פליקס ביאטוס

 נולד בשנת 1917 למשפחה יהודית מתבוללת בעיר קאליש שבפולין. בראשית שנות ה-30 עברה המשפחה לעיר צ'נסטוחובה, שם עסקה בייצור שקיות נייר. עם פרוץ מלחמת העולם ב-1939, הוא נמלט יחד עם אשתו פרנצ'סקה, עם הצבא הפולני הנסוג לתוך רוסיה-אוקראינה, שם מצא ליד העיר סטרי, עבודה כנהג, ואשתו כאחות.

ביוני 1941, כאשר פלשו הגרמנים לרוסיה, גוייס לצבא האדום כנהג משאית. בהמשך, עבר הכשרה להיות נהג על שריונית B.T.28 ונשלח לחזית אוקראינה, שם נפצע. כשהחלים, נקרא להיות שריונר בצבא פולני שהקימו הסובייטים ברוסיה. הוא נשלח לקורס מפקדי טנקים על T-34. בגמר הקורס, אוקטובר 1943, נשלח ללחימה בקרבת ורשה בדיוויזיה של גנרל ברלינג. הפולנים שלחו אותו לקורס קציני שריון ברוסיה ולאחריו לקורס סיור שריון מתקדם. ביולי 1944 הגיעה החטיבה הפולנית שבה שרת ללובלין, והוא נמנה עם משחררי מחנה ההשמדה מיידנק. לאחר לובלין, החל הקרב הגדול לכיבוש ורשה מידי הגרמנים. עם יחידת הסיור של מודיעין החטיבה, עסק בהקמת ראש הגשר על נהר הוויסלה והעברת טנקים ראשונים. הוא נשלח ללימודי שריון מתקדמים. מרד ורשה פרץ. מפקדי הצבא הפולני רצו לחבור למורדים ולהשתתף בשחרור ורשה, אך הרוסים היו מעוניינים במפלת הצבא הפולני, והמתקפה הפולנית נכשלה ובה אלפי הרוגים. לאחר מכן, הוא נשלח לאקדמיה הגבוהה לשריון ע"ש מולוטוב, בלנינגרד, למשך חצי שנה לימודי שריון מתקדמים. היתה זו הכשרה מקצועית ברמה הגבוהה ביותר שנבנתה להכשרת מפקדי חטיבות שריון. הלימוד היה מבוסס על לקחי קרבות מהמלחמה שטרם נסתיימה. כל חניך למד תכנון קרבי ותרגול על סד"כ חטיבת שריון מלא. אימוני השדה נערכו בהרכב חטיבתי מלא בערבות פינלנד. בתום הלימודים חזר לחזית על הוויסלה, קבל גדוד שריון בצבא פולין כאשר אנשי הצוות והטנקים רוסיים. באחד הקרבות הקשים נגד הגרמנים, אפריל 1945, נהרסה חטיבת השריון שלו והוא נותר עם 7 טנקים בגדוד. תגבורת רוסית של טנקי סטאלין עם תותחים 122 מ"מ הצילה את שארית יחידתו. במאי 1945 הוא סיים את השירות בגזרה על גבול צ'כיה-גרמניה. הוא נקרא עם יחידתו לעיר שטטין, שם נלחמו זה בזה גרמנים, רוסים ופולנים שחזרו מהשבי. הוא קיבל פקודה שהגיעה ממוסקבה לנקות את העיר מתושביה הגרמנים, ולהופכה לעיר פולנית טהורה עד לוועידת פוטסדאם (יולי 1945, חלוקת אזורי ההשפעה באירופה לאחר נפילת גרמניה). בתוך 6 שבועות ביצע את הטרנספר לרבע מליון תושביה הגרמנים של שטטין, ונהיה למושל העיר. שם נחשף לראשונה למפעל "הבריחה". בלחץ אשתו הוא פגש באנשי המוסד לעלייה ב' וסייע להם בהברחת פליטי השואה לעבר א"י.

ב-16 לאפריל 1946 החליטה ממשלת פולין לקיים מצעד ניצחון בעיר שטטין - עליו הוטלה המשימה. בין אורחי המצעד הוא הזמין קבוצת נוער יהודי שהיתה בהכשרה חקלאית לקראת עלייה לארץ. בעת שעמד בראש טור השריון למצעד, ראה כיצד חברי ההכשרה צועדים עם דגלי פולין ודגלים כחול-לבן, כשהם מבוזים על ידי אלפי חניכי תנועת הצופים הפולנית בקריאות "ז'ידה דו פלשתינה" (יהודים לפלשתינה). אז גמלה בליבו ההחלטה לעלות לארץ ישראל.

במאי 1947 הגיע פליקס עם משפחתו לישראל. היה למפקד גדוד השריון הראשון של צה"ל - 1948 - מלחמת העצמאות (גדוד 82 חטיבה 8) , עמו במבצע "דני" כבש את נמל התעופה לוד. בתום המלחמה, פרש מצה"ל והיה לנהג באגד. ניהל בשלהי שנות ה-60 את תחנת אגד תיור בנמל התעופה בלוד. ביוזמתו, הוקמה במרחב נמל התעופה, האנדרטה לחטיבה 8, שהגדוד בפיקודו, כבש את המקום. 

נפטר בשנת 1992 בעת היותו בביקור שורשים בפולין.