיגתי תחת לחץ בלתי פוסק של האויריה . האימה מפני הגורל הבלתי ידוע של היותך יהודי העומד בפני כניעה לחיות הטרף הנאציות – הפקרתם והשארתם בודד ללא מנהיג ודואר (כל הקצונה הזרה הבריטית וכן הסמלים הבריטים הפקירו את היחידות הפלשתינאיות ודאגו לעצמם להיחלץ מן השבי הצפוי) הורידו המורל לאפס. הרגעים בהם נזנחו על החוף הוא מן הקשים שעברו עליהם. השהיה בקלמטה ורגעי המסע עם האויב הגרמני היו קשים מנשוא בעיקר ליוצאי גרמניה ואוסטריה . הרבה מחיילי האויב היו אוסטרים והיו שבויים שגילו פה ושם גם חברים משותפים מהעבר.

מקלמטה הועברו השבויים למחנה בקורינטוס ומשם ברכבות דרך יוגוסלביה למחנה וולפסברג באוסטריה בדרכם לשלזיה לאחר שהתברר לגרמנים שרוב השבויים ילידי אוסטריה –הונגריה.

בקורניטוס נקראו השבויים אחד אחד לתשאול לצרכי מודיעין בפני מפקד המחנה הזמני שתישאל אותם בנושאים רבים, החל כבר רישום הפרטים האישיים, מקום גיוס, מקום לידה וכדומה. בין היתר, מספר קורט, שנשאל אודות הוריו שנשארו באוסטריה , תשובתו שאינו יודע דבר עליהם "זיכתה" אותו בחבטת קת רובה של החייל המלווה שניצב לידו, הוא חטף אותה בבטנו וכמעט התעלף לפני ששוחרר מן החדר.

מקורניטוס הועברו השבויים ברכבת דרך יוגוסלביה לאוסטריה ,תוך הנסיעה היו מבין השבויים בעיקר חיילים יוגוסלביים שהצליחו לפתוח הדלתות של הקרון ולקפוץ אל תוך הנהר בשעה שהרכבת חלפה על הגשרים של הנהרות. השומרים הגרמנים ספרו מספר הנוכחים בכל קרון ורשמו על קיר הקרון בגיר בחוץ מספרי הנוכחים והודיעו ליושבי הקרון כי באם חסר מאן דהו בתחנה הבאה יוציאו להורג בירייה 2 שבויים עבור כל נמלט.

באחת מן החניות של הרכבת ביוגוסלביה, בהיות קורט יושב ליד דלת הקרון, נפתחה הדלת מהחוץ והזקיף הגרמני פקד" אתה החוצה ראוס" וגם אתה. השבוי שישב ליד קורט נחרד, היה בטוח שמישהו ברח והנה הולכים לירות בו , הזקיף הוליך אותם לצריף עץ בתחנה ומסתבר שהיה זה ריכוז של "הצלב האדום" שנתמך על ידי צדקה אמריקאי (אמריקה טרם נכנסה למלחמה). התורנים בעמדה זו העמיסו לכל שבוי נציג הקרון, קופסת קרטון גדושה מצרכים של מזון ואבקת משקה משיבי נפש. כמובן שאנחת רווחה פרצה מפיו ובשמחה סחב את הקופסא לקרון והאחראי על הקרון –אחד הסמלים חילק את המצרכים ליושבי הקרון.

בהגיעם לוולפסברגר באוסטריה מוינו מחדש ורוב השבויים ילידי אוסטריה וגרמניה הועברו לסטלג 8 ב' בלמסדורף שלזיה. במחנה השבויים העצום הזה שהיה בסיס אם לעשרות ומאות בסיסי עבודה ברחבי פולניה וגרמניה הועסקו השבויים הרבים בעבודות שונות בזמנים קצובים והיו בתנועה מתמדת בין בסיס האם לסניפונים בהם פעלו בעבודות, כגון, כריית פחם במכרות ביבוז'ני (כ-60 ק"מ מאושוויץ בירקנאו) בכריתת עצים ביערות , תיחזוק מסילות (ראה דיווח של קורט ותכתובת בקשר לפטירתו של ריכרד אלטמן ליד העיר גלייביץ )עוד עבודות מעבודות שונות.

הווי בסיסי עבודה היו נוחים לשבויים מבחינת התנאים והשליטה עליהם בעיקר כשפעלו בסיוע לאיכרים הגרמנים שלא כל כך היו חדורים את התפיסה הקולקטיבית הרצחנית וכל מה שעניין אותם זה הפעילות המשקית שלהם וענייני הכנסייה המקומית והיו סניפונים שהיו מקור לצרות צרורות בהיותם מונהגים על ידי "הפילקס דויטשה" ילידי פולניה (הגרמנים), במפעלים השונים ובמכרות, כמנהלי עבודה, והיו חיכוכים שהביאו לעיתים גם לפגיעה פיזית ורצח שבויינו. כאן המקום להדגיש את דיווחו של קורט לגבי סרגנט יוסף אלמוגי (קרלנבוים) שנטל עליו אחריות כבדה בדאגתו הבלתי פוסקת לחברים השבויים (ראה בחומר המצורף בהמשך לתמונתו בקרב חברים שבויים) הוא קורט מעלה על נס את הערכתו ותודתו לאדם והמנהיג הזה שהודות לו ולפעילותו, זכו השבויים לשמור על צלם האדם בין חיות הטרף ומנע את שקיעתם בתהומי האבדון הפיזי הרוחני.

עם התקרבות החזית המזרחית החל הפינוי של המחנות והחל המסע הרגלי, בחורף הנורא והמקפיא לדרום גרמניה. למזלו של קורט בהיותו חובש ובענדו סרט זרוע של צלב האדום נקבע לו מקום ומושב ע"ג העגלה שליוותה את קבוצתם ותוך כדי התנועה ובחניות, היה מטפל (עד כמה שהיה ניתן) בנפגעי הקור, היבלות, התעלפויות וכו' ואף לפעמים נטל מן השומרים הזקיפים המלווים את נישקם - רוביהם ע"מ להקל גם עליהם... לעיתים היו נעצרים ע"י פטרולים של שוטרים צבאיים גרמנים שחיפשו עריקים, וכשגילו אותם, היו יורים בהם ללא משפט. והיה מקרה שעצרו את המסע ונתקלו לפתע בשבויים ממוצא תימני ולא הבינו מה הם עושים, סרג'נט אלמוגי היה מרגיע את השוטרים ומסביר להם שהללו חיילים קנדים ממוצא אינדיאני... והזהיר את השבויים מלספר שהם יהודים פלשתינאים, משום שהשוטרים הצבאיים היו שייכים ליחידות אס אס והיו יורים בהם מני ובי!

לאחר ששוחררו, הוטסו לאנגליה. בעוד המלחמה נמשכת הועברו השבויים למחנה הבראה והחלמה בסקוטלנד לשם שיפור מצבם הירוד, לכאן גם הגיעו נציגי המודיעין הצבאי הבריטי וחיפשו וראיינו מתנדבים לביצוע פעילות מודיעינית במחנות השבויים בבריטניה (סטינקרס). קורט רואיין גם הוא אבל סרב לקבל עליו התפקיד כי ידע מן הניסיון מה גורל מודיע זר המוחדר בין שבויים וסופו מתגלה ומוצא את מותו באחת מן המחראות במחנה השבויים.

כל משפחתו של קורט להוציא אותו ואחותו האחת, הומתו במחנה אשוויץ בירקראנו- אביו, אמו ויתר אחיותיו. אחותו שניצלה, עלתה לארץ בעליה בלתי לגלית באוניה "פטריה" ושרדה את החבלה באוניה, והוטבעה בנמל חיפה. שניהם קורט ואחותו התערו במולדת והקימו משפחות לתפארת. קורט התחתן עם חברתו לידיה להם שני בנים כארזים ו-2 נכדים גברים נאים. קורט התקבל לעבודה בבה"ח "אסותא" בתל אביב ואחר כך הפך לפקיד עירוני בעיריית ת"א כשהוא מופקד על מחלקת התעבורה (עקב ניסיונו הרב כנהג ביוון במהלך ראשון! מבלי ששרף את המנוע). עם שובו לארץ, בהיותו חבר האצ"ל, נרתם תחילה בהיותו רווק לפעילות הארגון ופעל רבות במחתרת לטובת התפיסות האידיאולוגיה הז'בוטינסקאית בניצוחו של בגין שניווט בארץ את הפעילות כנגד השלטונות המנדטורית וכוחות הצבא הבריטי, שתמך צבאית בהנחיות הפוליטיות של משרד המושבות.

עם הקמת מדינת ישראל פרש קורט מן האצ"ל זנח את התפסה הימנית ופנה בנטיותיו הפוליטיות למרכז המפה. עם החמרת המצב ובפלישת מדינות ערב, גויס לחטיבת קרייתי, כחובש קרבי ונטל חלק רב בקרבות החטיבה באחד מגדודיה. גם בתום המלחמה המשיך שנים רבות לשרת במילואים ותרם רבות מכוחו ומרצו בתחום הביטחוני כנדרש.

נפטר ב 6 לספטמבר 2008 ונטמן בבית העלמין בפתח תקווה .