אורי כהן

בן עליזה ופריץ. נולד בכ"ה בשבט תרפ"ב (23.2.1922) והתחנך בפרנקפורט שבגרמניה. עם עלות הנאצים לשלטון בשנת 1933 עברה אימו לשוויץ ואילו הוא נשלח לארץ ישראל במסגרת "עליית הנוער". הוא הגיע, בחברת הנוער השנייה, לקיבוץ אפיקים. ושם שהה משנת תרצ"ח עד ת"ש. בתקופה זו גם עבד בעפולה ובמזרע. נער חלוש וקטן-קומה היה אורי, אף על פי כן סירב לקבל עבודות קלות וביקש להיות כשאר העובדים במשק.
לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה התנדב לשרת בצבא הבריטי וצורף ליחידת ההובלה העברית 462. כל תקופת שירותו קיים קשר עם קיבוצו וכעדות חברים אמר להם באחת החופשות שבילה בו: "אני אמנם נהג טוב, אבל אינני רוצה לעבוד במכונה. כשאשוב, אשוב לעבוד בשדה בבהמות-עבודה. עוד בפרנקפורט על נהר מיין נהגתי באוטו הקטן של אבי, אולם כנראה חיי הם בעבודת אדמה... לחרוש, להוביל חציר, קש". בכ"ו בניסן תש"ג (1.5.1943) נמצא אורי עם פלוגתו על סיפון האניה "ארינפורה" שהסיעה 1200 חיילים מצבאות הברית למאלטה. התקפה גדולה של אווירוני האויב הגרמני על האניה טיבעה אותה תוך דקות אחדות. טבעו בה 140 חיילים יהודים מאנשי פלוגת ההובלה, אורי ביניהם.
לזכר טבועי "ארינפורה", הוקמה בבית העלמין הצבאי שעל הר הרצל בירושלים אנדרטה דמויית אניה רלידה בריכת מים שבקרקעיתה חרותים שמות החללים.