טוביה ביילסקי

נולד לביילה ודוד ביילסקי, ב-8 במאי 1906 בכפר סטנקיביץ (Stankiewicze ) ליד נובוגרודק, בלארוסיה המערבית. לאחר הטבח בגטו נובוגרודק, בו נרצחו הוריו ובני משפחה אחרים, ברח ליערות עם אחיו, זוסיה, עשהאל ואהרון. הכרתו את השטח, הצילה את חייו, ואפשרה לו לנוע בחופשיות ולהמנע מליפול בשבי הגרמנים. הוא הקים קבוצה קטנה סביבו, שגדלה במשך המלחמה. מרכז פעילותו ביער נאליבוקה (Nalibocka), שם הקים את מחנה המשפחה, עד קיץ 1943, היו תחת הנהגתו 700 אנשים. במחנה הוקם מרכז לוגיסטי שאיפשר מתן טיפול רפואי, כיתות לימוד עבור הילדים, שם פעלו חייטים, קצבים, ואפילו קבוצה של מוסיקאים- שניגנו באירועים, בית חרושת לסבון, ועוד. מחנהו של ביילסקי היה מסוגל לספק שירותים גם לקבוצות פרטיזנים אחרות, בתמורה למזון וכלי נשק. יחידתו היתה גם בסיס תחזוקה ללוחמים הסובייטים ובמקביל, עסקה בפעולות נקם נרחבות. הם הורידו שמונה רכבות מהפסים, חיבלו ב-34 רכבות גרמניות של נשק וציוד, פוצצו כ-20 גשרים, שרפו כ-8 חוות שהיו ברשות הגרמנים, הרסו 800 ק"מ של פסי-רכבת, חבלו בקשר הטלפוני של הגרמנים, הרגו כ-300 גרמנים ופצעו מאות נוספים. בקיץ 1944, הגיעה הקבוצה ל-1236, איש כולל קשישים, נשים וילדים, והיתה לקבוצה הגדולה ביותר של הפרטיזנים היהודים.אשר הודות למנהיגותו הנחושה - רובם ניצלו. בתום המלחמה עלה לארץ עם שני אחיו ששרדו, והצטרף לשורות הלוחמים במלחמת העצמאות.
ב- 1954 עבר לארה"ב.
נפטר ב– 12 ביוני 1987 (ט"ו סיון תשמז). הובא לקבורה בהר המנוחות בירושלים.
סיפורו התפרסם בסרט האמריקאי defiance.